איזון משאבים עירוב ילדים בגירים

לכל צד ילדים בגירים ממערכות היחסים הקודמות.

כבר עתה יובא, כי לאחר שבדקתי את התשתית הראייתית שהונחה לפני, שמיעת עדויות הצדדים והתרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט מהם - אני מוצאת לקבל את גרסת הנתבע לפיה בתקופה הקובעת לא נצבר רכוש משותף וכי רווחים מהנכסים שנצברו לו לפני תקופת הנישואים מוחרגים מאיזון המשאבים.

(סע' 32); הנתבע רכש ושיפץ אחוזה גדולה ומפוארת באיזור היוקרתי קינגס פוינטס, בניו יורק בעלות של כ- 1.5-2 מיליון דולר ארה"ב. לאחר מכן האחוזה נמכרה ותחתיה רכש אחוזה גדולה יותר באותו האיזור בעלות 8 מיליון דולר ארה"ב. (סע' 37); הנתבע היה מעורב בפרויקט נדל"ן גדול במוסקווה, רוסיה ונסע לשם כ-30 פעמים בשנים 1998-2003 (סע' 38-39); בבעלות הנתבע יכטה; הנתבע סיפר לה שהרויח כ-$200,000,000 מעליית ערך הזהב בשנים האחרונות לחייהם המשותפים (סע' 42); בבעלותו דירה באיזור יוקרתי ב..

...

מסקנה זו גם מתחזקת מעדותו של א., לפיה בתקופה הקובעת לא החזיק הנתבע נכסי נדל"ן בניו יורק (פרוט', עמ' 47 שורות 28-35; עמ' 56 שורות 19-30; סעיפים 6-8 לתצהירו), אשר לא נסתרה ומהימנה עלי.

לא שוכנעתי שיש בכך ממש.

לאור כל האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה תביעתה הרכושית והיא נדחית.

בעיניין הילדים לא חלק על עניין המשמורת, אך דרש זמני שהות משמעותיים; בעיניין המזונות טען כי אין מקום לשלם מזונות האישה והילדים הבגירים, אלא מזונות הקטינים בלבד ואף זאת בצמצום נוכח מצבו הדחוק ולפי אורח החיים הצנוע שניהלו; בעיניין הרכוש טען כי זכאי לקבל מחצית שווי הדירה הואיל ונרכשה במהלך החיים המשותפים, באמצעות כספים שאף הוא העביר למוכר הדירה.

בעמ"ש (נצ') 9102-01-14 פלונית נ' פלוני (נבו, 13.11.14 ) נקבע כי פיצוי חודשי בגין אובדן כושר עבודה אשר הופקד למסגרת המופרדת מחשבון הבנק המשותף, אינו בר איזון, בין השאר בשים לב לשימוש שנעשה בו. 19 ( בית המשפט העליון דן בעיניין זה לאחרונה בבע"מ 7051/18 פלונית נ' פלוני (נבו, 22/5/19 עת קבע כי יש להבחין בין כספים המשולמים כקצבה שוטפת אליהם ניתן לעיתים להתייחס כנכסים אשר אינם בני איזון שהם חלק מהרכוש המשותף, לבין כספים המשולמים באופן חד פעמי מכח חיקוק, אשר אינן בני איזון.

( אלפי ₪ במזומן מתוך כספים שהרויח (עמ' 42 ש' 28 - עמ' 43 ש' נמצא, אפוא, כי האיש היה מעורב בשלל עיסקאות בעולם הנדל"ן (לרבות קניה ומכירה, תיווך, שיווק ותמ"א 38 ) , מעורב עסקי הפירמידה ועסקי ההלוואות, כאשר האמת והשקר הם כלי משחק בהם הוא בוחר על פי האנטרס העומד לפניו אותו רגע.

...

נוכח דברים אלה, התוצאה היא כדלקמן: ביחס לתקופה שממועד הגשת התביעה ביום 17.9.18 ועד ליום 15.7.19 (מועד הגיעו של 7  8 ₪ הבן הרביעי לגיל 18 ) עומדים צרכי כל ילד על 1,600 ₪ בגין מחיה וחינוך בתוספת בגין חלקו היחסי במדור ואחזקתו ובסה"כ 2,500 ₪ לחודש.

סוף דבר, התוצאה היא כדלקמן: תביעת הרכוש מטעם האשה בתלה"מ 31937-09-18 מתקבלת בעוד תביעת הרכוש מטעם האיש בתלה"מ 47527-09-19 נדחית, כאמור בסעיף 81 לעיל.

₪ להשית עליה הוצאות בגובה 5,000 התוצאה היא כי חיובי ההוצאות מתקזזים, ולכן איש מהצדדים לא ישלם הוצאות רעהו.

ביום 21/5/18 הוגש כתב תביעה לאיזון משאבים שבאופן שאינו שווה מטעם האישה (תלה"מ 43819-05-18), על יסוד סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג (התשל"ג – 1973), בטענה כי האיש התנהג באלימות, הוציא כספים מהתא המשפחתי על מנת לפרנס נשים זרות, ובעצמו מכר את הדירה שהיתה שייכת לבן (ג), מבלי לקבל הסכמתה.

לפיכך יש לבחון הדברים, ביחס לכל אחת מהשאלות שעל הפרק, ואלה הן: · ראשית, האם יש לפרק השתוף בדירת המגורים ברח' פ' בשים לב למצב הילדים; · שנית, האם זכאי האיש לדמי שימוש ראויים בגין הדירה ברח' פ'? · שלישית, למי שייכות הזכויות בדירה ברח' נ' והאם יש לפרק השתוף בה? · רביעית, האם על מי מהצדדים הבריח כספים אותם עליו להשיב לקופה המשותפת? · חמישית, מה הדרך לאזן הזכויות הסוציאליות שצברו הצדדים בחייהם המשותפים? · שישית, מה האופן בו יש לבצע חלוקת הנכסים, מחצה על מחצה או שמא בחלוקה אחרת.

האישה העידה כי מדובר בכספים שחסכה במהלך השנים (עמ' 34 ש' 9-1) ויש להניח כי גם כספים אלה מקורם בקצבאות הנכות של הילדים הבגירים.

מאליו מובן כי הדבר לא היה מתבצע אם האב לא היה מעורב בטיפול בילדים הנכים.

...

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: תביעת האיש (בתלה"מ 42591-10-17) מתקבלת חלקית, באופן בו הדירה המשותפת ברח' פ' בעיר ל', הידועה כחלקה 190/8 בגוש 1958, תימכר למרבה במחיר, כאשר תמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

תביעת האשה בתלה"מ 43819-05-18 נדחית במלואה, מהטעמים שפורטו בגוף פסק הדין.

ככל שתגיע למסקנה כי יש לנקוט הליכים בענין זה, תפעל על פי שיקול דעתה המקצועי.

עו"ס מכירה היטב את נסיבות חיי החסוי והצדדים המעורבים והמלצותיה בעבר וכיום מבוססות היטב, ועל כן לא נמצא מקום לסטות מהן.

עסקינן בתביעות בין בני זוג - תביעת פירוק שתוף, מזונות ואיזון משאבים, מסגרתן איני רואה מקום לצירופם של ילדי החסוי, דבר שיש בו, לטעמי, כדי לסרבל את ההליכים ולהעמיק הסיכסוך.

לשאלת יישומה של הוראה זו נידרשתי בעבר במסגרת רמ"ש 18721-07-19 ת' ה' נ' אפוטרופוס האדם - עו"ד רונן צרפתי (פורסם בנבו 3.5.2020) בעיניינם של הצדדים שלפנינו - צרופם של בני מישפחה - ילדיו הבגירים של נתבע, אשר מונה לו אפוטרופוס כנתבעים נוספים בתביעה שהוגשה כנגדו למזונות אשה וקטין.

...

גם כאן, כמו שם, לא שוכנעתי כי שיקולי יעילות וצדק מחייבים צירוף המערערים ונראה כי זה עלול לגרום לתוצאה הפוכה, ואחזור על דברים שכתבתי באותה החלטה: "לא שוכנעתי כי שיקולי יעילות וצדק מחייבים צירוף ילדי האדם. אדרבא, סבורני כי צירוף כזה עלול לגרום לתוצאה הפוכה: סרבול ההליכים והכברת אש וחזיתות המריבה, ובמקום שהתביעה תתנהל כנגד האדם המיוצג ע"י אפוטרופסו האמון על טובתו וייצוגו, זו תתנהל גם כנגד אחרים – ילדיו. כך בפועל, ובניגוד להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ומטרת מינוי האפוט' ותפקידו על פי חוק, יוצא שלאדם יטענו שניים – האפוט' על פי מינוי וגם ילדיו, כאשר שני גורמים אלה אינם בהכרח מסונכרנים, וייתכן שיהיו חלוקים ביניהם, גם בדרך ניהול ההגנה, דבר שאינו משרת את האדם. סיטואציה זו יכולה לזמן שאלות ותקלות רבות: בעמדתו של מי יתחשב בית משפט? האם בעמדת האפוט' או בעמדת הילדים?

לאור המקובץ, סבורני כי גם אם צירוף המשיבים 3-5 יתרום בצורה כזו או אחרת לבירור האמת ולשלמות התמונה לפני הערכאה הדיונית, ניתן להשיג מטרה זו בדרך פשוטה יותר, תוך צמצום הפגיעה באדם ובבעל דינו.

לאור כל האמור, מצטרף אני לעמדתו של חברי, השופט נ. סילמן, ומנימוקיו.

מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים, בגירים כיום ובמועד ניהול ההליכים בין הצדדים, והם אינם צד לעניין.

בית המשפט נעדר סמכות לידון בטענת הנתבעת בדבר זכאותה לקבלת פצויי פיטורין בעקבות פיטוריה מעבודתה בעסק שבבעלותו והנתבעת אף לא זכאית לקבלת פצויי שקום בהנתן שעסקינן בזוג יהודי שהתחתן כדמו"י. בנוסף, הוא ציין כי בקרן 'ילין לפידות' ובקרן 'מיטב דש' הופקדו פיצויים אותם קיבל בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב ולכן יש להוציא כספים אלה מאיזון המשאבים.

...

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי התובע היה מודע היטב למשמעות הסכמתו ותוצאותיהן וכי אלה התקבלו בדעה צלולה ובנפש חפצה, ולא מתוך כורח, אילוץ, חרדה, פחד וכל יתר טענותיו על פגמים שנפלו בעת כריתת ההסכמות ואישורן בתוקף פסק דין.

לפיכך, ומשעה שטענות התובע אינן מתבססות על ראיות או עובדות חדשות שנתגלו לאחר מתן פסק הדין ובהינתן כי לא מצאתי כי המקרה שבפני חוסה תחת אותם מקרים בעלי חשיבות ציבורית או כי נעשה עוול לתובע, המצדיקים סטייה מעקרון סופיות הדיון, דין התביעה להידחות.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית התובענה.