איחוד עתירות ובקשה לצו על תנאי בעניין הליכי עררים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 832/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. סוהר אבו טהה 2. נאזים אבו טהה 3. המוקד להגנת הפרט נ ג ד המשיב: אלוף פיקוד הדרום עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"א באייר התשפ"ב (12.5.2022) בשם העותרים: עו"ד אהרון קורמן; עו"ד מאיסא אבו סאלח אבו עכר בשם המשיב: עו"ד מתן שטיינבוך; עו"ד קובי עבדי ][]פסק-דין

במסגרת העתירה, התבקש המשיב לבוא וליתן טעם "מדוע לא יתיר את יציאתם של [סוהר] ובנה [...] מישראל אל רצועת עזה"; ומדוע "לא ינמק את החלטתו השלילית מיום 4.1.2022 [...] ולא יציג את הראיות עליהן החלטתו זו התבססה". בין היתר נטען, כי המשיב הפר את חובת ההנמקה החלה עליו, שכן "מהנימוק הלאקוני שניתן, העותרים לא יכולים להבין מהן הסיבות הקונקרטיות בגינן הוחלט לאסור עליהם להתאחד עם [אהלאל]", וממילא גם אין ביכולתם "לתקוף החלטה זו בצורה אפקטיבית". בנוסף נטען, כי החלטת המשיב פוגעת "פגיעה חמורה בזכות העותרים לחיי מישפחה" ובזכותם לחופש תנועה, וכי "המשיב מפר את עיקרון טובת הילד". בתגובתו המקדמית טען המשיב, אלוף פיקוד דרום, כי דין העתירה להדחות, בהעדר עילה להתערבות.

בעניינינו, סעיף 4(א) לנוהל הטיפול בבקשות קובע, כי "ניתן להגיש ערר בכתב [...] על ההחלטה שהתקבלה בבקשה מסוימת". משעמדה לעותרים אפשרות להשיג על ההחלטה, באמצעות הגשת ערר, ומשבחרו שלא לעשות כן, והעדיפו לפנות במישרין לבית משפט זה – ברי כי לא עמדו בחובתם האמורה, ולא מיצו הליכים כנדרש, טרם הגשת העתירה.

...

במסגרת העתירה, התבקש המשיב לבוא וליתן טעם "מדוע לא יתיר את יציאתם של [סוהר] ובנה [...] מישראל אל רצועת עזה"; ומדוע "לא ינמק את החלטתו השלילית מיום 4.1.2022 [...] ולא יציג את הראיות עליהן החלטתו זו התבססה". בין היתר נטען, כי המשיב הפר את חובת ההנמקה החלה עליו, שכן "מהנימוק הלקוני שניתן, העותרים לא יכולים להבין מהן הסיבות הקונקרטיות בגינן הוחלט לאסור עליהם להתאחד עם [אהלאל]", וממילא גם אין ביכולתם "לתקוף החלטה זו בצורה אפקטיבית". בנוסף נטען, כי החלטת המשיב פוגעת "פגיעה חמורה בזכות העותרים לחיי משפחה" ובזכותם לחופש תנועה, וכי "המשיב מפר את עקרון טובת הילד". בתגובתו המקדמית טען המשיב, אלוף פיקוד דרום, כי דין העתירה להידחות, בהיעדר עילה להתערבות.

טענות אלה – דינן להידחות.

לא שוכנעתי אפוא, כי היתה הצדקה להימנע ממיצוי הליכים כהלכתו.

אשר על כן, מן הטעמים דלעיל, החלטנו לדחות את העתירה על הסף.

בחלק מהערעורים הוקפא ההליך עד להכרעה בעתירות דנן, אך חלק מהערעורים התקבלו, ובעקבות כך הוגשו מספר בקשות רשות ערעור על ידי מבקשי מקלט לבית משפט זה. בקשות רשות ערעור אלה ממתינות אף הן להכרעה בעתירות דנן אך, ככלל, ניתנו בהן צוים אירעיים המותירים בידי מבקשי המקלט את הרישיון שהוענק בהחלטות בית הדין עד להחלטה אחרת (ראו, למשל: בר"ם 9154/18 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה; בר"ם 1600/19 איבראהים נ' רשות האוכלוסין וההגירה).

