איחוד תביעות בגין עילות שונות בין אותם צדדים

כמו כן, מתבקשת דחיית התביעה בשל היתיישנות – עילת התביעה נולדה ביום מתן פסק הדין שביטולו מבוקש בתובענה זו ולכן היא היתיישנה; לחילופין נטען, שהתובע נהג בשיהוי שגרם נזק למבקש 3, ולכן דין התובענה להדחות גם בשל עילה זו. עילות דחייה נוספות להן טוען מבקש 3 הן מעשה בית דין, מניעות והשתק שפוטי, שכן במספר רב של הליכים הוכרע שהזכויות בנכס הן של אחיו של ****, יעקב.

בנוסף, טוען המשיב כי אין לקבל את טענות ההתיישנות והשהוי, אך לא העלה נימוק של ממש על מנת לבסס טענתו זו. דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית השתק עילה מקום שתובענה נידונה לגופה והוכרעה בידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה (ראו: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 583 (1968)).

עמד על כך המלומד רוזן-צבי בספרו (יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 491 (2015) להלן: "רוזן-צבי"): "המונח "עילה" הוגדר באופן שתחולתו משתרעת לא רק על טענות עובדתיות שנטענו בפועל ועל תאוריות משפטיות שהועלו לדיון במסגרת ההליך הראשון, אלא גם על טענות ותאוריות משפטיות הנוגעות לסכסוך נשוא התובענה, שניתן היה לרכזן יחדיו ולהביאן במאוחד בפני בית המשפט גם אם כלל לא נטענו במסגרת ההיתדיינות הראשונה".

כמו כן, סוגיית הבעלות בנכס שנידונה בפסק הדין הוכרעה פעמים רבות, בידי ערכאות שונות בהליכים שהתנהלו בין הצדדים, באופן היוצר מעשה בית דין.

...

מן כלל אל הפרט דין התובענה שהוגשה נגד מבקש 1 ומבקשת 2 להידחות על הסף בשל השתק עילה.

מאחר שבתיק זה הוגשו כתבי הגנה, בקשות לדחייה על הסף ובקשות להפקדת ערובה (שהדיון בהן התייתר), ומנגד, מדובר בשלב ראשוני של ההליך, המשיב ישלם הוצאות בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהמבקשים, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

לעניין זה, אין נפקא מינה אם ההיתדיינות הנוספת נשענת על אותה עילת תביעה, שהוותה יסוד להתדיינות הקודמת, או שהיא מבוססת על עילה שונה.

דגש המניעות הדיונית מושם בפלוגתא מסוימת, שנדונה בין אותם צדדים בהליכים קודמים והוכרעה בפסק דין סופי על ידי בית משפט מוסמך (ראה: זלצמן, עמ' 137 ).

לטעמי, אין מניעה כי גם במסגרת פסק דין לא מנומק על דרך הפשרה, בית המשפט יקבע כי הוא מייחס לאחד הצדדים אחריות ולצד השני הוא מייחס אשם תורם בשיעור מסוים, שאינו מקים עילת תביעה עצמאית.

...

ביחס לתא"מ 51197-08-20 פסק כב' הרשם הבכיר דורפמן : "לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש לתיק, ולאחר ששמעתי את הצדדים שהופיעו בדיון לפניי, ושקלתי את טענות הצדדים ואת כל השיקולים הרלבנטיים, ובפרט נסיבות התאונה על פי גרסאות הצדדים, מיקום כלי הרכב ומיקום הפגיעות בכלי הרכב, הגעתי למסקנה כי האחריות לדרך קרות התאונה רובצת על הנתבע 1 בשיעור של 70% ואילו נהג רכב התובע נושא באחריות לדרך קרות התאונה בשיעור של 30%..." התובע בתיק ששם היה מר אמיל, אשר בתחילה הוגשה התביעה נשוא דיוננו כנגדו, כאשר במסגרת הדיון שהתקיים היום, תוקן כתב התביעה והוגש כנגד נהג הרכב.

התובעת עמדה על טענתה כי דין התביעה להתקבל במלואה לאור החלוקה שנעשתה בהליך הקודם.

לא זו אף זו, איני מקבלת את טענת הנתבע, כי הקביעה בהליך הקודם הייתה לצורך קביעת נזקי הרכבים החונים, וכי האשם שלהם כלפי רכבים חונים ולא כלפי התובעת.

אי לכך, בשקלול כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 12,304 ₪, בצירוף 2,800 ₪ שכ"ט עו"ד ואגרות משפט.

פועל יוצא נוסף של כלל מיצוי העילה הוא כלל "השתק העילה" לפיו מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, בית המשפט לא יזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה (ראו: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968).

