איומים על עובדי ציבור בעקבות סירוב לבקשה

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת עובד ציבור, תקיפת שוטר ואיומים.

על פי האישום השני, ביום 22.11.21, לאחר מעצרו של הנאשם בשל המעשים מושא האישום הראשון, הנאשם סרב לבקשת שוטרים להתלוות אליהם לבית המשפט לצורך דיון בבקשה להארכת מעצרו, קלל אותם בקללות בוטות ומבזות, בעלות אופי גזעני והומופובי ואיים עליהם כי "יזיין" אותם וירצח אותם.

ר' למשל ע"פ 6040/13, נעמן (19.3.14) שם נפסק ביחס לנאשם אשר איים על שוטרים ברצח והכה אחד מהם באופן שגרם לו לחבלה: "יג. לאחר העיון, החלטנו להעתר לערעור. סבורים אנו, כי העונש שהוטל על המשיב בגזר דינו של בית המשפט קמא אינו הולם דיו את חומרת עברותיו ואת חשיבותם של הערכים המוגנים אשר נפגעו בהתנהגותו - יכולתם של גורמי אכיפת החוק לבצע את תפקידם, שמירת הסדר הצבורי והגנה על ביטחון הציבור, ועם אלה עיקרון שילטון החוק וכיבודו, יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 3236/98 אבו דריס נ' מדינת ישראל (1998) [פורסם בנבו] :

...

ביחס לחומרה הנוגעת לתקיפת מאבטח בית החולים ר' בע"פ 7639/13 אמארה (2.4.14) בו נדחה ערעורם של שני נאשמים שתקפו מאבטחי בית חולים ונידונו לעונשים של שמונה חודשי מאסר ושנת מאסר: "עבירות של אלימות חסרת פשר המתפרצת ברגע הן איום מתמיד על שלוות חייהם של האזרחים, כמו גם על ביטחונם האישי. מבית משפט זה צריך לצאת מסר ברור של אי-השלמה עמן, מסר המתבטא לא רק במלים, אלא גם במדיניות הענישה הלכה למעשה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח המימד הציבורי בפעילותו של קורבן העבירה, המאבטח..." וכן בעפ"ג (ב"ש) 40902-04-21 אלאטראש (2.6.21) שם נדחה ערעורו של נאשם שנגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל לאחר שתקף רופא ואיים עליו : העובדה שהמעשים בוצעו במרפאה וכלפי רופא ואנשי צוות המרפאה, מוסיפה נופך ממשי של חומרה.

ר' למשל ע"פ 6040/13, נעמן (19.3.14) שם נפסק ביחס לנאשם אשר איים על שוטרים ברצח והכה אחד מהם באופן שגרם לו לחבלה: "יג. לאחר העיון, החלטנו להיעתר לערעור. סבורים אנו, כי העונש שהוטל על המשיב בגזר דינו של בית המשפט קמא אינו הולם דיו את חומרת עברותיו ואת חשיבותם של הערכים המוגנים אשר נפגעו בהתנהגותו - יכולתם של גורמי אכיפת החוק לבצע את תפקידם, שמירת הסדר הציבורי והגנה על בטחון הציבור, ועם אלה עקרון שלטון החוק וכיבודו, יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 3236/98 אבו דריס נ' מדינת ישראל (1998) [פורסם בנבו] :

נראה לנו, כי לנוכח נסיבות הפרשה, עלינו לשדר מסר כי התנהגות מעין זו תיבחן ותישפט בחומרה; על כן נראה לנו כי מתחם הענישה צריך להיות, בנסיבות, בין 12 חודשים ל-24 חודש.

כפי שקבעתי בהכרעת הדין, בין הנאשם לבין הוריו נתגלע סיכסוך קשה, שעניינו בדרישת ההורים כי הנאשם, רעייתו ובנותיו, יפנו את בית מגוריהם וסרובו העיקש של הנאשם לעשות כן. בעקבות אותו סיכסוך ובמהלכו, במספר מועדים שונים, הטריד הנאשם את המתלונן באמצעות שליחת מסרונים ובהם תוכן מטריד ומאיים, אשר נוסחם: "על גופתי המתה אתה תוציא אותי מפה, בוא נראה אותך גבר, הרי אתה רוצח בנשמה, אין לך שום כבוד לחיי אדם, אין לך שום ערך לחיים רק לכסף, אני יעשה לך בושות בכל יבנה..."; "גיל 12 עם אימא שהכתה אותי כל הזמן, את העזתים הרגתי ביריה לראש, אותי גם תצטרך להרוג ככה, אני גם לא יתן לכם לשפץ, תחליפו מנעול, אני יכנס מהחלון, חבל, המילחמה הזאת לא תהיה לכם שווה, לכו תמצאו בית אחר...". הנאשם אמנם לא הכחיש את עצם שליחת המסרונים לאביו, אך טען כי אין במלל שנכתב בהם בכדי לגבש את עבירת האיומים עפ"י חוק העונשין.

