איזון בין חופש העיסוק של עובד להגנה על סודות מסחרי של מעסיק

וכך קבע בעיניין זה בית הדין הארצי : "בית-דין זה ובית-המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום-הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי העבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להמצא בנגוד אינטרסים. יפים לענייננו דבריה של סגנית הנשיא ברק-אוסוסקין, לאחרונה, בפסק-הדין בפרשת ליפשיץ: "יחסי עובד ומעביד הם יחסים קרובים ומתמשכים. הם דורשים תום לב ונאמנות מוגברים. תום הלב הוא כזה בו כל צד לא רק דואג לאינטרסים של עצמו, אלא גם נימנע מלפגוע באינטרסים של זולתו...". על ההיבט הצבורי – נורמאטיבי של חובת ההגינות שבין עובד למעסיקו אמרה השופטת שטרסברג-כהן בפרשת ורגוס: "יש לתת את הדעת לאנטרס הצבורי להצבת נורמה של היתנהגות המאופיינת בהגינות ובתום לב. בעקרון, מחייב איזון כזה כי עובד שפרש ממקום העבודה, ישמור על הסודיות המסחריים של מעבידו הקודם, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו ולא יתעשר על חשבונו שלא כדין" (ההדגשה שלי – נ' א').

הינה-כי-כן, הגשמת האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק ושל עובדו, מותנית בכך שיתקיימו כללי היתנהגות בהם "אדם לאדם – אדם" ככל שלא עלה בידם להתעלות למדרגת "אדם לאדם – מלאך". בעיניין זה יש להבחין בין הגבלה כוללת על אי תחרות, שאינה מגינה על אינטרסים לגטמיים של מעסיק ושיש בה כדי פגיעה בלתי צודקת ומידתית בחופש העיסוק של העובד, לבין הגנה על אינטרס לגיטימי של מעסיק – האנטרס הקנייני שרכש המעסיק כלפי לקוחותיו, דבר המצטרף לאנטרס ההסתמכות על יחסי האמון ותום הלב עם העובד.

...

לא מצאנו שניתן ללמוד מדפי פירוט אלו כי הירידה כולה נבעה אך מהתנהלות התובע, זאת גם בשל מגיפת הקורונה שפרצה בשנת 2020.

בנסיבות אלו, משהתובע אכן פעל בחוסר תום לב, אך מאידך – לא ניתן לדעת (גם בשל בהיעדר עדים בעניין זה) באופן מדוייק מה גובה הנזק, אנו מחייבים את התובע בתשלום כללי בשל הפרת חובת תום הלב ובפיצוי הנתבע ללא הוכחת נזק בסך 15,000 ₪.

סוף דבר: לאור האמור ישלם הנתבע לתובע כדלקמן: בגין היעדר הפקדות לפנסיה (חלק מעביד) - סך של 18,021 ₪ בגין היעדר הפקדות לפיצויי פיטורין – סך של 20,061 ₪.

האיזון בין חופש העיסוק של העובד לשמירה על האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק נדונה רבות בפסיקה.

כך למשל בע"ע (ארצי) 164/99 דן פרומן וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ' רדגארד בע"מ, מיום 4.6.99 (ההדגשות אינן במקור): "במסגרת האיזון השפוטי, על בתי-הדין ליישם את מבחן הסבירות והמידתיות, היינו – עליהם לבחון האם ההגבלה על חופש העיסוק עומדת במבחן הסבירות בנסיבות המקרה. בעיניין זה, יש ליתן את הדעת לסבירות תקופת ההגבלה, לרבות הצורך לשמור על הסודיות המסחריים השייכים למעסיק הקודם, להיקפה ולתחומה הגאוגרפי.... כמו כן יש לבחון את מידת הפגיעה בעובד וכן את מידת הפגיעה במעסיק הקודם....

. יש לציין, כי מבחן הסבירות הנו מבחן רחב, הכולל הגנה על אינטרסים רבים ושונים של המעסיק.

...

מכיוון שהנציג לא העיד בעצמו ובהתחשב בכלל נסיבות העניין, לא מצאנו לייחס לעדות שמועה זו כל משקל.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 18,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

המסגרת הנורמאטיבית: חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות" או "החוק") מתוה את נקודת האיזון בין חופש העיסוק של העובד לבין ההגינות המסחרית, כשאת נקודת האיזון ולענייננו – העמיד בקיומו של סוד מסחרי.

