לאחר סיום עבודתו הגיש המערער תביעה כנגד המשיבה וכנגד נתבעת נוספת (מבטח סימון סוכנויות לביטוח בע"מ; להלן - מבטח) לתשלום זכויות שונות בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו, ובכלל זאת גמול שעות נוספות.
המשיבה הגישה תביעה כנגד המערער והעובדת לפצוי בגין גזל סודות מסחריים ולקוחות ונזקים נוספים בסך כולל של 700,000 ש"ח. שלושת ההליכים נדונו במאוחד בבית הדין האיזורי.
נציין, כי משבית הדין האיזורי לא נימק את שיעור ההוצאות שפסק, לא ברור איזה סכום נפסק בגין קבלת תביעת העובד ואיזה סכום נפסק בגין דחיית תביעתה של המשיבה.
...
אשר לדעתנו: אמנם הכלל הוא שערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הקשור לפסיקת הוצאות, אולם במקרה זה מצאנו כי יש מקום לחרוג מהכלל בהקשר להוצאות בקשר לדחיית תביעת המשיבה.
ההתמודדות עם התביעה דרשה מהמערער להתייחס לראיות ולטענות רבות בהיקפים חריגים יחסית, ולכך מטבע הדברים הייתה השלכה על ההוצאות שנגרמו לו. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי עת נמצא בסופו של יום כי תביעה בסכום גבוה באופן חריג שהוגשה נגד עובד נדחית כולה, יש מקום לחייב את המעסיק בהוצאות משמעותיות, הן כדי לשקף את עלות ההתדיינות והן כדי לשקף את מורת הרוח מהגשת תביעה שהתברר כי לא נתמכה בראיות המבססות אותה.
בענייננו, בהתחשב במכלול הנסיבות, אנו סבורים כי יש להעמיד את סכום ההוצאות בבית הדין האזורי על 35,000 ש"ח, שעיקרו בגין דחיית תביעת המשיבה, ועל כן על המשיבה לשלם למערער סכום נוסף ברכיב ההוצאות בסך של 22,000 ש"ח.
סוף דבר – הערעור מתקבל חלקית ואנו קובעים כי יש לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות ההתדיינות בבית הדין האזורי בסך של 35,000 ש"ח, וזאת חלף סכום ההוצאות שנפסק.