איחוד חלקות ללא היתר בניגוד לתוכנית

הדבר אף נלמד מהעיכוב בטיפול בבקשה להיתר בנייה שהגישו העותרים לועדה המקומית בשנת 2017 אשר נידונה בחודש 5/2018 בנגוד לתקנות התיכנון והבנייה (רשוי בנייה), התשע"ו-2016.

ב"כ הוועדה המקומית אמר בפני ועדת הערר כי "אנו מקדמים את הרעיון" וכי "התכנית טרם התגבשה סופית" ומר צרלין מטעם הוועדה המקומית הודיע כי "עובדים על תיכנון בקשר ישיר עם מתכנן המחוז". מן הדברים הנ"ל אני למד כי אותו "רעיון תיכנוני ראשוני", הבשיל ל-"תיכנון ראשוני". אף על פי כן, ואף שהיה ברור כי הפירסום כלל תנאי שהבקשה להיתר לא תיסתור את התכנית העתידית, לא הוצגה בפני ועדת הערר כל טיוטא של תכנית על מנת להוכיח כי התכנית תיכלול איחוד וחלוקה וכי חלקת העותרים תיכלל באותה תכנית לאיחוד וחלוקה.

...

מסקנה והוראות לרשויות התכנון: לשון הפרסום קובעת כי השינויים אינם כוללים איחוד וחלוקה.

על כן, אני מקבל את העתירה בכפוף להוראות הבאות המופנות לרשויות התכנון: א) אני מורה על ביטול החלטת הועדה המקומית והחלטת ועדת הערר.

ב) הנני קובע, כי הפרסום לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק כלל השינויים בתכנית ושינויים אלה אינם כוללים איחוד וחלוקה.

עם מתן הכרעת הדין בתיק המוקדם, עתר הנאשם 1 לעיכוב הטיעונים לעונש עד לאחר הכרעת דינו בתיק המאוחר, ולאחר שהורשע אף בתיק זה, ביקש לאחד את הטיעונים לעונש בשני התיקים.

כל השלושה מתגוררים בבניין המצוי במקרקעין הידועים כגוש 7196 חלקה 27 מיגרש 451 בכפר חב"ד (להלן: הבניין), בתחום המועצה המקומית "עמק לוד", אשר מזה מספר שנים רשומות זכויות הבעלות בו על שם הנאשמים 2,3, לאחר שהועברו לידם מידי אימם הקשישה של הנאשמים 1,2.

בעיניין המרתף, הפניתה לכך שנקבע כי במקום מיתנהל אולם אירועים שמתקיימים בו אירועים רבים, מספר פעמים בשבוע, למרות שנחפר ללא אישורים, ללא היתר, ובנגוד לתכנית המייעדת את האיזור למגורים.

...

לכך נעתר בית המשפט, אך לאחר מכן לא הוגשה כל הודעה, מטוב ועד רע. בהמשך, לאחר שניתנה הכרעת הדין ונשמעו הטיעונים לעונש, חזר בית המשפט והעיר כפי שהעיר בשלבים קודמים של המשפט, כי שעה שהנאשמים עותרים להתחשבות מיוחדת בשל מצבם הכלכלי, היה מקום לכך שלכל הפחות יסירו סוף כל סוף את המחדלים, ויגיעו לשלב הטיעונים לעונש בידיים נקיות.

אציין כי שוכנעתי שהנאשמים מתקיימים בדוחק, ואלמלא כן הייתי סבורה כי ראוי להטיל עליהם קנסות מכבידים נוכח התנהלותם האסורה על פני שנים.

לאחר כל זאת, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1 בגין העבירה נושא תו"ב 10328-06-13: קנס כספי בסך 25,000 ₪.

כתבי האישום עסקינן בשלושה כתבי אישום כנגד בני מישפחה שהדיון בהם אוחד.

על פי האישום השני החל משנת 2005 לכל המאוחר עושה הנאשם שימוש במיתחם ובמבנים שבו לצרכים שונים ללא היתר ובנגוד לתוכניות כמפורט להלן: החל משנת 2005 שימוש בכל שטח המיתחם בשטח כולל של כ-900 מ"ר והתחום בגדר איסכורית בגובה של כ-2.5 מטר ובאורך של כ-100 מטר, הכולל שער שניבנה במיתחם, וזאת לצורך מגורים.