בעיניין ****י עמד בית הדין הארצי לעבודה על אבני הדרך באיזון הערכי שבין ההגנה על חופש העיסוק לבין ההגנה על סוד מסחרי.

נפנה לידון להלן בכל אחד מהקריטריונים שעל פיהם יקבע האם בנסיבות המקרה יש להגביל את עסוקו של העובד, ו/או לחילופין לחייבו בפצוי עקב הפרת חובותיו וגרימת נזקים למעסיקו עקב כך. סוד מסחרי מוגן ? בסעיף 98 לתצהירה של נטלי מפורטים אותם 'סודות מסחריים' להם טוענת החברה והם – "הצעות מחיר ספציפיות, מחירונים, אישורים ותוי תקן להם זכאית פילו אש, נתוני פלדה ורשימת אנשי קשר. כל אילו מהוים סודות מסחריים של פילו אש ..." (ראו גם סעיפים 93 ו – 94 לתצהירה).

...

היא נטענה מבלי שהוצגה ראשית ראיה לתמיכה בה. סוף דבר: אלונה תשלם לחברה את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת חובת הנאמנות, תום הלב וההגינות בסך כולל של 25,000 ₪.

בקשותיה של אלונה לקיזוז, נדחות.

התביעות לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות, פיצוי מכוח עשיית עושר ולא במשפט, השבת הפיצוי המוסכם שקבוע בהסכם העבודה ומתן צווים הצהרתיים, נדחות.

בְּמה, שיש בו מזה וגם מזה, מצויה הזכות לחופש-ביטוי "מסחרי", היינו החופש להתבטא במסגרתו של עיסוק (בג"ץ 606/93 קידום יזמות ומו"לות בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד מח(2) 1, 10 (1994); בג"ץ 5870/14 חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ נ' הנהלת בתי המשפט, בפיסקה כ"א לפסק-דינו של כבוד המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין (פורסם באתר הרשות השופטת, 12.11.2015)).

היא סבה על חוזה, שבו הוגבל חופש-העיסוק העתידי של אדם בשם-הגנה על זכות-הקנין של מעבידו.

ובהמשך: איתור 'האינטרסים המוגנים' – כגון סודות מסחריים ורשימת לקוחות – הנו אך תחילתה של הדרך בקביעת חוקיותה של הגבלת חופש העיסוק.

אלה היו מפְתחות באיזון, שבין חופש-העיסוק של העובד לבין קנינו של המעביד, בנסיבותיה של התחרות בין שני הערכים הללו.

...

התביעה נגד נתבעות 1 ו-3, בעילת-הוצאתה של לשון-הרע, נדחית.

אני מחייב את נתבעות 1 ו-2, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 50 אלף שקלים בגין עילת-התביעה שהתקבלה; עוד 4,500 ש"ח להוצאות-משפט ועוד סך, כולל מע"מ, של 14 אלף ש"ח לשכר-טרחה של עורכת-דין.

מן העבר האחר אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 3 שכר-טרחה של עורכי-דין בסך, כולל מע"מ, של 6,000 ש"ח. בקביעתן של ההוצאות לקחתי בחשבון את התוצאה המעורבת, את ההיבט התקדימי של ההכרעה ואת היקפה המוערך של העבודה המשפטית ולה נדרשו הצדדים.

בנסיבות של קיום סוד מסחרי - יש מקום לאזן את הזכות לחופש העיסוק אל מול זכות הקנין של מעסיק, ובתוך כך זכותו להגנה על סודותיו המסחריים, כמו גם הזכות לתחרות הוגנת.

"חוק עוולות מסחריות מתוה את נקודת האיזון בין חופש העיסוק של העובד לבין ההגינות המסחרית" (בר"ע (ארצי) 61084-05-18 דורון ****י נגד י. שבי שיווק מזון בע"מ (6.6.18) להלן – פרשת ****י).

...

סבורים אנו כי השתתת כל הוצאות המבקשת על המשיב בשלב זה, מקל וחומר בנסיבות הספציפיות של הגבלת העיסוק, אינו מידתי.

לאחר ששקלנו את הדברים מצאנו לקבוע כי המשיב יישא בשלב זה בהוצאות המבקשת בסך 25,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.

אולם לא מצאנו מקום להטיל על המשיב, בין השאר, נוכח מצבו התעסוקתי בשלב זה, בסכום שנדרש על ידי הכונס אלא בסכום של 7,000 ₪ בלבד.