איחוד תובענות שטריות נגד חברות בבעלות משותפת

המדובר בארבעה שיקים המקימים עילה שטרית לתובע – כנגד החברה בלבד, כאשר התובעים עותרים גם למתן סעדים כנגד הנתבעים 1 ו-2, אך אלה הם סעדים חוזיים שאין עליהם ראיה בכתב במובן הנידרש להגשת תביעה על סכום קצוב ועל כן מחייבים הגשת התביעה לבית המשפט.

פיצול התביעות היה גורם איפוא לסירבול והארכה של ההליכים שלא לצורך ויכול שאף להכרעות סותרות, וכן לצורך באיחוד התיקים בסופו של יום, ועל כן במקרה זה הגשת התביעה כפי שנעשתה מוצדקת ונכונה, ואין בה כדי לשלול את העילה השטרית העומדת לתובע.

זאת, מלבד התביעה כנגד הנתבע 2, אשר לא שוכנעתי כי כנגדו ישנה יריבות במובן המשפטי, על אף שפעל למול התובע במשא ומתן לרכישת הרכב, משזה נרשם על שמה של הנתבעת ולא הוכח בפני בראיות מספיקות כי יש לסטות מרישום הרכב במירשם (ובשים לב להיות הנתבעים 1 ו-2 זוג נשוי והשמוש ברכב עשוי בהחלט להיות משותף).

באשר לטענה להטעיה בדבר הבעלות ברכב, הרי שבהתאם לרשיון הרכב שצורף לכתב התביעה אכן מדובר ברכב שהיה בבעלות קבוץ בארי, ולא יכול להיות חולק כי בעלות זו עברה לתובעת קודם לכריתת העסקה, שכן אין חולק כי העברת הבעלות במסגרת העסקה דנן נעשתה בין התובעת לנתבעת ולא בין הקבוץ לנתבעת.

...

התביעה בגין עגמת הנפש בסך 4,000 ₪, נדחית בהעדר הוכחה.

לפיכך, תשלם הנתבעת 1 לתובעת 1 סך של 26,000 ₪, הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ביום 10.6.20.

כמו כן, ובחפיפה לתשלום הנ"ל, תשלם הנתבעת 3 לתובע 2 סך של 26,000 ₪, הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ביום 10.6.20.

מדובר בסכסוך בלתי ניגמר ומצער מאד בין שני אחים (להלן: "יהושע" ו"אברהם"), על רקע הסכם הפרדות משנת 2013 (להלן: "ההסכם"), משותפות בעסק שנוהל בעבר במשותף, חברת טרה-קוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ (להלן: "טרקוטה"), ועל רקע הקמת חברת אברהם ויהושע והבה בע"מ (להלן: "החברה החדשה").

עוד נקבעו בהסכם ההפרדות הוראות שונות ומורכבות לעניין התחשבנויות שונות העומדות בבסיס תביעה זו. במסגרת תביעה זו אוחדו שלוש תביעות שונות: יהושע, התובע בתביעה העיקרית, הגיש יחד עם טרקוטה, תביעה לסעד הצהרתי לגבי דילול המניות בחברת, כך ש- 61% מהמניות ירשמו ע"ש יהושע ולסכום כספי של 68,421 ₪, ולחלופין, תביעה לתשלום סכום של 958,261 ₪, בגין סכומים ששילם יהושע במקום אברהם.

פלסטופק בע"מ (להלן: "פלסטופק"), חברה בבעלות אברהם, הגישה תביעה נגד טרקוטה, החברה שנותרה בבעלות יהושע, לתשלום 103,244 ₪ במסגרת תא"ק 20085-06-17, תביעה שאוחדה עם תיק זה, עבור עץ שאת רכישתו מימנה פלסטופק עבור טרקוטה.

אכן, במקרה אחר בו נטען להפרת הסכם בין בעלי מניות הועבר הסיכסוך לבית משפט השלום, אולם זאת אך ורק מכיוון שהסעד הנתבע היה סעד כספי בלבד, ולא סעד הכרוך במניות (ת"א (מח' ב"ש) 51835-10-18 אסף יוסף שטרית נ' גיא ברוך שושני (3.12.2018)‏‏, פסקה 12 להחלטה ; ר' גם: ה"פ (מח' מרכז) 610-11-20 פרה קוטון לימיטד בע"מ נ' עמי אדרי (02.02.2021), פסקה 7 להחלטה).

