ביום 15/7/15, לאור בקשת התובעים, ולאחר שהצדדים טענו בפני לעניין זה, ניתנה החלטה בעיניין איחוד שמיעת תיקים/דיונים בין התיק נשוא התביעה ל- ת"א 46609-02-15, אשר היה קבוע בפני כבוד השופטת חת מקוב, ושעניינו הפרת הסכם שכירות בין הצדדים, לתיק דנא.
עיון בכתבי טענותיה של הנתבעת, בתצהיריה ובמסמכים שצורפו להם, וכן לנוכח עדותה בפני, כל אלו מעלים תמונה ברורה, וסבורתני כי דין התביעה כנגדה להיתקבל בכל הנוגע לפצוי המוסכם עקב הפרת החוזה, ולהלן אנמק:
המיגבלה על מכירת הנכס
הנתבעת היא כאמור בעלת הנכס נשוא התובענה, חברת אגודת המושב, ובת מייסדים אשר קבלה את הזכויות על המשק.
למרות הכרעתי זו, בשל הנסיבות הייחודיות של כריתת הסכם השכירות כפי שאבאר להלן, ובשל הנפקות והקונטקסט של כתיבתו ועריכתו, למרות שאני דוחה תובענה זו , ובכדי להמנע ממצב כי "חוטא ייצא נשכר", אינני משיתה לטובת הנתבעים כל החזר הוצאות, ולהלן נימוקי:
עיון בכתבי טענות הצדדים, תצהיריהם, ושמיעת עדויותיהם שבפני מעלה כי אכן הסכם השכירות נועד לשרת את הסכם המכר, וסבורתני כי עסקינן בהסכם לכאורי אשר נוצר על מנת שהנתבעים יוכלו "לתפוס חזקה" במשק, ולהתחיל לעבוד בחקלאות, ככל הנראה, במשק אשר רכשו, ולא להמתין עד לסוף תשלום התמורה מצידם ולהעברת הבעלות באופן סופי.
...
נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעתה של הגב' שולטני לחייב את משפחת עזריה לשלם לה את דמי השכירות בגין 13 חודשי השכירות ואני קובעת כי מר עזריה לא הפר את חוזה השכירות בין הצדדים באי תשלום דמי השכירות המצויינים בחוזה ומשכך אני אף דוחה את התביעה של הגב' שולטני לתשלום פיצוי מוסכם בסך של 50,000 ₪.
על אף האמור לעיל, ובגלל הנסיבות הייחודיות להסכם שכירות זה, ולאור הצהרתו של מר עזריה כי חתם הוא על הסכם שכירות פיקטיבי שאינו משקף את אומד דעת הצדדים, אינני משיתה לטובת הנתבעים הוצאות משפט בגין תביעה זו. העובדה כי הנתבעים, ביודעין, היו שותפים להסכם ריק מתוכן אשר מהווה דרך מסוימת ליצור מציאות לא קיימת, הביאה אותי לכלל מסקנה כי אין כל מקום להשית הוצאות לטובתם בנסיבות אלו, ולפיכך איני עושה צו להוצאות בגין תובענה זו.
בשולי הדברים ייאמר כי הנתבעים בהליך דנא הגישו כבר ביום 5/6/14, בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד ובו בקשו, בין היתר, להכריז על הסכם השכירות כמבוטל (ראו סעיף 3 לבקשתם מיום זה בתובענה העיקרית).
סוף דבר
התביעה נדחית.