עוד קבעתי, כי לנאשם הייתה גם יכולת לממש את האיום על פגיעה בשמו הטוב המקצועי של אביו, במילים "אני יעשה לך בושות בכל יבנה", זאת נוכח העובדה שעבד במשרד עוה"ד שבבעלות האב תקופה ארוכה ומכאן שהייתה לו נגישות למידע בדבר לקוחות המשרד ואופן היתנהלותו.

ב"כ הנאשם הבהיר, כי אין באפשרות הנאשם להציג פגיעה קונקרטית, אך טען כי בעתיד צפוי הנאשם לבקש להישתלב בשירות המדינה ולכן הרשעה תיפגע בו. כן, נטען כי בנסיבות החריגות שפורטו לעיל, לא יהיה זה ראוי וצודק להטיל על הנאשם כתם של הרשעה פלילית על כל המשתמע מכך בגין העבירה והמעשה שהוא הורשע בעיניינו בסופו של יום.

ויחד עם זאת, בית המשפט העליון פסק, לא אחת, כי גם כאשר מדובר בנאשמים שביצעו עבירות חמורות, יתכנו מקרים בהם האנטרס הצבורי יעלה בקנה אחד עם אי-הרשעתם, ועל כן כל מקרה ייבחן לגופו (ראו בהקשר זה, רע"פ 1721/12 איראשי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.3.2014), שם מנה בית המשפט העליון דוגמאות רבות למקרים בהם נימנעו בתי המשפט מהרשעת הנאשמים, גם בעבירות שאינן קלות כגון תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים ועוד, (פס' 9 בפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן).

באותם מקרים קבעתי, כי הרשעה תהיה בנגוד לשיקולי הצדק ואף לא תשרת את האנטרס הצבורי ועל כן הוריתי על ביטולה, גם במקרה של הרשעה לאחר ניהול הוכחות (ר', ת"פ 63923-07-17 (שלום רחובות) מדינת ישראל נ' ליסקר [פורסם בנבו]; ת"פ 13379-11-18 (שלום רחובות) מדינת ישראל נ' קוזין [פורסם בנבו]).

...

הנאשם אמנם הורשע לאחר ניהול הוכחות, אולם כבר הובהר כי שמיעת הראיות לא הייתה לחינם, שכן סופו של דבר זוכה הנאשם מחלקו הארי של כתב האישום.

באשר לרכיבי הענישה הכספיים, מתוך התחשבות במצבו הכלכלי של הנאשם, ועל מנת שלא להסב פגיעה לבנותיו, החלטתי שלא להטיל עליו קנס כספי, ואולם בנוגע לרכיב הפיצוי, סבורני כי יהיה זה נכון ליתן ביטוי מוחשי לפגיעה שחווה המתלונן כתוצאה ממעשיו של בנו, גם אם באופן סמלי ובשיעור נמוך.

סוף דבר: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 39.1 3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך שנתיים מהיום עבירת איומים.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 15098-04-22 לפני: כב' השופטת קרן כהן נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי נציג ציבור (מעסיקים) מר ניסים קשי המבקש: התובע נועם לוי ע"י ב"כ עו"ד אסף כהן המשיבה: הנתבעת 1 עריית חיפה ע"י ב"כ עו"ד נועה הדרי ועו"ד אורית דוננפלד החלטה

המבקש לא הישתתף בתדריך היומי ואיים על מר וקנין בנוכחות עובדי המחלקה האחרים.

] "כלל הוא כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במיתחם הסבירות". בעיניין לובאני בחן בית הדין הארצי את החלטת נציב שירות המדינה וקבע לעניין הקף הבקורת השיפוטית על החלטת רשות מנהלית, כמו החלטת הערייה בעניינינו, את הדברים הבאים[footnoteRef:35]: "בית הדין אינו מיתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרו לה על פי דין אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוונטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוונטיים. בנוסף, בית הדין אינו מיתערב בשיקולי הרשות ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן עינייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה על פי דין". [35: ע"ע (ארצי) 1238/01 לובאני – מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה, (18.3.2002).

