זהו פסק דין בעתירה לביטול החלטת המשיבה מס' 1, מיום 16.7.20, לדחות את ערר העותרת על החלטת המשיבה מס' 2, מיום 20.5.19, שלא לידון בבקשת העותרת להיתר בניה לבצוע שינויים פנימיים בבניין, עד הכרעה במחלוקות הקנייניות שעלו בין העותרים ובין דיירים בבניין.
הדיירים הגישו היתנגדות לבקשה זו, שבמסגרתה טענו בין היתר, כי התכנית "...תיגרום לבניין ולסביבה עומסי תנועה ונפח מעבר לתוכנית הקיימת, עומס על תשתיות קיימות (ביוב, מים ועוד), אין מענה להכשרת מקומות חנייה, הוזלת ערך הדירות, עומסי אשפה, ונראות בקומת הלובי הגוזלת זכויות בנייה ושימוש בשטח הפרטי המשותף". כן טענו, כי יש בתכנית סטייה ניכרת מהתכנון המקורי, באשר לשימושי קרקע, הסדרי תנועה, שימוש הדיירים בשטחים המשותפים, ועוד.
במסגרת החלטה זו, נקבע, בין היתר, כדלקמן:
בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון הנכבד, בבג"צ 1578/90 הלן איזן נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב (24.10.90) "בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו: בג"ץ 1578/90 להן אייזן נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה תל אביב (פורסם ... 24.10.1990); עע"מ 2832/09 הוועדה המקומית לתו"ב גבעתיים נ' בני אליעזר בע"מ (פורסם ... 9.1.2011); דנ"מ 668/11 בני אליעזר בע"מ נ' הוועדה המקומית לתו"ב גבעתיים (פורסם...24.7.2011) (להלן: "עניין בני אליעזר)) מגיש בקשה להיתר נידרש לעמוד ב"תימוכין קנייניים" הנדרשים לצורך קיום דיון בבקשתו.
העותרת הוסיפה וטענה, כי גם אילו עלתה בנסיבות מחלוקת כנה ואמתית, הרי שגם אז לא היו הועדות רשאיות לעכב את הדיון בבקשת ההיתר, משום שבמצב הדברים הנטען, כאשר העותרת הניחה בפני הוועדה תימוכין קנייניים, הרי שהכלל הוא "...כי המחלוקת פועלת לטובת מבקש ההיתר, והועדה מחויבת לידון בבקשה להיתר".
העותרת טענה, כי פרשנות ועדת הערר את הוראות ס' 12 ו-13 לתקנון הבית המשותף הנה "...מאולצת ובלתי מתקבלת על הדעת", וכי הלכה למעשה, לא עלה בידי הדיירים להציג כל פגם בזכות הקניין של העותרת, העשוי להשליך על בקשת ההיתר.
...
לסברת ועדת הערר, "ככל טענת המשיבים נכונה הרי שלא ניתן לבסס בקשה להיתר על מקומות חנייה שכלל אינם בבעלות העוררת. מכאן כי גם מטעם זה צדקה הועדה המקומית כשהחליטה שאין לדון בבקשת ההיתר, אלא אם יורה בית משפט בידי מי מצויות זכויות אלה".
הועדה סיכמה החלטתה: "לאור האמור סבורים אנו, כי בזכויות הבניה בבית המשותף דורשים בטחון ויציבות שלא מתקיימים במקרה שבפנינו ולפיכך, בצדק דחתה המשיבה 1 את הבקשה בהעדר תימוכין קניינים. נסיבות המקרה שבפנינו דורשות, שתחילה תתבררנה המחלוקות הקנייניות ולאחר מכן ובכפוף להכרעה במחלוקות הקנייניות תידון בעתיד הבקשה להיתר".
העותרת טוענת, כי החלטת הועדה המקומית, ו החלטת ועדת הערר, הינן שגויות וחורגות חריגה קיצונית ממתחם הסבירות, וכי הן לא היו רשאיות לעכב את הטיפול בבקשות ההיתר, עד להכרעה במחלוקות הקנייניות בין העותרת והדיירים.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, סבורני, כי החלטות הוועדה המקומית וועדת הערר, אינן חורגות ממתחם הסבירות -
פסיקת בית המשפט העליון מורה, כי מוסדות התכנון רשאים לעכב בקשה להיתר, עד הכרעה של הערכאה המוסמכת "...כאשר מתעוררת שאלה קניינית מהותית הדרושה הכרעה", הגם "...שעצם קיומן של התנגדויות מצד בעלי זכויות בנכס אינן מונעות – כשלעצמן – את קיום הדיון בבקשה להיתר בניה" (דנ"מ 668/11 בני אליעזר בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים (24.7.2011)).
העתירה נדחית אפוא.
העותרת תשלם הוצאות הדיון בעתירה בסך 15,000 ₪, לכל אחד משלושת המשיבים.