איחוד תביעות בעניין מסחר בשעוני יוקרה

בשעה שהן התעוד בנוגע לרכישות שביצע התובע בין כותלי הכלא והן התעוד בנוגע לציוד שניכנס לכלא, אינם מעידים שהפריטים נשוא התביעות נרכשו על ידי התובע או הוכנסו לכלא ע"י בני משפחתו - הרי שאין כל הוכחה שהפריטים הנטענים אכן היו ברשותו טרם האירועים נשוא התביעה.

מהצהרות התובע בהליכים קודמים עולה כי התובע הוא דל אמצעים ולכן לא ברור הכיצד הייתה בידו האפשרות לרכוש את הפריטים נשוא התביעות, בפרט שמדובר בפריטים של מותגים יוקרתיים.

בנוגע לארוע הראשון טוענת הנתבעת בנוסף לאמור לעיל כי אין לקבל טענות התובע לפיה נעלם לו שעון של חברת ראדו, שכן שעון יד המותר לאחזקה לפיה פקודת הנציבות הנו רק שעון יד הנמכר במרכז המכר של בית הסוהר, ואולם התובע לא רכש במרכז המכר שעון מסוג ראדו.

ראה גם דברי נציגת הנתבעת באותו דיון: "זה שהוא מחזיק ביותר משעון אחד זו בעיה. הפקודה אומרת שמותר לו להחזיק שעון אחד ואני אחראית רק לאחד. ברשימה שאנו צירפנו יש שני שעונים והוא יכול להחזיק רק אחד" (פרו' עמ' 2 שורות 21 – 23) (הדגשה שלי – הח"מ).

...

בתביעה שמתחילה במספר 60224 (להלן: "התביעה השנייה") טען התובע כי בתאריך 19.11.14 הודיעו לו כי הוא עובר מבית סוהר "דקל" חזרה ל"אלה", אולם בסופו של דבר החזירו אותו ל"דקל" אך חלק מהציוד שלו אבד בינתיים, שכן אותרו רק 4 תיקים ובהם ציוד מתוך 5 תיקים אותם החזיק.

לאחר שעיינתי ברשימת הפריטים הנטענת - אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,000 ₪ בגין הציוד שאבד באירוע הראשון.

בעניין הערכה על דרך האומדנא במקרים דומים ראה: ת"ק 10315-12-13 אביטן (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר - כלא צלמון (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "באשר לשווי הציוד (ביגוד, הנעלה ומוצרי חשמל/אלקטרוניקה): צודקת הנתבעת בטענתה כי התובע לא הוכיח את שווים, שכן אלה לא נרכשו בקנטינה (לפי הפירוט בת/7). כמו כן, לא מדובר בביגוד וציוד חדש, ולפיכך, גם לו ניתן היה לקבל את הערכתו של התובע באשר למחירם בעת הרכישה, לא ניתן היה על סמך נתון זה להעריך את שווים בעת שאבדו. בנסיבות אלה, אין לי אלא להעריך את השווי על דרך האומדנא..". וראה גם: ת"ק 61784-01-12 טימור וסילב נ' שירות בתי הסוהר (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "..בכל הנוגע להיקף נזקיו של התובע, לא הוצגו כל ראיות לעניין שווי התפילין שרכש לו אביו וכן לא הוצגה כל ראיה בכל הנוגע לשווי התפילין החדשות אותן רכש לטענתו. עדותו של התובע לכך שמדובר היה בתפילין בעלות ערך רגשי מקובלת עליי ונחזתה בעיניי כאמינה וכך גם עדותו לעניין רכישת תפילין חדשות. בהתחשב באמור לעיל, הנני מעריך את הנזק אשר נגרם לתובע בגין אובדן התפילין וכן בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו כתוצאה מכך, על דרך האומדנא, בסך של 4,000 ₪..". את הטענה לגבי הגבלת האחריות לציוד אין לקבל ולו מהטעם שלא הוצג בפני כתב התחייבות חתום על ידי התובע (ראה סעיף טו לפקודה שצורפה לכתב ההגנה).

מאחר וקיבלתי את התביעה בנוגע לאירוע הראשון ואולם דחיתי את התביעה בנוגע לאירוע השני – אני קובעת כי אין צו להוצאות.