...

הלכה מחייבת זאת, מבוססת על הטעם כי חזקה על הסכם בכתב שהוא כולל בתוכו את כל המוסכם בין הצדדים וכל עדות בע"פ המנסה לשנות את האמור בו, או להוסיף עליו או לגרוע ממנו – דינה להידחות (ע"א (מח' נצ') 28292-10-11 רמזי לחאם נ' עזבון מישל לחאם (01.04.2012) ; ‏‏ ת"א (מח' ת"א) 921/97 לוין מינה נ' שלהב בניה ופיתוח בע"מ (30.09.2002)).

אני מקבל אפוא את תביעת פלסטופק רק עד כדי מחצית מהחוב, ומחייב את טרקוטה ויהושע לשלם לפלסטופק מחצית מהחוב בסכום של 48,539 ₪.

פרק שמיני – סיכומו של דבר בסופו של יום, ההכרעה בתובענות היא כדלקמן: התביעה העיקרית של יהושע וטרקוטה מתקבלת בחלקה, ויש לחייב את אברהם בתשלום 569,886 ₪ בגין החזרי הלוואה, 188,000 ₪ בגין החזרי ארנונה, 44,500 ₪ בגין פירוק הגגות ו- 55,900 ₪ בגין חוב אישי, ובס"ה 858,286 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן 13.11.2018, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

שתי תביעות שטריות שהדיון בהן אוחד לתשלום 4 שיקים המשוכים מחשבונות בנק על שם הנתבעת לפקודת התובעות.

התובעות עובדות בשיתוף פעולה ומנוהלות במשותף (על פי חלוקת תפקידים מוסכמת שפורטה בפרוטוקול) ולבקשת התובעות הדיון בתובענות אוחד.

הנתבעת, אשר העידה בעצמה, הציגה חלק מהכרטסות של דורון (בין בעצמו ובין באמצעות חברה בבעלותו) אצל התובעות, וכן הציגה מסמכים נוספים הנוגעים למערכת היחסים בינה לבין דורון, כגון מסרונים.

בהקשר זה יש להפנות גם לסעיף 23 לפקודת השיטריות הקובע כי "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהוא, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העידר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו". בע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מח(3) 563, נקבע כי זיוף במובן סעיף 23 לפקודה הוא זיוף כהגדרתו בחוק העונשין ואולם חתימה אמיתית תוך חריגה מהרשאה אינה בגדר זיוף.

ואולם, גם אם הנתבעת לא חתמה על השיקים, הרי שהראיות, ובעיקר עדותה שלה, מלמדות שגם אם דורון חתם על השיקים, הוא עשה כן במסגרת ההרשאה שהנתבעת נתנה לו לבצע פעולות בחשבון בבנק הפועלים, ושעה ששמה של הנתבעת מתנוסס על השיק כבעלת החשבון, הרי שלצורך פקודת השיטריות, עסקינן בשיקים חתומים בהרשאתה של הנתבעת.

...

לכן, המסקנה המסתברת מהראיות שהוצגו, ומאלה שהתובעות נמנעו מהצגתן, היא כי ההרשאה שהנתבעת נתנה לדורון היא לפעול בחשבונה בבנק הפועלים.

בהעדר ראיה ישירה ממנה ניתן ללמוד כי ההרשאה השתרעה מעבר לכך, דין התביעה בנוגע לשיקים המשוכים מהחשבון בבנק מזרחי טפחות להידחות.

התביעה ביחס לשיק שיק ע"ס 38,750 ₪ מועד פרעון 30.2.2019 וכן שיק ע"ס 38,750 ₪ מועד פרעון 4.3.2019, המשוכים מחשבון על שם הנתבעת המתנהל בבנק מזרחי טפחות, נדחית.

לפניי שתי התובענות שבכותרת הנובעות מאותן נסיבות, שהדיון בהן אוחד.