כמו כן ניתן צו על תנאי הנוגע לסעדים שהתבקשו בעתירה השנייה ובמסגרתו נדרשו המשיבים ליתן טעם מדוע לא יוענקו רישיונות א/5 "לעותרים ולמבקשי מקלט יוצאי דארפור כמותם, וזאת עד להכרעה בבקשות המקלט הפרטניות שהגישו". יצוין כי מאז שניתן הצוו על תנאי בעתירות דנן, הוקפא הדיון בעררים אשר הוגשו על ידי מבקשי מקלט יוצאי דארפור לבית הדין לעררים וטרם הוכרעו (ראו: בר"ם 7604/19 סלאחאלדין נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, פסקה 3 (18.2.2020)).

במדינות רבות חלה על מבקשי מקלט מערכת דינים מובחנת ונפרדת מזו שחלה על מהגרים בלתי חוקיים, וזאת בהתבסס על ההכרה בנסיבות החריגות שאילצו את מבקשי המקלט לעזוב את מדינתם שלא מתוך בחירה (עניין איתן, פסקה 34 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן; ראו גם: נטע משה מדיניות כלפי מבקשי מקלט באיחוד האירופי ובמדינות מרכזיות בו (מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2013)).

...

ואולם, לאור כל האמור לעיל, ובייחוד לנוכח הפגיעה המתמשכת במבקשי המקלט יוצאי דרפור, אשר נובעת ממחדלה של המדינה לקבל החלטה בעניינם, אף אני סבורה כי הגיעה העת לקצוב למדינה זמן למציאת פתרון עבור מבקשי מקלט אלה, ומשכך אני מצטרפת לפסק דינה של חברתי בכל הנוגע למתן סעד זה. ברם, נוסף על מתן הסעד בגדרו נקצב פרק הזמן כאמור, ראתה הנשיאה להוסיף ולפסוק סעד נוסף שלפיו אם עד ליום 30.12.2021 לא יימצא ולא ייושם פתרון ל-2,445 יוצאי דרפור אשר הגישו את בקשות המקלט שלהם עד למועד הקובע, אזי יוענקו להם רישיונות לישיבת ארעי מסוג א/5 (סעיף 27 לחוות דעתה).

אם כן, אני סבורה כי חרף התנהלות המדינה בענייננו עד כה, לא הונחה במקרה דנן תשתית לביסוס החשש המוקדם כי המדינה תנקוט בצעד קיצוני כדוגמת הפרת פסק דיננו הקוצב את פרק הזמן לצורך מציאת פתרון למבקשי המקלט יוצאי דרפור.

לאור המקובץ, וכפי שצוין בפתח הדברים, אני סבורה כי עלינו להסתפק בסעד המידתי של קציבת זמן לשם מציאת פתרון למבקשי המקלט יוצאי דרפור, וכי אין מקום בענייננו לחרוג מהכלל ולהוסיף וליתן סעד גורף של הענקת מעמד מסוג א/5 לקבוצה כולה.

בהמשך, ביום 4.3.2020 היתקיים דיון בהתנגדויות לצוו על-תנאי (המשנה לנשיאה ח' מלצר, והשופטים ע' ברון ו-ד' מינץ), שבו הודגש כי ההליך בשלב זה מיתמקד רק בסוגיית הפיקוח על מחירי הקאנביס.

בסיום החלטתה, ועדת הערר הורתה לועדת המחירים לערוך דיון נוסף בסוגיה תוך ארבעה חודשים, שבמסגרתו האחרונה התבקשה לבחון את מצב שוק הקאנביס נכון למועד הדיון ואת השלכות פיילוט הייצוא; וככל שתדרש ועדת המחירים תיבחן פעם נוספת את הצורך בפקוח מחירים.