במסגרת האכיפה בתיק זה בוצעה מדידה על ידי המודד מטעם רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") במפה הוא סימן את המבנים שנמצאים מחוץ לחלקה 47 ואשר המאשימה טוענת, כי הנאשמים עושים בהם שימוש ללא היתר (ת/3).

...

סוף דבר המאשימה הוכיחה בראיות, מעבר לכל ספק סביר, את השימושים המיוחסים לנאשם 1 כמפורט בכתב האישום ולא עלה בידו לעורר ספק בראיות אלה או להצביע על הגנה בדין בגינה לא יורשע, ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירות של שימוש חורג במקרקעין ושימוש אסור במקרקעין, כמפורט בכתב האישום.

נוכח כל אלה, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירות של שימוש חורג במקרקעין ושימוש אסור במקרקעין כמפורט בכתב האישום.

המאשימה הוכיחה בראיות, מעבר לכל ספק סביר, את העבירות המיוחסות לנאשם 3, עבירת הבניה שבאישום הראשון וזאת משנת 2010 ולא 2012 ואת עבירת השימוש כמפורט באישום השני ולא עלה בידו לעורר ספק בראיות אלה או להצביע על הגנה בדין בגינה לא יורשע, ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירות של בניה, שימוש חורג במקרקעין ושימוש אסור במקרקעין בגין המבנים המפורטים בכתב האישום.

לבקשת הצדדים, לתיק זה אוחדו גם התיקים הבאים בהם הוגשו בקשות דומות: עמ"א 45570-01-22 - המתייחס למבנה 106 – מבנה חדר עשוי פאנל מבודד בשטח של 67 מ"ר, אשר הוקם בנ"צ 241482/765089, (להלן: "מבנה 106"); עמ"א 45796-01-22 - המתייחס למבנה 108 – מבנה מרפסת מקונסטרוקציית ברזל בשטח של 38 מ"ר , אשר הוקם נ"צ 241495/765070, (להלן: "מבנה 108"); עמ"א 45908-01-22 - המתייחס למבנה 110 – מבנה מקונסטרוקציית ברזל ופאנל מבודד, אשר הוקם בנ"צ 241505/765074, (להלן: "מבנה 110"); עמ"א 23524-01-22 – המתייחס למבנה 30 – מבנה עשוי אסכורית ומכולות בשטח כולל של כ 91 מ"ר המצוי בתוך מיתחם הקבר ומשמש כמחסן, , (בנ"צ 241494/765079), (להלן: "מבנה 30"); עמ"א 23477-01-22 - המתייחס למבנה 111 – מבנה עשוי קונסטרוקציית ברזל ואסכורית בשטח כולל של כ 37 מ"ר, המצוי בתוך מיתחם הקבר ומשמש כמחסן, (בנ"צ 241494/765073), (להלן: "מבנה 111").

ב"כ המבקשת הדגיש כי מדובר בעבירות בניה בשטח שאינו ניתן לפיקוח ללא היתר ובנגוד לתוכניות שחלות על המקרקעין.

מעבר לכל האמור, המשיבה לא חלקה על כך שועד ההקדשות וועדת החמישה תומכים בבקשות, ומיותר לציין כי לא הוצג בפני כל מיסמך שיכול להעיד על קיום אופק תיכנוני, וודאי לא בנוגע למבנים 30 ו 116 אשר סומנו להריסה בתב"ע החדשה.

...

" בע"פ 3490/97 אליהו יצחק נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה כפר-סבא (03.02.98), מנה בית המשפט מספר שיקולים ציבורים, שאינם מהווים רשימה ממצה, אותם ניתן לשקול במסגרת בקשה למתן צו הריסה ללא הליך שיפוטי (פסק הדין התייחס לסעיף 212 טרם התיקון לחוק התכנון והבניה): "יהיו אפוא מקרים שבהם יגיע בית-המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה ליתן צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל בשל כך שבנסיבות המיוחדות למקרה, עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בניגוד זועק "לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר"; יהיו מקרים שבהם תהיה הצדקה למתן הצו במניעת ה"אנדרלמוסיה" שיוצרת בנייה ללא היתר ויהיו מקרים שבהם תימצא ההצדקה למתן הצו ב"מטרד" שיוצר המבנה שנבנה שלא כחוק.

