מכל מקום, מצוין באותו מכתב כי מצורפת בקשה לאיחוד תיקים כשבכותרת המכתב מצוינים תיק ההוצאה לפועל מושא התובענה דנן וכן מספר התיק המקביל והבקשה לאיחוד תיקים המוגשת להוצאה לפועל היא בעיניין תיק הוצאה לפועל של הזוכה לאומי כארד בע"מ (שניסגר כבר בחודש מאי 2009 וצוין שהוא לא תיק באיחוד) ושני תיקי ההוצאה לפועל של עיריית נתניה ונתבקש גם עיכוב הלכים ובצוע חקירת יכולת (אשר נקבעה לנתבעת ליום 2.2.2009 שלא היתקיימה, כפי שעולה מהמסמכים הגם שמצוין תאריך).
בשים לב לכך שכב' רשמת ההוצאה לפועל קבעה כי המסירה בוצעה ביום 6.12.20 ולא קודם לכן, עת אף הגדירה כי לא בוצעה אזהרה קודם לכן, הרי שהמחוקק היה ער לסוגיה כי אין זה נכון להגדיל חוב באמצעות ריביות מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל והקנה לרשם ההוצאה לפועל סמכות להקטין הפרישי ריבית והצמדה למשל בתביעה על סכום קצוב וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו (ראו סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967) ללמדך כי העובדה שניפתח תיק הוצאה לפועל במועד מסוים אין משמעו כי יש לזכות בריבית והצמדה ממועד פתיחתו כשהמחדל נעוץ בהתנהלות התובעת שזהו כבר בגדר טעם מיוחד שהמחוקק הקנה להפחתת הריבית.
...
בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו.
על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.
אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.
אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.
סיכומו של דבר.
אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).
