איומים, תקיפה והחזקת אגרופן וסכין שלא כדין

כל זאת, בעקבות הרשעתו בבצוע עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, 4 עבירות של איומים, שתי עבירות של שימוש בכוח או באיומים במטרה למנוע מעצר, תקיפת שוטר כדי להכשילו, 2 עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הסגת גבול פלילית, 4 עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, תקיפת עובד ציבור, 4 עבירות של הפרת הוראה חוקית, התפרצות למקום מגורים / תפילה לבצע עבירה, ניסיון גניבה, העלבת עובד ציבור, הפרעה לעובד ציבור והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין.

...

בנסיבותיו של הנאשם 2 נחה דעתי כי יש למקם את עונשו ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

במסגרת רע"פ 4105/06 באסל גאבר נ' מדינת ישראל (2.1.2007) עמד בית המשפט תכליתן של הוראות אלה: "הוראות אלה תכליתן הכוללת כפולה – מחד גיסא מניעת עבירות והעמדה לדין על מעשי עבירה, ומאידך גיסא ענישה... הוראת סעיף 39, בה עסקינן, היא ההוראה העונשית, ועניינה הרשות הנתונה לבית המשפט לחילוט החפץ ששימש לעבירה או כשכר עבירה; ועל החלטת בית משפט לעניין זה ניתן לערור לפי סעיף 38א לבית המשפט המחוזי, וברשות לבית משפט זה. יש להטעים כי סמכות בית המשפט לפי סעיף 39 היא סמכות שבשיקול דעת". במסגרת ע"פ 6234/03 מדינת ישראל נ' מראד זיתאווי (9.3.2005) עמד כב' השופט א' א' לוי על התנאים להפעלת סמכות החילוט: "השילוב שבין הסעיפים מלמד כי הפעלתה של סמכות החילוט מותנית בקיומם של תנאים מצטברים אלה: בחפץ שנתפש בוצעה עבירה או עומדים לבצע עבירה; בעל החפץ הורשע בדינו והרשעתו מתייחסת למעשה שנעשה בחפץ או לגביו (ע"פ 623/78 סורני נ' מדינת ישראל, פ"ד לג 523, (3); ע"פ 4148/92 חוסין מועד נ' מדינת ישראל, לא פורסם). סעיף 39(א) לפקודה אשר נועד לפגוע בזכות קניינו של העבריין קובע כי דינו של החילוט כדין עונש שהוטל על הנאשם, וככל הוראה עונשית יש להעניק לה פרשנות מצמצמת, הואיל והיא נועדה לפגוע במעורבים במעשה הפלילי עצמו, ולא באלה שאין להם זיקה אליו או שזיקתם רופפת (ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3), 238)". עוד נקבע שם כי משמדובר באחד מרכיבי הענישה, בית המשפט נדרש לשקול את השלכות החילוט והשתלבותו בענישה הכוללת הנגזרת על נאשם: "אכן, המכונית שימשה בידי המערער כלי בלעדיו היה מתקשה להפיל את המתלוננת ברשתו ולבצע בה את העבירות בהן הורשע. אולם, אותה סמכות חילוט היא סמכות שברשות, ובטרם יעשה בה בית המשפט שימוש, הוא מצווה לתת את דעתו גם על השלכותיה, וכיצד היא משתלבת במערך רכיביו האחרים של העונש. אכן, בנסיבות אחרות ראוי גם ראוי היה להורות על חילוט המכונית, אולם משנגזר למערער עונש מאסר, אותו אני מציע להאריך, סבורני כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע כי בחילוט גלומה הכבדה מעבר לנדרש, ועל כן נכון להימנע ממנה". ראו גם ע"פ 9104/20 מדינת ישראל נ' דוד טבצ'ניקוב (4.3.2021), שם קבע כב' השופט י' אלרון כי: "...סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט רכוש על פי סעיפים 32 ו-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, היא סמכות שבשיקול דעת, אשר הפעלתה תלויה בין היתר בהשלכות חילוט הרכוש ובהשתלבותו במערך הענישה הכולל שיושת על הנאשם". לעניין בחינת מהותה ועצמתה של הזיקה בין הנכס לבין ביצוע העבירה ראו ע"פ 1000/15 אבו אלחווה נ' מדינת ישראל (3.7.2015).

היות שרכבו של נאשם 2 (מ.ר 17-356-75) שימש את הנאשמים לביצוע עבירות נשיאת הנשק, אני מורה על חילוטו לטובת אוצר המדינה.

כעולה מנימוקי הבקשה, נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים (3 עבירות), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק; היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק; החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

...

במהלך מעצרו, נעתר בית המשפט לבקשת בא כוח המשיב לעריכת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו, ובחוות הדעת אשר נתקבלה, נקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין וכי הוא אחראי למעשיו.

אני סבור כי יש להיעתר לבקשה.

בנסיבות האמורות לעיל, ומשקבוע מועד קרוב לשמיעת הראיות בתיק זה, אני סבור כי יש להיעתר לבקשה ומשכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים וזאת מיום 24.5.2022 או עד למתן פסק דין בת"פ 54491-08-21 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם.

נגד המשיב הוגש ביום 02/02/2023 כתב אישום, אשר מייחס לו עבירות של: שבל"ר ונטישה במקום אחר; נסיון גניבה; איומים; תקיפה סתם; החזקת אגרופן או סכין שלא כדין; רשיון נהיגה שלא בתוקף ונהיגה ברכב ללא ביטוח.

