איחוד שתי תביעות בגין אירוע תאונה

רקע וטענות הצדדים לפני שתי תביעות מאוחדות שעניינן תאונת דרכים שארעה ביום 08.08.2018 (להלן:התאונה) ובה היו מעורבים שני כלי רכב-מכונית מסוג טויוטה קאמרי הנושאת מס' רשוי 94-008-69 שהייתה בבעלות מר אלמליח דוד והייתה מבוטחת ע"י איילון חברה לביטוח ומכונית מסוג טויוטה קורולה מס' רשוי 84-488-79 אשר הייתה נהוגה ע"י מר דוד חיים ובבעלות חברת סטאר מוטור בע"מ. הצדדים שלפני חלוקים הן בשאלת האחריות לתאונה והן בשאלת הכסוי הבטוחי לנהג חברת איילון.

בתאד"מ 22212-12-20 טוען מר אלמליח דוד (להלן:אלמליח) כי על החברה המבטחת, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן:איילון/ החברה המבטחת, הכל בהתאם להקשר הדברים) לשפותו בגין נזקים שנגרמו לרכב בסך 37,408 ₪ בגין ארוע תאונה עם צד שלישי, והוא הוכרז כאובדן כללי.

חובתו של בית המשפט הנה ליתן דעתו לתמיהות ואי התאמות העולות וכך נוהג בית המשפט אף בתביעה זו. לפיכך, הגם שניתן ליגרוס, כפי שגורסת המבטחת, כי צבר אי ההתאמות מביא למסקנה כי אלמליח הסתיר עובדות כפי שטען החוקר מטעמה, אולם הלכה למעשה, מרבית אי ההתאמות עליהן הצביעה המבטחת בכתב סיכומיה מצויות ברובן בפריפריית היתרחשות התאונה ואינן נוגעות לליבת המחלוקת וזאת מבלי לגרוע בכך שניתן גם להניח כי בלהט האירועים נימסרו פרטי מידע לא מדויקים באשר להתרחשויות לאחר התאונה ומכך נובעות אי ההתאמות עליהן הצביעה.

...

דיון והכרעה על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מעדויות בעלי הדין במהלך חקירתם בבית המשפט, הראיות והעדים המומחים, תוך שאני לוקחת בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, האחד כנגד משנהו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל ולו בחלקן.

חובתו של בית המשפט הינה ליתן דעתו לתמיהות ואי התאמות העולות וכך נוהג בית המשפט אף בתביעה זו. לפיכך, הגם שניתן לגרוס, כפי שגורסת המבטחת, כי צבר אי ההתאמות מביא למסקנה כי אלמליח הסתיר עובדות כפי שטען החוקר מטעמה, אולם הלכה למעשה, מרבית אי ההתאמות עליהן הצביעה המבטחת בכתב סיכומיה מצויות ברובן בפריפריית התרחשות התאונה ואינן נוגעות לליבת המחלוקת וזאת מבלי לגרוע בכך שניתן גם להניח כי בלהט האירועים נמסרו פרטי מידע לא מדויקים באשר להתרחשויות לאחר התאונה ומכך נובעות אי ההתאמות עליהן הצביעה.

אין די בתחושה כי גרסת הנהגים אינה מגלה את שהתרחש באירוע, שכן על המבטחת נטל משמעותי להוכיח טענתה זו ובענייננו אני סבורה כי מסת ראיות קריטיות כאמור לא הובאה לפני.

מכאן שאין די בממצאי המומחה מטעמה, מר יצחק זריהן, בכדי להוות את רף הראיות הנדרש בכדי להוכיח טענת המרמה או כוונת מרמה בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, כאשר לכך מתווסף גם כי המבטחת נמנעה מהעדת שמאי מטעמה ועניין זה פועל לחובתה בנקודה זו. לפיכך אני מקבלת את התביעות בחלקן וקובעת כדלקמן : בתאד"מ 65233-04-21- ישלמו הנתבעים באמצעות הנתבעת 2, סך של 41,841 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 4,853 ₪.

בתאד"מ 22212-12-20- תשלם הנתבעת סך של 33,593 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 4,743 ₪.

לפניי מונחות שתי תביעות מאוחדות, שעילתן ניזקי גוף שארעו לתובעים, עקב ארוע תאונתי במהלכו ניתק סל הרמה, בו שהו התובעים, מזרועו של מנוף ונפל ארצה.