לא למותר להביא מדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בעמ' 14: "במטרה לחתור ככל האפשר לכך שיצומצמו מספר ההליכים הנובעים מאותה עילת תביעה או המופנים כלפי אותו בעל דין, נקבע בתקנה 24 כי התובע נידרש לרכז בכתב תביעה אחד את כל עילות התביעה כלפי נתבע בשל אותה מסכת עובדתית, וכן רשאי הוא לאחד גם עילות תביעה אחרות כלפי אותו נתבע אף אם כל אחת מהן נובעת ממסכת עובדתית שונה, והכל בכפוף לסמכותו העניינית של בית המשפט". אימוץ מבחן זה עולה בקנה אחד עם מטרתן ותכליתן של התקנות החדשות, שהיא בין השאר לייעל, לפשט ולקצר את ההליכים האזרחיים ולאפשר הגעה לתוצאה נכונה וצודקת ביעילות מרבית.

...

אולם מסקנה זו מושתת גם על הצדקות הנובעות מדיני לשון הרע, וזאת בשים לב לכך שבפסיקת פיצויים על פי חוק איסור לשון הרע, על בית המשפט לבחון את התמונה הכוללת של הפרסומים ולא "לספור" כל פרסום באופן נפרד (ראו: ת"א (מח' ת"א) 14264-11-14‏‏ כנפו נ' גינזבורסקי, פיסקה 8 (4.1.2018)).

נוכח האמור, אני מורה על מחיקת ההליך שבכותרת.

הכלל מחולק לשני ענפים - השתק עילה - לפיו מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אין להזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה; והשתק פלוגתא - המונע היתדיינות חוזרת במחלוקות עובדתיות ומשפטיות שנדונו לגופן והוכרעו בהליך הקודם, וזאת גם כאשר ההיתדיינות המאוחרת היא בעילת תביעה שונה.

במאמר מוסגר יוער, כי אף אילו היו חלות במקרה דנן הוראות תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018, והוראות תקנה 15(א)(1) לתקנות בית המשפט לעינייני מישפחה (סדרי דין), תשפ"א - 2020 (אשר אינן חלות, עת תביעת הילכת השתוף הוגשה קודם לתחילת תוקפן של התקנות הללו) - על פיהן יש לאחד באותה תביעה את כלל העילות הנובעות מאותה מסכת עובדתית כנגד אותו נתבע - הרי, שמקום בו עסקינן כאמור במסכת עובדתית שונה (הילכת השתוף ביחסי המנוח ונ.י. אל מול טענות חוזיות ביחסי המנוח וי.י.) אין חובה (אך בהחלט ניתן) לאחד את עילות התביעה, אף מקום בו הצדדים לשני ההליכים זהים.

לאור מסקנה זו הרי שיש לקבל את התביעה מפאת השפעה בלתי הוגנת ודי בכך בכדי לייתר את הדיון ביתר העילות החוזיות הנטענות (מבלי לגרוע מהאמור לעיל בדבר זכות המנוח לבטל את ההסכם מחמת טעות, עת לא הוכח, כי ידע את דבר חבותו במס ושיעורה הניכר הנטען).

...

לאור מסקנה זו הרי שיש לקבל את התביעה מפאת השפעה בלתי הוגנת ודי בכך בכדי לייתר את הדיון ביתר העילות החוזיות הנטענות (מבלי לגרוע מהאמור לעיל בדבר זכות המנוח לבטל את ההסכם מחמת טעות, עת לא הוכח, כי ידע את דבר חבותו במס ושיעורה הניכר הנטען).

למעלה מן הצורך אציין כי לתוצאת בטלות הסכם המתנה ניתן להגיע גם בגין התקיימות עילת העושק, כאשר אני סבור כי עלה בידי התובעות להוכיח קיומם של יסודותיה - אף שעילה מעין זו מתאימה פחות לעסקאות מתנה השוו: פרידמן וכהן בעמ' 428 - 431).

אשר על כן התביעה מתקבלת ואני מורה על ביטול הסכם המתנה מיום 8.5.16.

נטען כי הגם שמדובר בהליכי פירוק של שתי חברות שונות, עסקינן בהליכים המתנהלים בין אותם צדדים, שהם בעלי מניות בחברות, והבקשות לפירוק הוגשו שתיהן בגין אותה העילה המבוססת על מסכת עובדתית אחת.

כן נטען כי בקשה לאיחוד תובענות מחייבת היתייחסות אף לאינטרסים של צדדים שלישיים שאינם בעלי דין, הם נושי החברות, שעומדת להם הזכות להישתתף בהליכי הפרוק; ומשעה שלא ניתן להשיג את עמדתם של הנושים בשלב זה של ההליכים, אין מקום לאיחוד הדיון.

...

לאחר עיון, דין הבקשה להתקבל.

סבורני כי כך הם פני הדברים בענייננו.

משכך, שוכנעתי כי שיקולי יעילות דיונית ומניעת הכרעות סותרות מצדיקים את איחוד הדיון בהליכים.