" ברע"פ 124/01 זאב ניקר נגד מדינת ישראל (מיום 21.02.02), מנה בית המשפט דוגמאות ספציפיות בהן יינתן צו הריסה ללא הליך פלילי בשל פגיעה באינטרס ציבורי: "לעתים השיקולים התומכים במתן צו הריסה עולים בעליל מנסיבות המקרה, והנטל המוטל על המדינה הוא נטל קל מאוד. כך, למשל, בע"פ (ב"ש) 271/75 טייב נ' מדינת ישראל [2] ניתן צו הריסה מכוח סעיף 212 לחוק לגבי דוכן שנבנה ללא היתר שעמד על מדרכה שיועדה לשמש מעבר להולכי רגל, ובע"פ (ת"א) 518/68 יחזקאל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מחוז תל-אביב [3] הוצא צו הריסה למבנה שהוקם שלא כדין שעמד בניגוד מוחלט לתכנית הבינוי במקום, כשהמבנה עיכב הקמתו של אולם התעמלות בבית ספר סמוך. לגבי מבנה זה צוין שם כי אין שמץ סיכוי שאי פעם יינתן היתר. ניתן להעלות על הדעת דוגמאות נוספות שבהן הנטל המוטל על המדינה להראות לכאורה הצדקה להריסה הוא קל עד למאוד, ואולם, בענייננו המדינה לא הראתה אלא שמדובר בבנייה ישנה בלתי חוקית." על רקע האמור, ולאחר ששקלתי בדבר, מצאתי כי עלה בידי המבקשת להצביע על קיומו של עניין ציבורי מיוחד המצדיק את הריסת המבנים.

לאור כל האמור, אני נעתרת לבקשה, ומורה על מתן צוו הריסה נגד המבנים נשוא הליך זה. מזכירות להעביר לצדדים בדחיפות.

ב-10/2/03 נגזר דינו של המשיב ב-ת"פ 4940/01, במסגרתו הורשע בבצוע עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה") (כנוסחו לפני תיקון 116 לחוק), בהתייחס לבניה שבוצעה בגוש 18566 חלקה 145, בניית 350 מ"ר למגורים ללא היתר ובנגוד להוראות התכנית החלה על המקרקעין.

במהלך הדיונים בבית-משפט קמא, הצביעה ב"כ המערערת על מספרן הרב של הדחיות בשל בקשות המשיב, וכן צוין כי המדובר בפעם שניה שבה מואשם המשיב באי-קיום צו שפוטי, וזאת בהתייחס לצוו שניתן ב-03', ואשר הורה על הריסת הבניה בשטח של 350 מ"ר. כן נטען על-ידי המערערת כי אין ממש בטענות המשיב על-כך שניתן יהיה להכשיר את הבניה בקרוב, ולהוציא היתר בניה, שכן בהתייחס לתכנית אליה הפנה ב"כ המשיב, המדובר בתכנית שהוגשו לה התנגדויות רבות, שחלקן התקבלו, בנסיבות אלה התכנית צריכה לחזור לבצוע שינויים, כך שהדרך לאישור התכנית ולפרסומה הנה ארוכה, ואף לאחר אישור התכנית, ככל שתאושר, נידרש הליך של איחוד וחלוקה וטבלאות איזון, אשר רק לאחר מכן ניתן יהיה לבקש היתר.

...

יפים, לעניין זה, דברי השופט ס' ג'ובראן ב-רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17/5/06): 'על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית.

כב' השופט ג'השאן גם לקח בחשבון שבסופו של דבר בוצעה הריסה של הבניה הלא חוקית ב-1/18, ועל-כן הפחית את שיעור הקנס ל-45,000 ₪.

יתר הערעור נדחה, ומעבר לשיעור הקנס ולסכום ההתחייבות הכספית, יתר האמור בגזר-הדין של בית-משפט קמא יעמוד בעינו.