איזון משאבים לפי דרגת פרישה מהמשטרה

קודם להעסקתו במוסד עבד התובע במשרד הפנים, במשטרת ישראל ובלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (בחלקם במעמד של סטודנט).

במוסד הוצב בדרוג המח"ר, ובמשך כל תקופת עבודתו שולם לו שכר על פי דרוג זה. בשנת 1997 השלים התובע לימודי תואר שני (M.A) במדעי החברה.

אין מחלוקת כי ממועד זה ואילך צבר המוסד לתובע 1.5 שנות ותק לכל שנת עבודה בפועל, בשל כך שהוא בעל תעודת הוראה (אם כי להבנתנו עידכון צבירה זה נעשה בסמוך לפרישתו מהעבודה ולא 'בזמן אמת').

'המסע הפרשני' יעשה תוך היתחשבות בתכליתו של מוסד ההתיישנות ככזה אשר נועד: "לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאנטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ. הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003); להלן – עניין תלמוד תורה).

עובד בעל תעודת הוראה כאמור בסעיף 1 לעיל, אשר ירצה לממש את זכותו ולהנות מההטבות המוענקות ללימודי תעודה, כאמור בפיסקה 24.291 בתקשי"ר, יוכל להגיש בקשה באמצעות מנהל משאבי אנוש במשרדו.

...

ניסיונות נוספים להביא לשינוי בעמדת המוסד לא צלחו, ועל רקע האמור הגיש התובע את התביעה שלפנינו, שעיקרה בשאלה ממתי יש לחשב את תוספת הוותק בגין תעודת ההוראה של התובע, האם ממועד תחילת עבודתו במוסד כטענת התובע או שמא מיום פרסום הודעת נש"ם נג/52 (1.9.1993) כעמדת המוסד.

העדרו של דין מיוחד להתיישנות בתביעות מהסוג שלפנינו: לטענת התובע דין טענת ההתיישנות להידחות משום שהנתבע הוא המוסד לביטוח לאומי שצריך לנהוג עם מבוטחיו בהגינות, בסבירות ובתום לב. אלא שצודק המוסד בסיכומיו כי קטעי הפסיקה הרבים שאליהם הפנה התובע בסיכומיו, נוגעים ליחסיו של המוסד עם מבוטחיו בכובעו כמוסד לביטחון סוציאלי.

נטעים כי לא מצאנו בהוראה זו ביסוס לטענת התובע כי תעודת הוראה מהאוניברסיטה העברית בלבד הוכרה במסגרת ההוראה בדבר לימודי תעודה, ואילו תעודות הוראה ממוסדות אחרים לא הוכרו.

סוף דבר – לנוכח כל האמור, אין מנוס מדחיית התביעה, חלקה מחמת התיישנות וחלקה לגופה.

לנוכח היותו של התובע גמלאי, לא מצאנו לעשות צו להוצאות.

סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, קובע כדלקמן: 'ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים: (2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהיתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההישתכרות של כל אחד מבני הזוג'.

בנוסף על כך, אופיו החריג של שיקול הדעת המופעל על-ידי בית המשפט לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מחייב שהשימוש בו ייעשה רק באותם מקרים מבוררים, שבהם אין ספק כי אמנם בן הזוג נקט באלימות בדרגה קיצונית.

כאמור לעיל, על השמוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון לעשות באופן שקול וזהיר, אשר ימנע סטייה שרירותית ולא מוצדקת מעיקרון היסוד של חוק יחסי ממון, לבצוע חלוקה שויונית ברכוש המשותף ונסיבות המקרה שבפני אינן מצדיקות סטייה מעקרון זה. הנתבעת העידה כי במהלך השנים הגישה חמש או שש תלונות במישטרה, שלוש מתוכן הוגשו בסמוך למועד הקרע – ראו עדות הנתבעת בעמ' 26 שורות 25-31.

כן ראו בעיניין זה את דבריו של כב' השופט, יהושע גייפמן במאמריו: "זכויות פנסיה ונכסי פרישה", הפרקליט כרך מא 105, בעמ' 124-125, כדלקמן: "כאשר מתבקש פסק-דין הצהרתי על זכויות שטרם גמלו, הפיתרון הצודק והרצוי הוא לקבוע שזכויות בן-הזוג התובע ימומשו במועד בו יבשילו הזכויות. . . אין להטיל מעמסה כלכלית של תשלום חד-פעמי או תשלומים חודשיים על בן-הזוג הנתבע, בה בשעה שהזכויות טרם גמלו . . . למרות שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחור, במסגרת הסדרי הבצוע, בין החלופות השונות: מימוש במועד הבשלת הזכויות, חיוב בסכום חד-פעמי במועד חלוקת הרכוש בין בני-הזוג על פי תחשיב של אקטואר, וחיוב בתשלומים ממועד חלוקת הרכוש – רצוי הוא שרק במקרה חריג ייקבע מועד אחר, שאינו מועד הבשלת הזכויות, למימוש הזכויות של בן-הזוג התובע. חריג זה יש להחיל בהסכמת הצדדים או כאשר בן-הזוג הנתבע הנו עתיר נכסים, בה בשעה שבן-הזוג התובע נתון בקשיים כספיים חמורים או נזקק לכסף למחייתו". לא נעלמו מעיני פסקי הדין שניתנו בעיניין זה ע"י חברי, כב' הנשיא (כתוארו היום) השופט אלון גביזון בתמ"ש (ב"ש) 3288-03-14 ובתמ"ש (ב"ש) 59731-06-14, במסגרתם ביקש כב' השופט גביזון לחרוג מהנוהג הקיים בעיניין זה בקובעו כי אין לקבוע מסמרות באשר למסלול האיזון המועדף.

...

פיצויים מעבודת הנתבעת בחב' י' ביחס לטענות התובע בדבר כספי הפיצויים להם זכאית הנתבעת לאור עבודתה משך שתים עשרה שנים אצל חב' ינית לנג'רי בע"מ, ואשר לא נכללו בחוות דעת האקטואר, אני קובעת כי לא מצאתי עוד להשתהות עם מתן פסד-הדין עד לקבלת המידע בהתאם לפסיקתות שנחתמו בעניין זה ביום 11.12.22 וככל שימצא בעתיד כי הנתבעת אכן קיבלה או עתידה לקבל כספים ממקום עבודתה הנ"ל, הרי שהתובע יהיה זכאי לקבל מחצית מכל הכספים שהתקבלו או שיתקבלו מחב' י' וכפי שאף נקבע בחוות דעת האקטואר.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, נפסק כדלקמן: ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים, המצויה ברחוב .

התובעת תשלם לנתבע את מחצית הסכומים שמשכה מחשבון הבנק המשותף המתנהל בבנק .

בנוסף, הפנה המבקש למכתבה של מנהלת תחום בפועל משאבי אנוש ברשות האוכלוסין וההגירה מיום 18.5.14 אל סגנית נציב שירות המדינה (מנהל ומשאבי אנוש), במכתב זה בסעיף 6 כתבה מנהלת התחום: "לאור האמור אבקש אישורך לקליטתו של הנ"ל (המבקש-צ"פ) במילוי מקום למשרת מנהל מעבר ימי נמל אשדוד, עד אשר נצא ונסיים הליך מיכרז פנימי ונבצע לו קליטה דרך מיכרז מועברים". באותו יום כתבה מנהלת תחום משאבי אנוש אל גב' מירי יוגב – סגנית מנהל אגף בכיר בנציבות שירות המדינה כי המבקש ייכנס לתהליכי קליטה למשרת מנהל ביקורת גבולות מעבר נמל אשדוד החל ב-1.11.14 ולאור זאת מבוקש אישור לקלוט אותו בדרגה 12 בדרוג 519 של ביקורת גבולות.