יבואר כי תעודת GMP ניתנת על ידי משרד הבריאות ליצרניות של תכשירים (תרופות), מכוח הסכם שנערך בין מדינת ישראל ובין האיחוד האירופי המכונה ACAA; יצוין כי במסגרת הליך ההצטרפות של ישראל להסכם זה, החקיקה הישראלית הותאמה לרגולציה הרלוואנטית בדין האירופי, ובהתאם להסכם תעודת GMP מהוה אסמכתה לעמידה בביקורות לתנאי ייצור נאותים.

משנמנע בית המשפט מלהוציא צו על-תנאי הנוגע ליתר רכיבי העתירה, משמעות הדבר שהעתירה ביחס לראשים אלה נדחתה, והדיון בעתירה המשיך להתנהל אך ורק בגבולות הצוו שניתן (בג"ץ 2905/20 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' כנסת ישראל, פסקה 63 לחוות דעתו (במיעוט אך לא בעיניין זה) של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר (12.7.2021), להלן: עניין התנועה למען איכות השילטון; בג"ץ 4517/18 נץ-צנגוט נ' ראש הממשלה, פסקה 4 (11.7.2018); בג"ץ 6064/17 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 2 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה ח' מלצר (2.7.2018); בג"ץ 4406/16 איגוד הבנקים בישראל (ע"ר) נ' כנסת ישראל, פסקה 64 לחוות דעתה של הנשיאה מ' נאור (29.9.2016); בג"ץ 9669/10 קאסם נ' שר הבטחון, פסקה 33 לחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס (8.9.2014); בג"ץ 1083/07 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' משרד הבריאות, פסקה 15 (24.5.2012)).

תקנה 1 לתקנות סדר הדין בבג"ץ מורה כי בקשה לצוו על-תנאי תוגש לבית משפט זה באמצעות עתירה; כלומר, העתירה מהוה בקשה לצוו על-תנאי "ומשהוחלט ליתן צו על-תנאי רק ביחס לחלק מהנושאים המבוקשים בעתירה, הרי שאין עוד כל דרך להענות לנושאים שלא נכללו בצו על-תנאי, ודינם להדחות" (עניין התנועה למען איכות השילטון, פסקה 65 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר).

...

ובסופו של דבר, ועדת המחירים מצאה לנכון שלא להמליץ להטיל פיקוח על מחירי הקנביס חרף העובדה שהחלטתה ניתנה על יסוד תשתית עובדתית שלפיה הייצוא המסחרי של קנביס הוא "שולי", כלשונה.

סוף דבר טרם חתימה יוער כי ייתכן שבעקבות הכרעה זו ובשל ביטול צו הביניים, מקצת ממטופלי הקנביס הרפואי עלולים לשאת כעת בעלות גבוהה יותר עבור מוצרי הקנביס שבהם הם מטופלים.

לנוכח כל האמור, אציע לחבריי למחוק את העתירה, לבטל את הצו על-תנאי שניתן במסגרתה, ולבטל את צו הביניים תוך 10 ימים מפסק דין זה. עוד אציע שבנסיבות העניין, לנוכח תרומת העתירה להנעת התהליך בפני ועדת המחירים מצד אחד ובהתחשב בכך שמרבית הטענות שהועלו במסגרתה נדחו מצד שני, לא נעשה צו להוצאות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4789/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב העותר: גולן אביטן נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות מחוז תל אביב 2. משטרת ישראל- מחוז לכיש / תל אביב עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד מירי פרידמן ][]פסק-דין

]השופט י' עמית: נגד העותר מיתנהל הליך פלילי במסגרת פרשה הידועה כ"פרשה 512" (תפ"ח 31343-04-19). טרם הגשת סיכומי ההגנה, ולאחר שהוגשו סיכומי המדינה, פנה העותר בבקשה לקבל האזנות סתר הנוגעות לאחד בשם יוסי שלום ואת כלל האזנות הסתר שבוצעו על ביתו של העותר במשך תקופה של שלושה חודשים (כ-2000 שיחות). בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בעקרו של דבר מחמת מועד הגשתה, תוך שעמד על היתנהלות ההגנה שלא "אצה לה הדרך" לסיים את ההליך.

