איחוד תביעות: תביעת שכר טרחה ותביעת רשלנות מקצועית

לפני תביעה נזיקית-חוזית ותביעה שטרית, שאוחדו, הנוגעות ליחסי עו"ד-לקוח.

התביעה השטרית הנה תביעה של עו"ד לתשלום שכר על פי הסכם שכר טירחה, והתביעה החוזית-נזיקית הנה תביעה של הלקוחה בטענה לרשלנות מקצועית בייצוג, הן בנוגע למתן הסכמה בשם הלקוחה לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט והן בנוגע לניהול התביעה בכללותה.

...

לאחר הדיון האחרון בית המשפט, הציע לדחות את ערעור שכנגד ולהוסיף לגב' מסילתי סכום מעבר לזה שנפסק בבית המשפט למשפחה, וכך היה במסגרת פסק הדין לפי סעיף 79א. משכך, יש לדחות את התביעה הכספית-נזיקית של הגב' מסילתי במלואה.

סיכום: לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום לשנות את הקבוע בהסכם, על כלל האמור בו, ויש לדחות את התביעה לרשלנות מקצועית במלואה.

משכך, דין התביעה השטרית להתקבל במלואה ודין התביעה הכספית-נזיקית להידחות במלואה.

התביעות נדונו במאוחד (להלן: "התביעה שאוחדה") וביום 23.08.2020 ניתן פסק דין (ע"י כב' השופטת ר' אופיר) אשר דחה את תביעת הרשלנות המקצועית נגד ב"כ המערערת וקיבל בחלקה את תביעת ב"כ לתשלום יתרת שכר טירחה.

...

כב' הרשמת סברה כי, בשל סיכויו של הערעור אין מקום להורות על פטור מלא מערובה לדבריה, לאחר עיון בכתב הערעור ובתביעה שאוחדה מול בא כוחה (עו"ד אלון) ונדחתה בשלוש ערכאות לא ניתן להימנע מהמסקנה לפיה ממצאים אלה מהווים השתק פלוגתא ולא נמצא בטיעוני המערערת נימוק השולל מסקנה זו. המשיבות גורסות כי, יש למחוק על הסף את בקשת המערערת וזאת בשל סיכוייו האפסיים של הערעור, ובשל חריגתה מהוראות התקנות אשר על פיהם יש להגיש בקשה לבית המשפט.

הכרעה: מקובלת עלי מסקנת כב' הרשמת בהחלטתה המאזנת כראוי בין התנאים המצטברים ביחס לנסיבות.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה שמערערת באופן עקבי איננה משלמת את ההוצאות אשר בית המשפט פוסק לחובתה לזכותן של המשיבות ולעניין זה יפים דבריה של כב' הרשמת ש' ליבוביץ' בבית המשפט העליון, "על המבקש פטור מהפקדת ערבון, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את הוצאותיו בערעור, אם ייפסקו כאלה, מוטל הנטל לפרוש לפני בית המשפט תשתית עובדתית אשר תצדיק זאת. נטל זה גובר כאשר מבקש הפטור לא שילם את ההוצאות בהן חויב בפסק-דינו של בית משפט קמא" (ע"א 2293/06 זינגל נ' גלעדי (נבו 24.07.2006)) אשר על כן, דין הערעור להידחות לגופו מטעמי כב' הרשמת.

בתביעה, אותה העמידה המבקשת על הסך של כ-12.6 מיליון ₪, נטען לרשלנות מקצועית של עורכי הדין ולנזקים שנגרמו למבקשת מהפסד שתי הדירות, חיובים עודפים בהלוואות, הוצאות בהליכים משפטיים, נזק לא ממוני ופיצויים עונשיים (ת"א 45415-11-14).

בתמצית שבתמצית, נציין כי רק שנה לאחר הגשת התביעות המבקשת הגישה בקשה לאיחוד תביעות; כי התביעות הועברו לגישור שכשל לאחר שהתנהל במשך חודשים ארוכים; כי התבצעו חילופי ייצוג חוזרים ונשנים של המבקשת שהחליפה שמונה (!!!) עורכי דין; וכי המבקשת הגישה פעם אחר פעם בקשות רבות להארכת מועד להגשת תגובות, ולעיתים אף לא טירחה להגיש תגובה למרות ארכות שניתנו לבקשתה.

המבקשת מיאנה להשלים עם פסק הדין והגישה ערעור לבית משפט זה. בהודעת העירעור האוחזת 19 עמודים, נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא עת החליט בבקשה לביטול הפטור בטרם התקבלה עמדת המדינה או נעשה בירור בעיניין; כי הבקשה לביטול הפטור לא הומצאה למבקשת כדין והיה על בית המשפט לוודא זאת שעה שמדובר בהחלטה כבדת משקל המחייבת את המבקשת במאות אלפי שקלים; כי חילופי ייצוג המבקשת אינם רלוואנטיים להכרעה בשאלת שלילת פטור מאגרה, ולא פגעו כלל בניהול השוטף של התביעה; כי שגה בית משפט קמא עת נתן את ההחלטה לביטול הפטור בפתקית, המיועדת להחלטות טכניות וקצרות, ולא להחלטות מהסוג האמור; כי תשלום שכר הטירחה לא מהוה שינוי נסיבות המצדיק את ההחלטה לביטול הפטור, ומכל מקום לא חל כל שינוי בנסיבות המבסס את ביטול הפטור; כי היתנהלות דיונית אינה יכולה להצדיק ביטול של זכות חוקתית של גישה לערכאות; וכי לעניין סכויי התביעה, המבקשת הרימה את הנטל במסגרת הדיון בבקשות הפטור מאגרה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, בכתב הערעור, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפסק דינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המשיבים התנגדו לבקשות להארכת מועד, ובהחלטת הרשם נקבע כי אין הצדקה להיעתר לבקשת הארכה, שכן זו הוגשה בחלוף המועד להגשת הסיכומים ולא נתמכה בתצהיר, אך תינתן למערערת ארכה קצרה עד ליום 14.7.201.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