הנתבעת אף החזיקה, במועדים הרלוואנטיים לתביעה, בזכיונות ליבוא של מותגי שעונים יוקרתיים.

לא זו בלבד שהצדדים לא פעלו, הלכה למעשה, על פי התנאים האמורים – אלא שתנאים אלה אינם נותנים מענה לשאלות שבמחלוקת שהתעוררו בהליך דנא כגון: נוהל קבלת הסחורה והתשלום בגינה; זכות הנתבעת להחזיר סחורה; זכות התובעת (הספק) להעלות את מחירי הסחורה שסופקו; זכות הנתבעת לרכוש הסחורה בעצמה (להבדיל ממכירתה); שער הדולר על פיו היתנהל המסחר; תקוני התכשיטים ועוד.

הערה לפני סיום מן הראוי היה שהצדדים – הן התובעת והן הנתבעת – ישתיתו את תביעתם על חוות דעת של מומחים באשר לחיובים ההדדיים שבינותם, במסגרת ההיתקשרות העסקית העקיפה שהשתרעה על פני למעלה מ-7 שנים.

...

אני קובע, אפוא, כי בגין 4.130 הק"ג העודפים שהוחזרו לתובעת, על האחרונה לשלם לנתבעת סך 42,221 $, נכון ליום התפיסה, קרי: 28/1/07.

ריכוז החיובים – בתביעה ובתביעה שכנגד מהאמור והמקובץ לעיל עולה כי התובעת זכאית לתשלום סך של 137,463 ₪ + מע"מ נכון ליום 8/3/07 – בתוספת ריבית והצמדה, בגין העיכוב בתשלום תמורת הרכישה של 34 הקילו.

התוצאה סוף דבר לאור האמור והמקובץ לעיל, התוצאה היא שהתביעה והתביעה שכנגד מתקבלות בחלקן: אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 137,463 ₪ בתוספת הצמדה וריבית חוקית מיום 26/2/07 ועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"פ 43632-05-17 מדינת ישראל נ' קורן(עצור בפקוח) 24.12.18 לפני כבוד השופט אביב שרון המבקש עדי קורן (עצור בפקוח) ע"י ב"כ עו"ד הילה מזל מוהדב נ ג ד המשיבה מדינת ישראל – שלוחת תביעות כפר-סבא ע"י ב"כ עו"ד רחל אוליבה תמם החלטה

במהלך חודש מרץ 2018 הוגשו בקשות הן מצד המבקש, להשבת התפוסים לידיו, הן מטעם טוענים לזכות בתפוסים, והן בקשות המשיבה להארכת תוקף הצוו להחזקת התפוסים בידיה, כשבמועדים 8.5.18 ו- 21.5.18 נשמעו בקשות אלה במאוחד.

נטען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וניקיון כפיים שעה שהמבקש, שהורשע במסגרת התיק העקרי והוכרז כסוחר סמים, טוען מחד לדמי מחיה סבירים, ומאידך מנהל אורח חיים "בזבזני ופזרני" שאינו הולם את מצבו, ובכלל זה – משלם אגרת רשוי בגובה אלפי שקלים לרכב יוקרה; מבקש לשלם שכירות לתקופה של חצי שנה מראש לדירת מגורים ברעננה, כל זאת לאחר שבמסגרת ההחלטה הקודמת שוחררו לידיו 75 אלף ₪ כדמי מחיה סבירים, בנוסף לסכום נכבד שיועד עבור דיור מוגן לאימו הקשישה.

יחד עם זאת, בבואי להחליט על אפשרות השבת השעון לידי המבקש, ומבלי להיתעלם מהעובדה שלעת הזו הורשע המבקש על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הוכרז כסוחר סמים ולא עומדת לו עוד חזקת החפות, הרי שנתתי דעתי גם לשיקולים הבאים – ראשית, לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי מדובר בחלוף זמן רב, של כשנה וחצי, מאז הגשת כתב האישום המקורי, כשבמהלך תקופה זו החשדות שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש בגין עבירות חמורות של העלמת הכנסה והלבנת הון – ואשר היוו משקל בהחלטתי הקודמת להארכת תוקף החזקת התפוסים (שם, בעמ' 14, פסקה 18 להחלטה) – הוסרו ברובם ונותרו חשדות בעלי חומרה פחותה בנוגע לעבירות אי דיווח, שאף טיבן עדיין לא התברר די צרכו; שנית, בבואי לשקול הבטחת אפשרות מימוש החילוט בתום ההליך הפלילי אל מול מידתיות הסעד הזמני שננקט, אני סבור כי אפשרות מימוש החילוט בתום ההליך, ככל שזו תדרש, לא תיפגע מקום בו יוחזר השעון למבקש בשלב זה, נוכח קיומו של רכוש תפוס בשווי רב מאוד, שניתן לממשו במידת הצורך.

...

ייאמר כבר עתה כי לאחר שנדרשתי לטיעוני הצדדים ולנסיבות העניין לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולשנות מההחלטה בדבר הארכת תוקף החזקת התפוסים, וזאת למעט החזרת שעון ה"רולקס" לידי המבקש.

יחד עם זאת, בבואי להחליט על אפשרות השבת השעון לידי המבקש, ומבלי להתעלם מהעובדה שלעת הזו הורשע המבקש על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הוכרז כסוחר סמים ולא עומדת לו עוד חזקת החפות, הרי שנתתי דעתי גם לשיקולים הבאים – ראשית, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מדובר בחלוף זמן רב, של כשנה וחצי, מאז הגשת כתב האישום המקורי, כשבמהלך תקופה זו החשדות שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש בגין עבירות חמורות של העלמת הכנסה והלבנת הון – ואשר היוו משקל בהחלטתי הקודמת להארכת תוקף החזקת התפוסים (שם, בעמ' 14, פסקה 18 להחלטה) – הוסרו ברובם ונותרו חשדות בעלי חומרה פחותה בנוגע לעבירות אי דיווח, שאף טיבן עדיין לא התברר די צרכו; שנית, בבואי לשקול הבטחת אפשרות מימוש החילוט בתום ההליך הפלילי אל מול מידתיות הסעד הזמני שננקט, אני סבור כי אפשרות מימוש החילוט בתום ההליך, ככל שזו תידרש, לא תפגע מקום בו יוחזר השעון למבקש בשלב זה, נוכח קיומו של רכוש תפוס בשווי רב מאוד, שניתן לממשו במידת הצורך.

לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה ואני מורה כי השעון יוחזר לרשות המבקש.

התוכנית מהוה למעשה תוכנית איחוד וחלוקה מחדש של המגרשים המיועדים למגורים.

התובעת מתחייבת בהסכם - לבצוע כל עבודות הפיתוח והתשתיות בשטחים הציבוריים שבתוך מיתחם אחוזת נילי- סלילת כבישים , תעול, נקוז, תאורת רחוב וחשמל, הנחת מערכות תיקשורת תת קרקעית, קוי מים, מערכת ביוב, עבודות גינון לרבות העתקת עצי הזית ובניית קיר אקוסטי מול הספורטן תשלום אגרות פיתוח (הנחת צנורות, ,היטל ביוב צבורי) בשיעור של 50% משיעורן המלא וכן תשלום מלוא אגרת חיבור רשת פרטית, אגרת חיבור רשת פרטית ושעון מים, היטל ביוב מאסף ומתקנים.

טענת התובעים כי שאלת ההתיישנות כבר הוכרעה 6.1 התובעת טוענת בסיכומיה כי החלטת בית המשפט העליון מהוה מעשה בית דין, ולכן הסוגיה איננה מונחת לפתחו של בית משפט זה. 6.2 זהו נוסח החלטת בית המשפט העליון מיום 7.1.10 במלואה: "נראה לנו כי בית משפט קמא הרחיק לכת שעה שדחה את התובענה על הסף, הגם שמתעוררות תהיות לא מעטות לגבי היתנהלותה של המערערת 1. כוונתנו לכך שהתובענה הוגשה כימעט 7 שנים אחר שנחתם הסכם בין המערערת 1 לבין המשיבה 1. המערערת 1 לא פנתה למשיבות לפני הגשת התובענה ורק עם הגשתה, ביום 9.6.04 טענה כי הסכם מיום 20.6.97 נגוע בפגמים כמו כפיה אילוץ ועושק.