...

וכך נימק כבוד השופט דנציגר את קיומן של מטרות תחבורה: "המלגזה יועדה לשמש כאמור לשינועו של הניזוק מחלון אחד למשנהו, תוך ניצול כשירותה התחבורתית להעברת מטענים אנכית ואופקית גם יחד, וכאשר מידי פעם היא עוצרת ועומדת במקומה דקות ספורות כשמנועהּ פועל. הפעולה המיידית שבמסגרתה התרחשה ההתהפכות הייתה אמנם עמידה במקום כשמנועהּ של המלגזה פועל. ואולם, פעולה זו הייתה חוליה בלבד בשרשרת פעולות רציפות אשר התקיימו לפניה ועתידות היו להימשך לאחריה, במסגרתן הועבר הניזוק בין נקודות שונות הן על פני הקרקע והן במישור האנכי. מכיוון שפעולות אלה מקיימות את יסוד 'המטרה התחבורתית' יש לראות את מכלול הפעולות כולו כמיועד "למטרות תחבורה". לפיכך, המסקנה בענייננו היא כי השימוש במלגזה היווה 'שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה'".

בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שהדיון הוא בבקשה לרשות ערעור "בגלגול שלישי", סבורני כי אין מקום להתערבותנו בתוצאה אליה הגיע בית משפט המחוזי.

בשים לב לכך אני סבור כי גם לגבי חלופה זו התאונה אירעה בשל סיכוני הנפילה של הסל.

התוצאה בשים לב לאמור לעיל, אני קובע כי התאונה נשוא כתבי התביעה היא תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים.

כפועל יצוא מכך התביעה כנגד נתבעים 1 – 2 מתקבלת ואילו התביעה וההודעות לצד ג' שהוגשו כנגד יתר הצדדים דינם להידחות.

לפניי שתי תביעות כספיות שאוחדו: הראשונה, ת"ק 12243-09-21 (להלן: "התביעה הראשונה"), והשנייה, ת"ק 69358-10-21 (להלן: "התביעה השנייה").

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: כללי בראש ובראשונה, אומר כי התובע בחר להגיש שתי תביעות בגין אותו ארוע תאונתי, כאשר הבעלים של רכב הנתבעים נתבע בשתי התביעות.

...

בנוסף, איני מקבל את טענת הנתבעים כי גובה הנזק לא הוכח בשל אי צירוף חוות דעת שמאי רכב מטעם התובע.

לכן, אני מקבל אותה על תוכנה.

התביעה נגד יתר הנתבעים בשתי התביעות נדחית, ללא צו להוצאות, מעבר להוצאות שנפסקו בהחלטתי בדיון (עמ' 7 לפרוטוקול).

הדיון בשתי התביעות שבכותרת אוחד, מאחר שעניינן של שתיהן נוגע לארוע תאונה שהתרחשה ביום 30.7.20 בבית העלמין בנתניה.

...

בנסיבות אלו, ובפרט כשמדובר בתאונה המתרחשת בתוככי בית עלמין, שם נדרשים נהגים לנסוע איטית וזהירה במיוחד, אני סבור כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים באופן שווה (50-50).

סיכומו של דבר התביעה בתא"מ 60956-04-21 מתקבלת בחלקה, והנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הנזק בסך 23,428 ₪.

לפני שתי תביעות מאוחדות שיסודן בארוע תאונתי מיום 14.7.17, בו נגרם נזק לרכבי התובעים.

מסקנה זו מתקבלת לאחר שהתברר כי בנוגע לרכב נשוא תיק 62830-09-19 הנזק נבלע בפצוי מאוחר שקבל התובע בשל ארוע תאונתי שהתרחש כשנה לאחר הארוע הנידון, במסגרתו הוכרז הרכב כאובדן גמור, ובנוגע לרכב נשוא תיק 62837-09-19 התברר כי הנזק תוקן אך לא הובא כל נתון שהוא באשר לעלות התיקון בפועל.

...

התביעות בתיקים המאוחדים נדחות אפוא ועם דחייתן נדחות ההודעות לצדדי ג'.

התובעים ישלמו לנתבעת 1 הוצאות המשפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪.

הנתבעת 1 תשלם לצד ג'1 הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪ וכן תשלם הנתבעת 1 לצדדי ג' 2-3 הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪.