איחוד דיוני ערעורים פליליים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4277/12 ע"פ 4283/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם המערער בע"פ 4277/12: זורב בכוראשוילי המערער בע"פ 4283/12: ודים גיאסוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על הכרעת דין ועל גזר דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 15656-08-10 מיום 13.2.2012 ומיום 17.4.2012 שניתנו על ידי כבוד השופטים: י' אלרון – סג"נ, מ' גלעד וא' אליקים

תמצית נימוקי הערעורים אף שכל אחד מהמערערים מיוצג על ידי עורך דין אחר – המערער 1 על ידי עו"ד שמשון וייס והמערער 2 על ידי עו"ד אביעד רייפר – השניים טענו טענות עובדתיות ומשפטיות דומות ומשכך יובאו טיעוניהם במאוחד.

כלל הוא כי ערכאת העירעור לא תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית על נאשם פרט למקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו לאחרונה: ע"פ 8279/11 מור נ' מדינת ישראל (1.7.2013), פסקה 100].

...

הערעורים שלפנינו אינם נמנים על אותם מקרים חריגים ולפיכך דינם להידחות.

בשל כל האמור, דעתי היא כי דין הערעורים על גזר הדין להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחבריי לדחות את הערעורים על כל ראשיהם, בכפוף לזיכויים של המערערים מחמת הספק מעבירת שוד בנסיבות מחמירות והרשעתם תחתיה בעבירת ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות בכל הנוגע לשטרות הכסף מסוג יורו ולעניין זה בלבד.

ב]בית המשפט העליון[][]בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7689/01 בפני: [כבוד השופטת ד' ביניש המערער: [מופיד ג'מאל טאהא המשיב]ה: [מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.9.01 בת"פ 345/99 שניתנה על ידי כבוד השופטים: ח' פיזם, א' רזי, ב' בר-זיו בשם המערער: עו"ד אולמן תמר בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל פסק-דין

בקשתו של המערער לפסילת המותב, נסובה על הטענה כי במעורבות היתר מצד בית המשפט, אשר "יזם באופן עצמאי" את הצעת איחוד הדיון, יש "טעם לפגם אשר עלול להגיע לידי משוא פנים, הן מהבחינה הסובייקטיבית והן מהבחינה האובייקטיבית". בנוסף, נטען כי מעורבות זו מצד בית המשפט בניהול ההליך תמוהה בעיקר בהיתחשב בכך שטרם הפרדת הדיון הודיעה באת-כוח המערער כי יש בדעתה לבקש את פסילת המותב מלדון בעיניינו לאחר סיום משפטו של עיד.

בית המשפט בהחלטתו הדיונית לאיחוד המשפט ציין, כי שיקוליו היו טעמי ייעול הדיון, לאור ההתפתחויות שחלו בתיק.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות.

על כן, דין הערעור להדחות.

ב]בית המשפט העליון[][בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1324/00 בפני: [כבוד הנשיא א' ברק ][המערער]: [אליאס דאלי המשיבים]: [1. כבוד השופט אהרון אמינוף 2. מדינת ישראל ערעור פסל]ות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.2.2000 בת.פ. 379/99 שניתנה על ידי כבוד השופט א' אמינוף תאריך הישיבה: כ"ב באדר א' התש"ס (28.2.2000) בשם המערער: עו"ד ששי גז; עו"ד דורון נוי בשם המשיבים: עו"ד עודד שחם פסק-דין

הפרקליטות (המשיבה 2), ביקשה לאחד את תיק דאלי עם ת.פ. 468/98 מ"י נ' שושני (להלן: "תיק שושני") המתנהל כנגד מעורבים נוספים הקשורים בכתב האישום, שכן הרוב המכריע של העדים המנויים בכתב האישום כנגד המערער, הנם עדים גם בתיק שושני.

בנוסף, חלק ניכר מהעדים המשותפים הנם עדים ממדינות שונות בחו"ל. לפיכך נטען, כי שקולי היעילות הדיונית מצדיקים איחוד התיקים.

...

לאחר שעיינתי בחומר שלפני, לרבות ההשלמות שהוגשו, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

כמו כן, נחה דעתי כי תנתן למערער הזדמנות נאותה לטעון כנגד קבילות הראיות האמורות, בבית המשפט למטה, ולהתגונן כנדרש.

מטעם זה, ובלא להידרש לשאר הטיעונים, אני דוחה את הערעור.

שני הערעורים נותבו לטיפולו של השופט מ' בר-עם אשר קבע ביום 30.4.2020 כי מטעמים של יעילות דיונית יתקיים בהם דיון מאוחד.

לטענת המערער, במסגרת העירעור השני העלתה המשיבה טענות חדשות, מסולפות בחלקן, שנועדו להציגו באור שלילי וכן הגישה לבית המשפט חומרי חקירה ערוכים המציגים באופן מגמתי את הארוע בגינו ניפתח נגדו ההליך הפלילי נושא אותו ערעור.

...

לטענתו, אמירה זו יש בה כדי להוביל למסקנה כי המותב הושפע באופן פסול מן החומרים שהוצגו בפניו בערעור השני.

בנסיבות אלו, ובשל חשיבות הערעור התלוי ועומד עבורו, המערער סבור כי יש לקבל את הערעור ולו מטעמים של מראית פני הצדק.

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

במהלך עדותה של המתלוננת, הוצג לבית המשפט צלום המתעד את אוזנה אשר צולמה בסמיכות זמנים לאחד ממעשי התקיפה של המערער.

כללים אלה (להלן: כללי ההתערבות) סוכמו על ידי בע"פ 8794/20 פלוני נ' מדינת ישראל (10.5.2022) (להלן: ע"פ 8794/20) כדלקמן: "[...] בית משפט זה, בפועלו כבית משפט לערעורים פליליים, מיתמקד, ככלל, אך ורק בפן המשפטי של ההרשעה או הזיכוי. כך, בהתאם לנסיבות המקרה, במישור הדין המהותי עלינו לבדוק את התקיימותם של יסודות העבירה המיוחסת לנאשם; ואילו במישור הדיוני והראייתי, עלינו לבחון את תקינותו של ההליך קמא לאורם של כללי הפרוצידורה והכללים שעניינם קבילות ראיות והדרישות השונות לתוספות ראייתיות כדוגמת סיוע, חזוק או דבר-מה-נוסף [...].

...

הראשונה משאלות אלה נוגעת לדיני ראיות: מה מידת ההשפעה של חוסר אמת בחלק מהותי מעדותה של נפגעת העבירה על קביעת הממצאים העובדתיים על ידי הערכאה הדיונית ועל הביקורת הערעורית ביחס לקביעתם – זאת בפרט על רקע האמור בסעיף 54א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות)? השאלה השנייה, עניינה ענישה: מהו, אם בכלל, המשקל שיש לתת במסגרת הענישה לעובדה שהנאשם שהורשע בעבירת מין, כדוגמת אינוס, מעשה סדום או מעשה מגונה בכפייה, ביצע את העבירה בהיותו ביחסי נישואין או זוגיות עם נפגעת העבירה? האם מדובר בנסיבה מחמירה, נסיבה מקלה או, שמא, בנסיבה חסרת השפעה על העונש? עסקינן בערעור על הכרעת הדין מיום 14.9.2022 ועל גזר הדין מיום 13.12.2022 אשר ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים ר' כרמל, ס"נ, א' רומנוב ומ' ליפשיץ-פריבס) בתפ"ח 59401-08-20.

בנסיבות אלה, אין בידינו לקבוע כי קיים ביטחון מספק במסד הראייתי עליו עומדת הרשעת המערער במעשי סדום אוראליים.

לאחר שקילת הדברים, ולאחר לבטים, החלטתי להציע לחבריי כי נלך בדרך השנייה – זאת, כדי לאפשר למתלוננת להביא את הפרק העגום ורווי הסבל בחייה האישיים לסיומו (במובן של closure).

סוף דבר מכל הטעמים שמניתי, אני מציע לחבריי כי נקבל את הערעור באופן חלקי, נזכה את המערער מהעבירות של מעשה סדום אוראלי – ומעבירות אלה בלבד – ונעמיד את מאסרו מאחורי סורג ובריח על שש שנים.