אם היינו מיישמים את ההתנהלות הראויה המותווית בפסק דין דירות יוקרה למקרנו, דהיינו איסור היתקשרות בהסכמי פיתוח המשיתים התחייבויות שאינן מעוגנות בחוק, הרי שבהיעדר תשתית פיתוחית במטע הזיתים שבמקרקעין, ובהיעדר התאמה בין סכומי הגביה המותרת לפי חוקי עזר לסכומי ההשקעה הנצרכת בפתוח המקום, היתה בניית הפרויקט נדחית, קרוב לודאי, בהיעדר תקציבים מתאימים של הרשות המקומית באותו מועד.

...

בסופו של דבר – בחינת האיזונים השונים תעשה לפי נסיבות המקרה הספציפי והתכלית הראויה.

וראו הערת כב' השופטת פרוקצ'יה בדנא 3993/07,אומנם בדעת מיעוט אך בשיקול רלוונטי לענייננו – "משעה ששוב אין זה ברור אם יש וניתן לפעול על פי ההלכה הפסוקה כמות שהיא, והאזרח והרשות מצופים להניח את אפשרות שינוייה, ולפעול על פי הערכה זו, נשמט יסוד הוודאות והיציבות בהתנהלותו של הפרט ובפעולתה של הרשות כאחד. תוצאותיה של מציאות כזו – מי ישורן". נראה לי כי באיזון הראוי, במקרה שבפני, נוטה הכף לעבר החלת החריג לכלל, באופן השולל תחולה רטרוספקטיבית של ההלכה החדשה על המקרה הנדון בתיק זה. ועוד ניתן היה תיאורטית להמשיך ולדון בעובדות, האם היתה בכלל כפיה במקרה זה ,אם לאו, לאור הפסיקה העניפה הקיימת, ומה היתה המשמעות של כל אחת מההתחייבויות בהסכם הפיתוח, עד כמה סבירה, עד כמה מעוגנת בחוקי העזר, מה סה"כ הרוויחה או הפסידה כספית התובעת מהסכם הפיתוח בהתייחס בין היתר לחוות דעת מומחים שהוגשו בנושא, ומה משמעות ביטול חוזה 7 שנים לאחר כריתתו, במיוחד שהצד השני נתן את מלוא התמורה, ועל היבטים של תום לב, ועוד כהנה וכהנה.

לסיכום 13.1 התביעה נדחית.

עוד עלי לציין, כי בקשה לאיחוד התביעה בנצרת יחד עם התיק בפניי, נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון.

כך נכתב בסעיף 9 לזכרון הדברים: "העסקה בוצעה באופן הבא נמכר ב- 320,000 ₪ במקום 420,000 ₪ עקב תאונה כתוצאה מכביש לקוי". הנתבעת 2, טענה טענות רבות לגבי מיסמך זה. ראשית, לטענתה, העובדה שמצוין במסמך זה, כי מדובר ברכב שנמכר במחליק זה, עקב תאונה כתוצאה מכביש לקוי, מלמדת על נסיבות אחרות מאלה הנטענות בכתב התביעה.

כמו כן, הדבר מלמד לטענתה, כי מדובר בתובע שאינו אמין, שהיו לו מס' רב של תאונות של רכבי יוקרה.

בעיניין זה ציינה הנתבעת 2, כי בעיניינו של התובע, תלוי ועומד תיק שעניינו טענה לגניבה או אבדה של שעון רולקס יקר ביותר וזאת גם בזיקה לעדות החוקר לגבי היתרשמותו על פי דוח החקירה.

בהתאם לאמור נראה, כי הרכב נמכר לסוחר רכב.

...

כל זאת בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 10,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלה תשלם הנתבעת 2 לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ביחס לנתבע 1, אני סבור שלא היה שום הצדקה לדחות את הייצוג ולטעון להעדר כיסוי ביטוחי עקב טענת מרמה ביחס אליו.

את הסכום האמור הנפסק כהוצאות לנתבע 1, תשלם הנתבעת 2 לנתבע מס' 1 תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.