ביום 28.5.14 כתבה גב' אורטל הרצוג, ממונה על הרווחה (ששמשה באותה עת גם כמנהלת משאבי אנוש) ברשות האוכלוסין וההגירה אל גב' מירי יוגב כי המבקש אמור לפרוש ממשטרת ישראל וסוכם עמו שעם פרישתו ייקלט ב- 1.11.14 בתפקיד אותו הוא ממלא במסגרת השאלה מזה 4 שנים.

השיקולים הבאים בפני בית הדין בעת שהוא שוקל מתן סעד זמני הם - קיומה של זכות, ניקיון כפיו של המבקש (שקולי יושר) ומאזן הנוחות (הוראות תקנה 362 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד-1984, המוחלת בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991).

...

ב"כ המדינה טוענת שיש לדחות את הבקשה לסעדים זמניים.

למעלה מן הצורך נוסיף כי שוכנענו כי התובע לאחר שקיבל הודעה סופית, לפיה התבקש שלא להתייצב עוד לעבודתו במשיבה, פנה בבקשה שבפנינו ועל כן אין המדובר בשיהוי.

ואולם בענייננו, שוכנענו כי המדובר בנסיבות חריגות, מקום בו המבקש עבד בתפקיד משך כארבע שנים וחצי כמושאל, ניתנו לו הבטחות כי ייקלט לעבודה אצל המשיבה באותו התפקיד והמשיבה אף ביקשה לקלוט אותו כעובד שלה, כאשר לא הוכח בפנינו כי התפקיד אינו קיים עוד.

סופו של דבר, הבקשה לסעד זמני מתקבלת במובן זה שהמבקש יעמוד בפני אותה ועדת קליטה כאמור בהודעת המדינה מיום 21.6.15, כאשר אם הוועדה תקבע שהמבקש מתאים להיקלט כאחראי משמרת, הוא ייקלט כממלא מקום מנהל מעבר עד למתן החלטה בהליך העיקרי.

במאמר מקיף של עו"ד עידית צימרמן "שאלה של פרטיות? הקלטה ללא ידיעת הצד המוקלט ביחסי עבודה", העתיד להתפרסם בכרך הבא של "עבודה חברה ומשפט" 2019, מציעה המחברת לבחון את הסוגיה תוך עריכת איזונים נדרשים בין משפט העבודה לבין הגנת הפרטיות.

בהמשך, פנה התובע לרופאה התעסוקתית של עובדי הערייה ד"ר סיגל שוורץ על מנת שתיקבע את דרגת נכותו לפרישה וזו קבעה לו 90.4% נכות (נת/13 וסע' 27 ).

אמרנו נצא מנקודת הנחה, שכן התלונה שהוגשה על ידי התובע ל"רשות המוסמכת" כמשמעותה בחוק הגנה על עובדים, היא המישטרה, היא לקונית ומצוין בה "גניבה" בלבד, ללא שיש בצדה כל פירוט, קרי האם הדבר קשור להפרת חיקוק בערייה או הפרת חיקוק בקשר לעבודתו של התובע, לרבות פגיעה בטוהר המידות או מינהל תקין, או שמא בעיניין הפסלים או איומים כלפיו.

במהלך הפגישה נרשם כי לטענת התובע, "מנהל אגף משאבי חינוך הבטיח לו להעביר את כל הפסלים לביתן בחווה, אך כשהגיע לשם הסתבר שזה לא מתאפשר ואף התבקש לשלם דמי שכירות. העובד הצהיר שאינו רוצה לעבור לחווה החקלאית ותובע אך ורק להשאר בתפקידו הנוכחי." בתום הפגישה הוחלט, כי "הנהלת מש"א יחד עם ארגון העובדים יפעלו למצוא לו תפקיד חליפי. אם העובד יסרב לעבור אליו אזי לא תשולם לו משכורת." (נת/12).

...

עם זאת, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, אנו לא מצאנו ביסוס לטענתו, שלפיה יש לראות בתאונת העבודה בה נפגע (ת/סט) כהתעמרות והתנכלות קשה במקום העבודה (נת/סע' 41).

אשר על כן, על התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.4.2018 ועד התשלום בפועל.