לטענת המבקשת יש להעביר התיק דנן לבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, שכן התביעה דנן והתביעה אשר הוגשה שם, כאמור, הנן בגין אותה העילה ואותן נסיבות, והנן כנגד נושאי משרה בתוך אותה חברה, אשר קשרו קשר כנגד המבקשת, ופעלו יחד ולחוד על מנת להביא לפיטוריה שלא כדין, תוך שהוציאו דיבתם כנגד המבקשת.
מקום בו בחרה המבקשת לפצל תביעותיה בשני בתי משפט שונים, בעוד כל המידע הרלוואנטי באשר לשתי התובענות היה מונח לפניה, אין לקבל בקשה, שהוגשה כעבור 8 חודשים מיום הגשת התביעה דנן על ידה, לאיחוד התובענות, לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי.
לפיכך, משקולי יעילות, ומשיקולים של מניעת הכרעות סותרות בין ערכאות שיפוט שונות, מן הראוי יהיה, כי עניינים אלו יידונו יחדיו, תחת אותו בית משפט.
...
אשר על כן, אני מורה על העברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה, מצאתי כי מכלול המידע היה נתון בפני המבקשת עת החליטה להגיש התביעה דנן בבית משפט זה. מכתב התביעה עולה, כי כבר בעת הגשת התביעה דנן, ידעה המבקשת כי עתידה היא להגיש בזמן הקרוב תביעה בבית הדין לעבודה כנגד הקופה- בגין פיטורין שלא כדין, וכנגד מנהלת המחוז- בגין עילה של לשון הרע (ראו סעיף 40 לכתב התביעה).
אמנם טרם התקיימו דיונים בהליך זה, אך הבקשה דנן הוגשה כעבור כ- 8 לאחר הגשת התביעה בבית הדין לעבודה, כאשר בטווח זה התקיימו הליכים בתיק זה של הגשת בקשות ומתן תגובות על ידי הצדדים, בקשר לניהול תיק זה.
אני סבורה כי היה על המבקשת להגיש התביעה דנן מלכתחילה לבית הדין לעבודה, ומשלא עשתה כן גרמה להוצאות מיותרות בגין הליך זה, ולכאורה, היה מקום לחייבה בהוצאות המשיב בהליך זה. ואולם, משהתקבלה הבקשה דנן, אשר הוגשה על ידי המבקשת, משהמשיב התנגד לבקשה זו, הרי היה מקום לחייב המשיב בהוצאות בקשה זו.
מהטעמים האמורים לעיל, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו בגין ההליך ובגין בקשה זו.
המזכירות תעביר תיק זה לבית הדין לעבודה וכן תשלח ההחלטה לצדדים.
