כאשר לאחר מכן ניתנה על ידי הבהרה כי מדובר בתובענה מתוקנת ולא תיקון כתב תביעה משלא הוגשה תביעה על סכום קצוב ללישכת ההוצאה לפועל בגין אי תשלום הארנונה אלא בקשה לבצוע שטר, עת בשים לב לכך שמדובר בבקשה לבצוע שטר הרי שאין את משנתה הסדורה של התובעת כפי שמפורט בכתב תביעה והמבקש להיתנגד מוצא עצמו מגשש באפילה, כל שכן במרחק של זמן מיום ביצוע השטר, עת שטר חוב מוגש לבצוע מבלי שתפורטנה בבקשה לבצוע העובדות המשמשות עילה לבקשה (ראו והשוו: ע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה, פ"ד מ"א (3) 746)).
הכיצד טענה על פי מכתב זה בנוגע לנסיבות ההסדר כי המנוחה לאחר "דיון ארוך" והסברים מצד בא כוחה (כי לא יכולה לסתור את טענותיה בנוגע לחתימתה) הגיעה להסכמה להסדר הפשרה? הכיצד טענה כי לאחר ביצוע פעולות בתיק ההוצאה לפועל מושא תובענה זו הדבר גרם לב"כ המנוחה להגיש בקשה לאיחוד תיקים של שני תיקי ההוצאה לפועל אצל התובעת (אם לא ננקטו פעולות)? טענתה בסיכומים כי הצדדים הגיעו להבנות לפיהן המנוחה תשלם את החוב במסגרת איחוד תיקים תחת חזרה בה מטענותיה לגופן איננה ברורה.
בשים לב לכך שכב' רשמת ההוצאה לפועל קבעה כי המסירה בוצעה ביום 6.12.20 ולא קודם לכן, עת אף הגדירה כי לא בוצעה אזהרה קודם לכן, הרי שהמחוקק היה ער לסוגיה כי אין זה נכון להגדיל חוב באמצעות ריביות מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל והקנה לרשם ההוצאה לפועל סמכות להקטין הפרישי ריבית והצמדה למשל בתביעה על סכום קצוב וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו (ראו סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967) ללמדך כי העובדה שניפתח תיק הוצאה לפועל במועד מסוים אין משמעו כי יש לזכות בריבית והצמדה ממועד פתיחתו כשהמחדל נעוץ בהתנהלות התובעת שזהו כבר בגדר טעם מיוחד שהמחוקק הקנה להפחתת הריבית.
...
בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו.
על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.
אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.
אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.
סיכומו של דבר.
אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).
