גם בהודעתה מיום 27.2.2017 (נספח 27 לתצהיר עו"ד ערי גץ) הסכימה הערייה להצעתו של בר-ישראל, לפיה תבוצע חלוקה מחדש של החלקות 3, 100 ו-123, כך שהחלקים המוחזקים על ידי התובעים כיום, יירשמו על שמם בלישכת רישום המקרקעין, ללא צורך בתשלומי איזון, למעט רישום השטח הצבורי שבחלקה 3 בבעלות קק"ל.
למעשה, גם כיום הערייה אינה מכחישה את עצם קיום הסכם חילופי השטחים, אלא נמנעת מהבעת עמדה ברורה בנושא, לחיוב או לשלילה.
בישיבה מיום 16.3.1987 (נספח 43 לתצהיר עו"ד מורה) בעיניין איחוד וחלוקה של חלקות 3 ו- 28 בגוש 6325 שהתקיימה בהישתתפות נציגי המינהל, סוכם כי: "העיריה תמציא למינהל הצעות מחיר לבצוע מפה מעודכנת (מצבית). והמינהל יביא ההצעה בפני הוועדה לרכישה למימון העבודה.". במכתב העיריה מיום 20.3.1987 למינהל בעקבות אותה ישיבה התבקש המינהל לבדוק: "אפשרות שהעיריה תזמין העבודה [הכוונה לתכנית איחוד וחלוקה – י.ש.] והמנהל ישלם לעיריה את הוצאות השמאי לפי ההצעה." (נספח 44 לתצהיר עו"ד מורה).
במכתב המינהל מיום 27.7.1989 לעו"ד אביד בעיניין חלקות 28 ו-209 בגוש 6325 (נספח 56 לתצהיר עו"ד מורה) הביע המינהל תקווה כי בתוך שנה ממועד המכתב "תוכן תכנית לאחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים שתסדיר את ענין הבעלות במגרשים בכל האתר".
כפי שהעיד לפני אבי דרעי, נציג הערייה, בסופו של דבר, הערייה היא זו שלא פעלה לקידום התכנית באמצעות הכנת טבלת הקצאה, כעולה מחקירתו הנגדית:
"ש. נכון שאין שום הסכם בין הערייה לבין קק"ל על החלפת הקרקעות?
...
סוף דבר
דין התביעה נגד הנתבעת 1 (העירייה) להתקבל.
דין התביעה נגד הנתבעות 3-2 (רמ"י וקק"ל) להידחות.
התובעים זכאים לסעד החלופי לו עתרו (בסעיף 14.2 לכתב התביעה) ואני מורה לעירייה לרכוש מאת רמ"י וקק"ל עבור התובעים זכויות חכירה מהוונות בחלקות 100 וכן ב- 509 חלקים בחלקה 123, בין על יסוד הצעת רמ"י מיום 11.7.17 (נסח 25 לתביעה) ובין על יסוד הסכמה אחרת אליה תגיע העיריה עם רמ"י וקק"ל. העירייה תישא בתשלום המגיע לרמ"י ולקק"ל בגין הרכישה כאמור.