...

מנגד, טענה נציגת המבקשת כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וכי בכל מקרה לא הוצגה חלופה אחרת ואין מקום לקבלת תסקיר משלים.

בכל הנוגע למסגרת הטיפולית המוצעת המסקנה הייתה כי אין מדובר במסגרת המתאימה למשיבה ובכל מקרה אין בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

במקרה דנן נשקף סיכון גבוה הנובע מהמשיב עצמו וממאפייני אישיותו, אשר מצדיק לכשעצמו מסקנה שאין ביכולתה של החלופה שהוצעה לאיין סיכון זה. בעניינו אמנם מדובר בחשוד שהואר בחור צעיר, אלא שיש לו עבר עשיר, ואף מאסרים רבים בשל עבירות דומות.

התוצאה היא שאני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום והסדר הטיעון הנאשם שלפני נותן את הדין בגין עבירות כדלקמן: · גניבה, בנגוד לסעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (שלוש עבירות); · נסיון לגניבה, בנגוד לסעיף 384 וסעיף 25 לאותו חוק (שלוש עבירות); · הסגת גבול פלילית, בנגוד לסעיף 447(א) לאותו חוק (שתי עבירות); · איומים, בנגוד לסעיף 192 לאותו חוק (עבירה אחת); · החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, בנגוד לסעיף 186(א) לאותו חוק (עבירה אחת).

לאחר קבלת התסקיר, טענו הצדדים לעונש, ומכאן – גזר דין זה. ראיות לעונש התביעה הגישה, לענין העונש, ראיות כדלקמן: · גיליון רישום פלילי של הנאשם (ת/2א') – לחובת הנאשם הרשעות, אשר חלקן חוזרות ונישנות, בעבירות של תקיפה סתם של בת זוג; החזקה/שימוש בסמים; תקיפה הגורמת חבלה של ממש; איומים; תקיפה סתם; היזק לרכוש במזיד; קשירת קשר לעשות פשע; ניסיון לפרוץ לבניין שאינו מקום מגורים; נהיגה פוחזת של רכב; נהיגה בזמן פסילה; הפרעה לעובד ציבור; תיגרה; הפרת הוראה חוקית; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; גניבה; החזקת נכס חשוד כגנוב; הסגת גבול פלילית; תקיפת עובד ציבור; התפרצות למקום מגורים לבצע עבירה; היתנהגות פרועה במקום צבורי; ניסיון להכשלת עיקול; ניסיון להיזק לרכוש במזיד.

...

בית המשפט נעתר למתחם הענישה אליו עתרה התביעה, כך שינוע בין 15 ועד 30 חודשי מאסר, תוך שהביע ביקורת על מתחם הענישה המקל.

עם כל ההבנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, בסופו של דבר, לאור הרצדיביזם בעיקר בעבירות רכוש, וכן בהעדר התגייסות מטעמו של הנאשם להליך טיפולי משמעותי – אין מנוס מהשתת עונש מאסר משמעותי, שיהיה בו כדי להגן על הציבור מפני פגיעתו הרעה.

סיכום לאחר שבית המשפט שמע טענות הצדדים; עיין בטיעוני התביעה בכתב; עיין בראיות לעונש; עיין בתסקיר שירות המבחן למבוגרים; עיין בפסיקה מטעם ב"כ הצדדים; דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד, על פי רישומי שב"ס; 12 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א; 6 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בניגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א, או עבירה בניגוד לסעיפים 186, 192 לאותו החוק; קנס בסך 5,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו; פיצוי לנפגע העבירה באישום הראשון, "כפר הילדים והנוער אשלים", בסך 5,000 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום השני, ע.ת. 28 בכתב האישום המתוקן, בסך 4,000 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום השלישי, ע.ת. 2 בכתב האישום המתוקן, בסך 2,500 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום הרביעי, בית הכנסת אורות השלום, בסך 5,000 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום השישי, בעלי בניין "בית הכרם" בסך 5,000 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום השביעי, בית הספר "מענית", בסך 3,500 ₪; התביעה תעביר פרטי נפגעי העבירה למזכירות בתוך 14 ימים מהיום; הקנס והפיצוי ישולמו ב-20 שיעורים רצופים ושווים החל מיום 15.05.24 וב-15 לכל חודש לאחר מכן.

לחומרה יש להביא בחשבון את עברו הפלילי של הנאשם הכולל שתי הרשעות, הראשונה בעבירות איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והיזק לרכוש במזיד, והשנייה בעבירות של איומים, חבלה חמורה, תקיפה סתם, החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, פציעה כשעבריין מזויין, תקיפה וחבלה ממשית, שם הוטל עליו בין היתר מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים.

...

אני גוזר על הנאשם 2 עונש מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירת שוד או עבירה של דרישת נכס באיומים או עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם 2 עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של נהיגה בזמן פסילה ויורשע בגינה.

לאור העובדה שהנאשם אינו מחזיק ברישיון נהיגה תקף , אני קובע כי מניין ימי הפסילה יחל מיום שחרורו ממאסרו ללא צורך בהפקדת רישיון נהיגה או תצהיר ובמצטבר לכל פסילה אחרת ככל שקיימת.