איחוד תביעות מיקרו-טראומה ותאונה בעבודה

דיון מוקדם בתיק היתקיים לפניי ביום 11.1.2017 ולאחר מכן הועבר התיק (שבו אוחדו שתי התביעות) לשמיעת הוכחות לפני מותב, כאשר השאלות שבמחלוקת הוגדרו כך: האם קיימת תשתית עובדתית למקרוטראומה במסגרת עבודת התובע כנהג הובלות עצמאי? קשר סיבתי במחלות התובע בעמוד השדרה מותני ותסמונת התעלה הקרפלית לבין תנאי עבודתו ומאזן השפעות.

 מטרתה של תורת המיקרו טראומה הוסברה כדלקמן: "תורת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על ארוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומידי לכאבי גב הפוקדים אותו" (ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה–סוגיות בתאונות עבודה, 1994, הוצאת לישכת עורכי הדין, עמוד 94).

...

לכן, אין מנוס אלא לדחות את תביעת התובעת.

לסיכום נוכח האמור, התביעה נדחית.

התובע הגיש, לביה"ד, בשנת 2016 ו - 2017, שלוש תביעות כנגד החלטות הנתבע וזאת כמפורט להלן: התביעה שהוגשה במסגרת תיק בל. 61536-06-16, בקשר לנזק לו טען התובע בתעלה הקוביטאלית - תביעה זו התבררה אצל כבוד הנשיאה (כתוארה אז), השופטת ורד שפר ולאחר שמונה בה מומחה מטעם ביה"ד, ניתן, בתאריך 22/8/17 פסק דין, אשר נתן תוקף להסכמת הודעת הנתבע מיום 10/7/17 "לפיה הוא מאשר עקרונית את קיומה של תיסמונת התעלה הקוביטאלית ביד שמאל, אצל התובע, כתאונת עבודה". התביעה שהוגשה בתיק זה - בל. 3443-10-16, בקשר לליקויים להם טוען התובע בברכיו, תביעה זו הוגשה בתחילה לביה"ד האיזורי לעבודה בחיפה והועברה בתאריך 4/5/17, לביה"ד כאן.

בתאריך 5/12/17 היתקיימה ישיבת הוכחות, בתיק כאן ובהתאם להסכמת הצדדים, לא אוחדה תביעה זו (להלן:"תביעת הבירכיים") עם התביעה בתיק בל. 43300-02-17 (להלן:"תביעת הכתפיים"), אך הוסכם כי פרוטוקול הישיבה ייסרק גם לתיק השני (עמ' 5 שורות 5-15 לפרוטוקול).

דיון והכרעה על מהותה של תורת המקרוטראומה, והתנאים לקיומה של תשתית עובדתית לביסוסה של עילת מקרוטראומה נפסק לא מכבר, למשל בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נוח מיום 22.12.14 - (להלן:"ענין אסתר נוח"), כך: "תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המיקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד - אינה מחלת מיקצוע ומאידך - אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

...

בתאריך 15/1/18, נעתר ביה"ד לבקשת העיכוב וזאת לאחר שהנתבע הודיע כי הוא אינו מתנגד לה. בתאריך 7/5/18 ניתנה ההחלטה הבאה:" מבדיקה שערכה, היום, מזכירות ביה"ד, עלה כי ביום 29/4/18 ניתנה החלטת ביה"ד הארצי בבר"ע 50095-11-17 וזאת לאחר שהתובע קיבל את המלצת ביה"ד הארצי. בנסיבות אלו, נראה שאין סיבה להמשיך ולעכב את ההליכים כאן ולכן הריני מורה לתובע להגיש את סיכומיו עד ליום 18/5/18. למעקב ביום 21/5/18" התובע הגיש את סיכומיו ביום 15/5/18, הנתבע הגיש את סיכומיו (לאחר ארכה שביקש וקיבל), ביום 27/6/18 והתובע השיב לסיכומים אלו, ביום 3/7/18 ולכן במועד זה הבשיל התיק להכרעה.

מן הכלל אל הפרט - נקדים ונציין כי לאחר שנתנו דעתנו לעובדות שנקבעו בתיק התעלה הקוביטאלית, שמענו את עדותו של התובע, בחנו את חומר הראיות, לרבות המכתב שצירף התובע לתביעתו לנתבע (נ/1) וכן לרבות ההודעה שנגבתה ממנו (נ/2) וכן קראנו את סיכומי הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, בקשר לברכיו ולכן יש מקום להורות על דחיית תביעתו כבר כעת ומבלי להידרש למינוי מומחה מטעם בית הדין.

לסיכום לנוכח האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע וחרף האמור בסיכומי התובע ובתשובתו לסיכומי הנתבע והואיל והתרשמנו כי הוא הגזים ו/או לא נתן גרסה מהימנה, בתצהירו לצורת עבודתו האמיתית וזאת מתוך שרצה להתאים את גרסתו למה שנקבע במסגרת תביעת התעלה הקוביטאלית והואיל ומעדותו לפנינו עלה כי עבודתו היתה מגוונת ביותר וכן הואיל והוא לא הצליח להוכיח סדרת פעולות חוזרת ונשנית שפעלה על ברכיו, הרינו מורים על דחיית תביעת הברכיים שלו.