המבקש אף "השיג" דוחות ביצוע עבודה של מר אלחיאני, מבלי שנטען שנמסרו לו על ידי מר אלחיאני, ומבלי שהסביר כיצד הגיעו לידיו ושוכנענו לכאורה שחלק מעובדי המחלקה אינם מעוניינים לעבוד עימו בצוות בשל סרובו לבצע עבודות שונות ובשל תלונותיו הרבות.

...

כמו כן, שוכנענו שמאזן הנוחות נוטה לטובת העירייה וכי הנזק שעשוי להיגרם לה כתוצאה מקבלת הבקשה גדול מהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מדחייתה.

אי לכן, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה למתן סעד זמני - נדחית.

ביחס להמלצה אותה דחה בעבר לשילוב ב"בית נועם", הנאשם מסר כעת, כי איננו זוכר שהוצע לו שילוב ב"בית נועם" וכן מסר, שלא היה מודע אז להיותו אדם אלים ולכן סרב להצעה.

בהמשך לכך, הנאשם איים על המתלוננת בעודו אוחז בסכין "לאנוס זה 18 שנה ולרצוח זה 5 שנים" ולאחר מכן נתן למתלוננת את הסכין ואמר לה "קחי שאני לא אעשה לך כלום". בהמשך ניסה להוציא את המתלוננת מחוץ לדירה בכך שדחף אותה ומשך אותה מצווארה לדלת הכניסה ובתגובה מתוך הגנה עצמית, המתלוננת נשכה את הנאשם.

בארוע נוסף הורשעה בהעלבת עובד ציבור של שוטר שהגיע אל הבית בעקבות ויכוח בין הנאשם למתלוננת וכן צעקות וקללות כלפי בתו הבגירה וכן הורשע באיומים שהשמיע כלפי שוטרים שהוזמנו לדירה לאחר שהפר צו הרחקה וניכנס אל הבית.

הנאשם הורשע בכך כי על רקע חשדו כי המתלוננת בוגדת בו, פרץ ביניהם ויכוח במהלכו סטר למתלוננת ודחף אותה לתוך חדר השירותים, בהמשך לכך אחז בחולצתה וגרר אותה למרפסת שם הצמיד אותה למעקה וכשהיא אחזה במעקה איים עליה "על היתנהגות כמו שלך סוקלים נשים באבנים או שאפשר לזרוק אותך מקומה 16 אולי תעשי את זה לבד". המתלוננת ביקשה מהנאשם שיפסיק ושהוא מפחיד אותה.

...

בבחינת מכלול הנתונים – הכללים והפרטניים – המסקנה המתחייבת היא, כי יש לקבל את עתירת ההגנה במובן זה שאכן מתקיימים במקרה זה שיקולי שיקום המצדיקים התחשבות משמעותית בעונש, אך שיקולים אלה אינם מצדיקים סטייה ממתחם העונש ההולם וודאי שאינם מצדיקים הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל.

נוכח כל האמור לעיל, תחת גזירת עונשו של הנאשם במרכז מתחם הענישה, כפי שנקבע במסגרת גזר הדין הקודם, מצאתי כי יש ללכת כברת דרך עם השיקולים הנשקלים לזכות הנאשם במקרה זה, ובפרט לתת משקל משמעותי לדרך השיקומית שעבר, ולהטיל עליו עונש בחלקו התחתון של מתחם הענישה.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

רע"פ 4902/14 צבאן נ' מדינת ישראל (16.7.14) – נדחתה בקשת רשות ערעור של מי שהורשע בעבירות של איומים והעלבת עובדי ציבור כלפי סוהרים.

על רקע סרובה של מנהלת אגף החינוך בערייה לבקשתו בנושא בתו הלך הנאשם אחר ראש עריית רמלה ואיים עליו.

ת"פ (שלום ב"ש) 48710-07-21 מדינת ישראל נ' דהיני (3.10.21) – הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת איומים על עובדת סוציאלית כאשר זו סירבה למסור פרטים על אודות מקום המקלט של אחותו.

ת"פ (שלום חי') 71060-05-19 מדינת ישראל נ' עמאשה (30.05.2022) – הנאשם הורשע בעבירות של איומים והפרעה לעובד ציבור, שעניינם בכך שאיים על פקח רשות הטבע והגנים, חטף מצלמה מידיו והטיח אותה בריצפה.

...

ארבעה ימים עובר לאירוע דלעיל איים הנאשם על מנהלת מחלקת בתי ספר בעיריית רמלה, אשר הודיעה לו כי הבקשה בעניין בתו נדחית.

בהינתן כל המפורט לעיל – אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין שישה חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, מצאתי לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם, ואני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים.