איזון משאבים בכספי פנסיה מוקדמת בגין פרישה מוקדמת

] הפנסיה המוקדמת של התובע בשאלה זו חלוקים באי כוחם של הצדדים – אם יש להגדיר פנסיה מוקדמת בגין נסיבות בריאותיות ככספי פנסיה רגילה שהיא בת איזון, או שיש להגדירה ככספי פיצויים שאינם ברי איזון.

נבהיר את הקושי הקיים בנושא: במקרים של פרישה לפנסיה מוקדמת בשל נסיבות רפואיות או נכות, יש היסתברות גבוהה להווצרות משבר כלכלי קשה עם הגירושין ובצוע איזון המשאבים.

...

ראו בעניין זה דברים שנכתבו שם בתמ"ש 48482/07 (כב' השופט יהורם שקד) בנקודה זו, ואנו סבורים שיש לאמץ ולקבל אותם, בפרט בנסיבות של התיק שלפנינו (כפי שיובא לקמן), ואלה דבריו הנכוחים שם (כפי שתומצתו ב'מיני רציו'): האם יש להורות על חלוקה מידית של הפנסיה המוקדמת של התובע? לכאורה, נוכח המסקנה לעיל כי כספי פנסיה מוקדמת מסווגים תחת פנסיה ולא תחת שכר חודשי, הרי שמן הדין שבני הזוג יחלקו כספים אלו ביניהם עתה בהתאם לחלקו של כל אחד מהם, שכן ברירת המחדל היא חלוקת משאבי הצדדים חלוקה שווה במועד קבלת הזכויות.

לצורך הדוגמא: אם חלקו של התובע בפנסיה הרעיונית של הנתבעת עומד על A, אזי התובע ישלם לנתבעת את ההפרש שבין חלקה של הנתבעת בפנסיה שלו (כ־1,600 ש"ח) לבין A. בדרך זו, אני מסלק מהמשוואה את שכרה של הנתבעת והופך אותו לבלתי רלוונטי לצורך התחשיב, להבדיל מהרלוונטיות שלו לעצם התחשיב.

יחד עם זאת, אם וככל שחלקו של התובע בפנסיה הרעיונית של הנתבעת גדול מחלקה של הנתבעת בפנסיה הממשית של התובע, אזי לא תשלם הנתבעת לתובע הפרשים כלשהם, והפרשים אלו ישולמו לתובע במועד קבלת כספי הפנסיה בפועל לידיה של הנתבעת.

גם אם נאמר שיש להחריג את מזונות הקטינים ולהוציאו מפערי היחס (אף על פי שלא מדובר ב'קטני קטנים' ויש לשקול את השתתפות הנתבעת במזונותיהם) – עדיין מדובר במצוקה כלכלית קשה שהתובע עלול להיקלע אליה אם גביית מחצית הפנסיה המוקדמת תתבצע כעת "לפי הספר". הפתרון הנ"ל שהציע כבוד בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נראה לנו סביר והגיוני בנסיבות אלה: על האקטואר לערוך חישוב של גובה הפנסיה הרעיונית של הנתבעת אילו הייתה יוצאת לפנסיה מוקדמת בחודש אוקטובר 2013, לחשב את החלק שהיה מגיע לתובע ולקזז אותו מסך 1,900 ש"ח – מחצית הפנסיה שלה זכאית הנתבעת מהתובע.

אנו ממנים את רואה החשבון והאקטואר מר אבי יחזקאל (רחוב בן גוריון 1 בני ברק, מגדלי בסר 2) שיחשב את שווי הזכויות ההדדיות במתכונת שצוינה לעיל.

כסימוכין לכך מצטטת ב"כ האישה מפס"ד ביהמ"ש העליון 3514/13: "אין להבדיל בין פנסיה שמקבל אדם בהגיעו לגיל פרישה לבין פנסיה שמקבל אדם בעת פרישה מוקדמת ועד גיל הפרישה מכח החוק. מדובר בהטבה שמוענקת לעובד בעת פרישתו כחלק מיחסי העבודה שהיו, ולכן אם הושגה בעת הנישואין יש לכלול אותה באיזון המשאבים בין בני זוג שנפרדו." את טענתה מגבה ב"כ האישה בסעיף 3 למסמך הפיטורין בו מצוין מפורשות כי הקצבה הנה קצבת פרישה מכח חוק הגימלאות: שירותך במשטרת ישראל מזכה אותך בקיצבה ובמענק לפי סעיפים 15 (2) ו-22 לחוק שירות המדינה [גמלאות] [נוסח משולב] תש"ל 1970..

מה לי אם סיבת אי היכולת לעבוד הוא הזיקנה והגיל המתקדם ועל כן בן הזוג מקבל פנסיה שדינה להכנס לאיזון, ומה לי אם סיבת אי היכולת לעבוד וחוסר יכולת הישתכרות היא נכות שנכפתה על בן הזוג המבוטח בטרם עת. בהתאם לאמור, השאלה היא האם פנסיה זו הנה בהגדרתה קצבת נכות שלפי החוק אינה נכנסת לאיזון משאבים או שאינה כזו אלא הרי היא קצבה מסוימת שמועד השתלמותה נקבע לאור נסיבות פרישה מטעמי בריאות אך אינה מהוה קצבת נכות שהיא חלף משכורת.

ראה, תמ"ש ב"ש 13081/99 וכמו כן, בבית המשפט המחוזי בתיק אסייג ע"מ י"ם 612/01, מובאים במאמריו של עו"ד זוהר נוה, "כספי פרישה מוקדמת האם הם ברי איזון", ותמיהני עליו שלא ירד לשורשם של דברים גם בהיבט המשפטי המקובל.

...

כשם שבמשכורתו הנוכחית אין לגרושתו חלק כלל, כך גם בפנסיה זו. מג' טעמים אלו נראה בעינינו שגם על פי חוק יחסי ממון אילו היינו נדרשים לפרשו היינו מגיעים למסקנה שפנסיה רפואית מוקדמת אינה ברת איזון וכל כולה אינה למי שזוכה בה, ורק מרגע שיגיע לגיל פרישה יהיה ניתן לערוך בפנסיה איזון בין בני הזוג.

ראוי לציין, שלמסקנה דומה על מקרה דומה הגיעו גם בערכאות שיפוטיות אזרחיות שאינם מודרכות על פי תורתנו הקדושה.

ועיין בביאור הגר"א (ס"ק לט) שכתב "דדין לשון השטרות כדין לשון הנדרים", וכ"כ הסמ"ע (ס"ק כו): "וכן הדין בנדרים, וכמ"ש ביו"ד בסימן רי"ח ע"ש." דין הנדרים שבו הולכים אחר כוונת הנודר, מבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' ריח סעיף א), וז"ל: "כל הנודר, או נשבע, רואין דברים שבגללן נשבע או נדר, ולומדים מהם לאיזה נתכוון. והולכין אחר הענין, ולא אחר משמעות דבור. כיצד, היה טעון משא של צמר או פשתים, והזיע והיה ריחו קשה, ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם, הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר או פשתים ולהתכסות, ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו. היה לבוש בגדי צמר, ונצטער בלבישתו ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם, אסור ללבוש, ומותר לטעון עליו ומותר להתכסות בגיזי צמר, שלא נתכוון זה אלא לבגד צמר. וכן כל כיוצא בזה." יוצא אפוא, שכשם שבנדרים עלינו לחקור אחר כוונת הנודר ומתוך כך לפרש את נדרו ואת הכלול בו, כך גם כאשר מתחייב אדם בשטר, וכפי שכתב בערוך השולחן (סי' ס"א סעיף ז): "אין הולכין אחר לשון הכתוב, אלא אחר הכוונה לפי נושא הענין... וצריכים הדיינים להבין עומק העניין ויבואו על האמת." הש"ך (חו"מ סי' ס"א ס"ק כ) מציין לשו"ת באר שבע שביאר כי כל דברי רבנו ירוחם נאמרו רק במקום שלשון השטר נוגד את ההלכה וזו לשון הבאר שבע (סימן לט): "וגדולה מזאת פסק הרשב"א בתשובה והביאו רבנו ירוחם ז"ל במישרים [...] דאף על פי שכתוב תנאי בכתובה שתגבה האישה בין בחייו בין במותו ואפילו נשוי אפילו הכי אין מגבין אותה בחיי הבעל כלל, מאחר שהוא כנגד ההלכה, דכתובה לא ניתנה לגבות מחיים. ואמרינן דלא כתב לה רק להיות קיום וחיזוק שלא יוציאנה כאחת הקלות... וכלל גדול בידינו בכל תנאי שאדם מתנה עם חברו שאין להלך אחר הלשון הכתוב אלא אחר הכוונה לבד, ואף על גבי דקני מיניה נלך אחר הכוונה." ומבואר שיש להשתדל לפרש את התנאי באופן שלא יהיה נוגד את הדין, אף על פי שכפי הלשון הכתוב בתנאי הוא תנאי מפורש.

לדידי, כל שבקש המחוקק לקבוע בסעיף 14 (ב)( 2) , הוא שככל שנירשם פסק הדין אצל הגוף המשלם, אין האחרון רשאי להעביר לבן הזוג לשעבר של החוסך בהסדר הפנסיה התקציבית, את חלקו בכספי הפנסיה במקרה של פרישה מוקדמת בשל מצב בריאותי לקוי, אף אם נקבעה זכאותו לכך בפסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני.

. על כן, בפסקי דין רבים תוקן העיוות האמור בדרך יצירתית באמצעות שימוש 2) לחוק יחסי ממון שמטרתו להקנות לבית המשפט שיקול הדעת על 3 ) בסעיף מנת להביא לאיזון משאבים צודק בין בני הזוג, מתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות, אם באמצעות עריכת "תחשיב רעיוני" של חלקו של הצד בעל הפנסיה המוקדמת בפנסיה של מישנהו אילו היה פורש ביום הקובע תוך קזוז מחלקו של אותו צד זכאי את החלק של מישנהו בפנסיה העתידית והרעיונית של אותו צד (ר', תמ"ש 48482/07 ש.מ נ' א.מ. לעיל ]פורסם בנבו[; ותמ"ש (נצ') 55595-02-12 ח.נ נ' ד.נ לעיל ]פורסם בנבו[) או הפחתה מסויים 10 בחלק היחסי לאיזון בהקף של "אומדנא דדיינא" (ר', תמ"ש (קריות) 16600- 02 ק.צ. נ' ק.י. לעיל ]פורסם בנבו[), והכל מתוך ראיית תמונת האיזון בכללותה ועל מנת לערוך הסדר איזון משאבים מהותי תוך היתחשבות בשיקולים של צדק, הגינות ושויון בחלוקת המשאבים בין הצדדים בשים לב לנסיבות העניין".

מכאן, כי על אף היות הפנסיה המוקדמת אותה מקבל הנתבע פנסיה ברת איזון, יש לבחון את נסיבות המקרה שבפנינו, עובר להחלטה האם יש מקום להעניק לתובעת חלק בכספים כאמור, מצבו הבריאותי של הנתבע הוא חריג וקשה ביותר, באשר הוא נזקק לעזרה ולסיוע לאורך שעות היממה.

...

בבע"מ 4860/16 פלונית נ' פלוני התייחס בית המשפט העליון לסוגית הפרישה המוקדמת מחמת מצב בריאותי לקוי וקבע כי: "כשלעצמי סבורני, כי המחוקק לא ביקש לשנות מן הדין המהותי גם

תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בלשונו של סעיף 14 (א) הקבוע, כי 29 , "...ניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני..., ונרשמה הערה לפי סעיף

עד היום לא התגרשו הצדדים מאחר שהנתבע עמד על כך כי טרם סידור הגט, יסדירו הצדדים את כל המחלוקות הכספיות ביניהם בגין איזון המשאבים.

המומחה היתקיימה ביום 12.7.18 בחקירת המומחה עלה כי בנגוד למתואר בחוות הדעת הראשונה משנת 2014 , בחוות דעת זו כלל המומחה במסגרת הנכסים ברי איזון הן את הכספים שצבר הנתבע בפוליסת הביטוח של חברת ____ והן את מלוא הכספים שקבלה התובעת בגין פרישתה המוקדמת מחברת ____בקיזוז המיסוי החל על כספים אלה.

(( 12 ח' נ' נ' ד' נ' ]פורסם בנבו[ ( 3.3.13 בפסק הדין של בית המשפט העליון שאוזכר לעיל (בע"מ 3514/13 ) עמד כבוד השופט הנדל על כך שחרף ההבדלים שניתן למצוא בין פנסיה בגיל פרישה לבין פנסיה בטרם גיל פרישה, דוקא בהקשר של חלוקת נכסי בני זוג שנפרדו, ככלל לא יהיה זה נכון להבחין בין פנסיה רגילה לבין פנסיה מוקדמת מאחר שבשני המקרים נועדה הפנסיה להבטיח את יכולתו של העובד להיתפרנס לאחר שפרש מעבודתו, בשני המקרים נסתיימו למעשה יחסי העבודה וקיים קשר סיבתי בין העבודה שבוצעה לבין ההטבה הכספית וכן בשני המקרים הזכויות לא ניתנו לעובד בעבור עבודה שהוא יבצע לאחר פרישתו.

...

בהינתן שלנתבע הכנסה בגובה כ - 11,800 ₪ נטו בחודש ואילו לתובעת הכנסה בגובה כ - 13,000 ₪22 נטו בחודש, הרי שאם התובעת תשלם לנתבע 45.8% מקבצה זו (השיעור להעברה על פי חוות דעת המומחה), תישאר התובעת עם הכנסה של כ - 7,046 ₪ לחודש בעוד שהנתבע יישאר עם הכנסה של 17,754 ₪ לחודש.

2) לחוק יחסי ממון 7 ) על כן במצב דברים זה, אני סבורה כי מן הראוי לעשות שימוש בסעיף ולהשוות את מעמד הכנסותיהם של התובעת והנתבע כך שעד שתגיע התובעת לגיל פרישה ותחל לקבל את הפנסיה החודשית שלה מחברת ____, לא יבוצע איזון בין הצדדים במקורות הכנסותיהם השוטפות, הן בהכנסותיו של הנתבע והן בפנסיה המוקדמת של הנתבעת וכל אחד מהם יוותר עם הכנסותיו שלו.

הוראות אופרטיביות לאור כל האמור לעיל אני מורה למומחה לעדכן את חוות דעתו כדלקמן: לתקן את הטעויות האריתמטיות שנפלו בחוות הדעת, כפי שעלו בחקירתו בבית המשפט; לערוך חישוב שיקבע את חלקה של התובעת בגמולים לפנסיה שצבר הנתבע והופרשו לטובתו על ידי חברות הביטוח מכוח פוליסת אובדן כושר השתכרות שברשותו; לערוך חישוב שיקבע את חלקו של הנתבע בפנסיה של התובעת אך ורק החל ממועד פרישתה לפנסיה; לאחר קבלת חוות הדעת המשלימה, יהיו רשאים ב"כ הצדדים – ככל שיבקשו זאת, לשלוח שאלות הבהרה למומחה בהתאם לתקנות, ובהתאם לעמדתם ייקבעו המשך ההליכים.