התובעים השיבו שהם עומדים על ניהול התביעה נגד נתבעים 5-1 היות ותביעתם התבססה על עילות נוספות מעבר לטענת הרשלנות המקצועית שגרמה להתיישנות התביעה והן: 264,717 ₪ בגין שכר הטירחה שהתובעים חייבים לעו"ד גבעון; 50,000 ₪ בגין הפסקת הייצוג של עו"ד גבעון ונטילת הייצוג של עו"ד גבעון ו -50,000 ₪ בגין עגמת נפש.

אף שתקנות סדר הדין (החדשות), אינן כוללות הוראה דומה, מקובלת עליי עמדתו של המלומד יששכר רוזן צבי, כי יש לקרוא הוראה זו לתוך התקנות "שכן לא יעלה על הדעת כי לבית המשפט לא תהיה אפשרות להפריד עילות תביעה שאוחדו על ידי התובע בכתב תביעה אחד, במקרים שבהם אין קשר עובדתי או משפטי בין עילות התביעה וכאשר הדיון המאוחד בהן לא זו בלבד שלא יוביל לייעול ההליך אלא יגרור אחריו ביזבוז משאבים" (יששכר רוזן צבי, הרפורמה בסדר דין אזרחי: מורה נבוכים (מהדורה שלישית 2024) 207-206).

...

אף שתקנות סדר הדין (החדשות), אינן כוללות הוראה דומה, מקובלת עליי עמדתו של המלומד יששכר רוזן צבי, כי יש לקרוא הוראה זו לתוך התקנות "שכן לא יעלה על הדעת כי לבית המשפט לא תהיה אפשרות להפריד עילות תביעה שאוחדו על ידי התובע בכתב תביעה אחד, במקרים שבהם אין קשר עובדתי או משפטי בין עילות התביעה וכאשר הדיון המאוחד בהן לא זו בלבד שלא יוביל לייעול ההליך אלא יגרור אחריו בזבוז משאבים" (יששכר רוזן צבי, הרפורמה בסדר דין אזרחי: מורה נבוכים (מהדורה שלישית 2024) 207-206).

נוכח כל האמור אני מורה על הפרדת הדיון כך שהתביעה בגין הרשלנות הרפואית נגד המוסדות הרפואיים תידון בנפרד מן התביעה נגד נתבעים 5-1.

לכן אני מורה על העברת התביעה נגד נתבעים 5-1 לבית משפט השלום בירושלים שידון בשאר טענות הסף שהעלו נתבעים 5-1.

חיסיון עורך דין נועד, בין היתר, לאפשר תיקשורת פתוחה וגלויה בין עורך הדין לבין הלקוח: "בבסיס חסיון עורך דין-לקוח, כמו בחסיונות אחרים של אנשי אמון, הצדקה תועלתנית המבוססת על הנחה אמפירית כי קיומו של חיסיון משפיע על היתנהגות הפרט, ואלולא החיסיון, השיח בין איש האמון ללקוחו ייפגע. מכאן שתועלתו של החיסיון נשקלת כנגד העלות של אי גילוי ראיות רלוואנטיות. ובעניינינו, חיסיון עורך דין-לקוח נועד לאפשר תיקשורת פתוחה וגלויה בין עורך דין ללקוחו, ובכך ליצור מערכת יחסים מקצועית ויחסי אמון המבטיחים ייצוג הולם והוגן (רע"פ אברג'יל נ' מדינת ישראל, בפיסקה 23 (‏9.12.2015) [פורסם בנבו] ; בש"פ 7064/08 ‏מדינת ישראל נ' ברקו, פ"ד סג(2) 453, בפיסקה 32 (2009) (להלן: עניין ברקו); גבריאל הלוי תורת דיני הראיות ד 252 (2013) (להלן: הלוי))" ראו רע"א 6171/17 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת (נבו, 04.09.2017).

יחד עם זאת, וחרף מעמדו הרם ונישא של חסיון עו"ד- לקוח, כבר נפסק כי "החסיון אף איננו חל כאשר עורך -הדין מגיש תביעת שכר טירחה נגד לקוחו; כאשר הוא מבקש להיתגונן מפני תביעת רשלנות מקצועית; או במסגרת הליכים משמעתיים הננקטים נגדו. בנסיבות אלו, זכותו של עורך -הדין להגן על עצמו גוברת על הערך המוגן העומד ביסוד החסיון ..." (ענין אברג'יל, פס' 17)‏‏.

...

לסיכום, מכל אחד מהנימוקים שלעיל וקל וחומר נוכח הצטברותם, אין הצדקה לקבל את הבקשה.

התוצאה הבקשה נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.