ערר שהגיש העותר על ההחלטה נדחה אף הוא (החלטת השופט א' שטיין בבש"פ 4382/23 מיום 18.6.2023), כשבכל הנוגע להאזנות הסתר, ציין בית המשפט את הדברים הבאים: "באשר לתוצריהן של האזנות הסתר הנזכרות לעיל – המדינה הצהירה כי כל התוצרים שהיו בידי הפרקליטות הועברו לעיונו של העורר במסגרת ההליך לפי סעיף 74 לחסד"פ אשר קדם לשלב ההוכחות והסתיים זה מכבר. באשר לתוצרים נוספים, אלה סווגו כבלתי רלבאנטיים על ידי החוקרים, לא נכללו בין חומרי החקירה ואינם עוד בנמצא. כמו כן הצהירה המדינה כי תזכירי המישטרה הקיימים שקשורים להאזנות כאמור, אף הם הועברו להגנה במסגרתו של אותו הליך.

...

דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות.

סוף דבר, שהעתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5882/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן העותר: פלוני נ ג ד המשיב: צה"ל - סגן הפרקליטה הצבאית הראשית עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ו' בתשרי התשפ"ד (21.9.2023) בשם העותר: עו"ד אפרת נחמני-בר; עו"ד ליאור שטלצר בשם המשיב: עו"ד עמרי אפשטיין; עו"ד מתן שטיינבוך ][]פסק-דין

לעתירה צורפה בקשה למתן צו ביניים, שיורה על השהיית הדיון המשמעתי בעיניינו של העותר בהליך הערר, וכן על עיכוב ביצוע העונש שהושת עליו.

העותר השיב ביום 8.1.2024, ועידכן כי העתירה החדשה הוגשה בו ביום, בצרוף בקשה לאחד את הדיון בה עם הדיון בעתירה זו; לטענת העותר, עדיף לילך בדרך של איחוד הדיון בשתי העתירות, על פני מחיקת עתירה זו, משום ש – "הדיון בפגמי הערכאה הראשונה צריך [...] להיות מפורט בעתירה החדשה וממילא להוות חלק מן הדיון בה. איחוד הדיונים ומתן אפשרות להשלמת טיעון בעתירה הנוכחית ביחד עם השמעת הטיעון בעתירה החדשה – ייעלו את ההליך וימנעו סירבול מיותר של כתבי הטענות". לאחר שנתנו דעתנו על טענות הצדדים מזה ומזה, ובפרט בשים לב להגשתה של העתירה החדשה מטעם העותר (בג"ץ 286/24), אנו סבורים כי העתירה שלפנינו במתכונתה, אינה אקטואלית עוד, ודינה להמחק.

...

המשיב הגיב לבקשת העותר ביום 26.12.2023, ושב על טענתו כי דין העתירה להידחות על הסף, מהטעמים שצויינו על-ידו בתגובתו המקדמית.

העותר השיב ביום 8.1.2024, ועדכן כי העתירה החדשה הוגשה בו ביום, בצירוף בקשה לאחד את הדיון בה עם הדיון בעתירה זו; לטענת העותר, עדיף לילך בדרך של איחוד הדיון בשתי העתירות, על פני מחיקת עתירה זו, משום ש – "הדיון בפגמי הערכאה הראשונה צריך [...] להיות מפורט בעתירה החדשה וממילא להוות חלק מן הדיון בה. איחוד הדיונים ומתן אפשרות להשלמת טיעון בעתירה הנוכחית ביחד עם השמעת הטיעון בעתירה החדשה – ייעלו את ההליך וימנעו סרבול מיותר של כתבי הטענות". לאחר שנתנו דעתנו על טענות הצדדים מזה ומזה, ובפרט בשים לב להגשתה של העתירה החדשה מטעם העותר (בג"ץ 286/24), אנו סבורים כי העתירה שלפנינו במתכונתה, אינה אקטואלית עוד, ודינה להימחק.