העובדות הצריכות לעניין ביום 2.11.2014 נכרת בין שטרית לבין הרוש הסכם מייסדים, לפיו תוקם חברה משותפת שהזכויות בה תתחלקנה בין הרוש (51%) ובין שטרית (49%) (להלן: "החברה").

והואיל והצדדים חתמו על הסכם הקושנים מיום 27.1.16 (להלן הסכם הקושנים) והואיל והרוש נתן לשחר הלוואות על פי הסכמים שונים והואיל ושחר השיב להרוש כספים (גם באמצעות אביו של הרוש) והואיל והצדדים מבקשים לחתום על הסכם פירוד זה, כך שלאחר חתימת הסכם זה לא יהא כל תוקף לכל הסכם שבין הצדדים אחר וכל צד מוותר על כל זכות ולכל צד לא תהיה כל טענה או תביעה כנגד מישנהו לפיכך הוצהר הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן: שחר מוותר לטובת הרוש על זכויותיו בפרויקט יסוד המעלה ובפרויקט נאות הדר 19 ומתחייב לחתום על כל מיסמך לרבות שטרי העברת מניות.

ודברים בלשון אומרם: "בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פקטבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשויה להגיע אף כדי ייחוס מירמה או מצג כזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנלווה להן, על פי רוב סממן של חוסר נקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם היתנהגות שיש בה חוסר ניקיון כפיים, מירמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות. כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עיסקה, המשיקות לטענות מירמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת" (ראו ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (3.2.2011)).

...

לטענת הנתבעים כולם, הרוש חתם על אותו הסכם ההיפרדות בכוונת מכוון ובדעה צלולה, ודין תביעתו להידחות.

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי עסקינן בזכויות שלא היו שוות דבר במועד החתימה על הסכם ההיפרדות.

לנוכח כל המקובץ, מסקנתי היא כי הרוש חתם על הסכם ההיפרדות בכוונת מכוון, ואני דוחה את גרסתו משמע חתימתו הושגה במרמה שביצעו הנתבעים ובהיסח הדעת מצדו.

סוף דבר לנוכח כל המקובץ, דין התובענה ב-ה"פ 6269-05-18 להתקבל.

דין התביעה ב-ת"א 11733-06-18 להידחות.

בבית המשפט העליון בש"א 7047/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. מנור א.ד ביניין והשקעות בע"מ 2. ג'קי בן זקן 3. אברהם נניקשווילי 4. ג'ק כהן 5. עו"ד מירב גולן 6. חיים רביבו 7. סטאר ב.ר ניהול ואחזקה בע"מ 8. סדה השקעות בע"מ 9. דוד אסטנג'לוב 10. הרצל שיטרית 11. איילת אזולאי נ ג ד המשיב: חליווה מוריס בקשה להעברת מקום דיון בשם המבקשים: עו"ד עמית חדד; עו"ד נועה מילשטיין; עו"ד רוני זלושינסקי בשם המשיב: עו"ד ארז דר-לולו; עו"ד חן בכר ][]החלטה

ביום 2.4.2021 הגיש המשיב כתב תביעה נוסף כנגד אותם נתבעים (ת"א 1062-04-21), אשר אוחד עם תביעת 2016.

מנגד, ביום 6.11.2022 הגיש המשיב תביעה נגד החברה ובעלי השליטה (ת"א 49594-10-22), בה הוא עתר, בין היתר, לסעד הצהרתי לפיו ההודעה על בטלות הסכם הפשרה והסכמי מכר המקרקעין האמורים – היא בטלה; ובקש להורות לבעלי השליטה לפעול בהתאם להסכם הפשרה.

יתרה מכך, הרקע לבקשה לאישור תביעה נגזרת משותף להליכים הקודמים.

...

בסופו של דבר הושג בין הצדדים הסכם פשרה – שהמשיב מתייחס אליו בבקשה לאישור תביעה נגזרת.

לכן ולנוכח האמור, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, אני מורה על העברת מקום בדיון בתנ"ג 42452-06-23 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות בסכום כולל של 1,000 ₪.