הוצאות משפט משדחיית התביעה נעשתה מהטעמים שפורטו לעיל, חשבנו שיש מקום לשקול לחייב את התובע בהוצאות הנתבע אולם מאחר והאחרון לא ביקש זאת, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

הנתבע הכיר בפגימה בכפות הידיים (CTS) כפגימה בעבודה ואולם ביום 14/6/17 נימסרה לתובע הודעה כי תביעותיו ביחס לפגיעה בצואר ובכתפיים נדחו מן הטעם שלא הוכחה תשתית עובתית לפי תורת המקרוטראומה וכי הפגימה היא תוצאה של תחלואה טבעית.

בהליך דנן אוחדו התביעות בגין הפגיעה בצואר ובכתפיים.

פגימות מסוג זה אינן מיוחדות למי שמבצע עבודה פיסית מסוג כזה או אחר שכן הן עשויות לנבוע מגורמים שונים ומגוונים, לפעמים הם תוצאה של ארוע תאונתי נקודתי או מיצטבר (מנגנון מקרוטראומה), ולפעמים הם תוצאה טבעית ובלתי נמנעת של היזדקנות וחולשת הגוף.

...

] "אנו סבורים כי אין מקום להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לעניין תנוחה, כפי שנפסק בעבר על ידי בית דין זה (עב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.8.05; עב"ל 9683-12-11 איאד בארוד – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.9.13) בעניין זה נשוב ונדגיש, כי פריצת גדר בנושא תורת המיקרוטראומה צריכה להיעשות על ידי המחוקק, כפי שנקבע בעניין קורין גל אור (עב"ל 38875-09-10 קורין גל אור – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.1.13) כי "פריצה שכזאת של גדרי המיקרוטראומה כפי שנפסקו על ידינו, תיתכן אך ורק בהתערבות המחוקק שייתן שימת לבו גם להיבט הביטוחי לרבות תשלום דמי הביטוח שהם מקור המימון לפגיעות בעבודה ולגמלאות המשתלמות לגביהן." לפיכך אף בעניינו לא מצאנו כי יש מקום להרחיב את גדרי תורת המיקרוטראומה.

התובעת לא טוענת כנגד הביטוח הלאומי לנזק נפשי כתוצאה מתאונת העבודה/מקרוטראומה נשוא תביעה זו. מצבה הרפואי של התובעת בידיה כעולה מהמסמכים המצורפים ומאישורי/קבלות על טיפולים.

לעניין זה טוענת התובעת כי לפניך עמד מיסמך של קופת חולים מאוחדת מיום 23.11.2017, של ד"ר ג'ועבה יעקוב רופא מוקד טראומה אורתופדי, שם המסמך תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, הקובע פגיעה ביד וקובע לה אי כושר לעבוד של 15 יום.

...

לכן, ומשמדובר במומחה ניטראלי שמונה מטעם בית הדין, והמומחה עצמו מצא כי לאור המאמץ החריג וסמיכות הזמנים יש לראות קשר סיבתי בין הליקויים בידה הימנית לבין תנאי עבודתה – כי יש לקבל את התביעה ביחס לכף יד ימין, כעונה על דרישות תורת המיקרוטראומה על פי הפסיקה, בכל הנוגע לליקויים שמנה המומחה בכף ידה הימנית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,000 ₪ כשכ"ט והוצאות.

בסעיפים 107 ו- 296 לחוק נקבע כי הזכאות לתשלום גמלה או מענק בגין תביעה להכרה בתאונת עבודה שהוגשה לאחר חלוף 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, היא עבור 12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה ואילך בלבד.

רביעית, עניין דומה לענייננו נדון על ידי בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (ב"ל 35797-04-20 פנחס אוסטין – המוסד לביטוח לאומי (מיום 20.6.2022)) ובו קיבל בית הדין תביעה לאיחוד נכויות לפי תקנה 11(ב) לתקנות, אשר הוגשו בשתי תביעות נפרדות שהוכרו על ידי המוסד כפגיעות בעבודה לפי עילת המקרוטראומה, וזאת למרות שחלפו כ- 8 שנים בין מועד הגשת התביעה הראשונה לשנייה ובין המועדים של החלטות הועדות הרפואיות.

...

מכל מקום, כאמור, אף אנו הגענו למסקנה דומה.

איננו מקבלים טענה זו. בהחלטת הוועדה מיום 4.3.2018 נקבע כי אין זה בסמכות הוועדה לדון בפגיעה מסוג CMC וכי על התובעת להגיש תביעה נפרדת.

לאור כל האמור, התביעה לאיחוד התביעות מתקבלת ואנו קובעים כי יש לקבוע דרגת הנכות המשוקללת של התובעת על פי תקנה 11(ב) לתקנות.