עוד טען כי זכותו לקבלת קצבה התגבשה 18 שנים לאחר שהצדדים נפרדו, וכי יצא לפנסיה מוקדמת בשל מצבו הבריאותי; תחילה בשנת 2008 ובעקבות החמרה במצב בריאותו הוא הועבר לעבודה בעלת אופי משרדי, ומאוחר יותר בעקבות תכנית התייעלות ניסגרה תחנת העבודה בה עבד בשנים שלאחר 2008, דבר שהוביל לפרישתו מהעבודה.

וביתר פירוט; לטענתו, טעה בית משפט קמא בפרשנות הסכם הגירושין בקובעו כי זה מורה על איזון כספי הפנסיה המוקדמת.

, וכי גם אם לא מדובר בפנסיה מוקדמת עקב מצב בריאותי אלא בהסכם בין העובד למעסיקו, הרי שהקצבה לא משולמת מכספים או זכויות שצבר בתקופת החיים המשותפים.

לצד זאת בית המשפט העליון, כב' השופט א. רובינשטיין, ראה לעמוד תחילה על התמורות והתהפוכות שחלו בסוגית סיווג זכויות פנסיה ופרישה כנכסים בני חלוקה בהליכי גירושין בין בני-זוג, וציין בין היתר, כי: "על דרך הכלל לא ראתה הפסיקה להבחין, לעניין איזון משאבי בני הזוג, בין קצבת פנסיה המשתלמת לחוסך במקרה של פרישה מוקמת (ראו גייפמן, בעמ' 134-133). ביחס לתשלומי הפנסיה נקבע לא אחת כי יש לראותם כהטבה סוציאלית המוענקת לבן הזוג החוסך כחלק מתנאי עבודתוולא כהיוון שכר העבודה עד לגיל הפרישה הסטאטוטורי..." (פסקה נב, עמ' 24).

...

עוד נקבע כי תשובה לשאלה זו התקבלה מח' נ', אשר הבהירה כי הפנסיה המשולמת למערער אינה פנסיה רפואית, ועל כן משהתקבלה תשובת ח' נ', אין לאפשר למערער, להציב להכרעה שאלות אחרות, לאחר שהתשובה שהתקבלה ממקום עבודתו תומכת בעמדת האשה.

כך גם לא נפלה כל שגגה בקביעתו לפיה סוגיה זו התבררה בעבר בגדרי תלה"מ 20640-12-19 בו ניתן פסק דינו מיום 22.10.2020, וכי משניתנה תשובת ח' נ', אין לאפשר למערער להציב להכרעה שאלות אחרות החורגות מגדר המחלוקת.

אשר לטענה השניה שהעלה המערער לפני בית משפט קמא, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא כי לשונו של הסכם הגירושין פשוטה, והוא קובע כי המשיבה תתחיל לקבל חלק מהפנסיה של המערער מהמועד בו יפרוש לגמלאות, לרבות פרישה מוקדמת.

האבחנה שהמערער מנסה לקרוא אל תוך ההסכם בין "פרישה מעבודה" המזכה בסכום חד פעמי בהתאם לסע 1 (ב) לבין "פרישת הבעל לגמלאות" המזכה את האשה בחלק מהגמלה בהתאם לסע' 1 (ג) הינה מלאכותית, ואין בידי לקבל פרשנותו בהקשר זה. לשון ההסכם פשוטה וברורה – פרישה מהעבודה, תהא הסיבה לכך אשר תהא, תזכה את האשה בתשלום חד פעמי, ופרישה לגמלאות, בין אם מוקדמת ובין אם בגיל 67, תזכה אותה גם בחלק מהגמלה-הפנסיה.

בענייננו, הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה אין לעשות שימוש בהוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

יתר על כן, פניה לדרך זו מתעלמת מהוראות הסכם הגירושין ומהווה סטיה מהוראותיו, שעה שסבורני כי פניה להוראת סע' 8 (2) הינה מוקשית, אם לא בלתי אפשרית, מקום שהיא נוגדת הוראות הסכם מחייב.

למעשה, ניתן לסכם הדברים ביחס לדחיית טענות המערער כדלקמן: אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו; אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.