עוד ייחס בית המשפט קמא משקל לעובדה, כי על אף שבמסגרת הדיון שהתקיים ביום 1.9.23 (במעמד צד אחד) כבר הפנה בית המשפט את שימת ליבו של המערער לעובדה כי אין בסמכותו להורות על צו מעצר ועל צו אישפוז כפוי במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת, חזר המערער והתעקש כי כך יורה בית המשפט בטענה כי "סמכויות בית המשפט הן בלתי מוגבלות" (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 1.9.23, ש' 30).
אף דינו של רכיב זה בעירעור דחייה; הן מקום בו כדין קבע בית המשפט קמא כי הוא משולל סמכות להורות על אישפוז כפוי מכוח הוראת החוק למניעת הטרדה מאיימת והן נוכח העובדה, כי החוק לא נועד להגן על צרכים חברתיים רחבים, אלא על איום או הטרדה המופנים ל"אדם" (ראו סעיף 1 לחוק ולפיו מטרת החוק הנה להגן על "אדם").
הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה, כי במועדים סמוכים למועד הגשת הבקשה מושא העירעור כאן (שהוגשה כאמור לבית המשפט בפתח תקווה), הגישו המערערים לבית המשפט בכפר סבא, בקשה ובה התבקשו סעדים זהים וזאת מבלי לעדכן את בית המשפט ומבלי שהדבר אף הובא לעיוני על ידי המערערים במסגרת העירעור כאן;
אזכיר, כי הבקשה מושא העירעור כאן הוגשה לבית המשפט בפתח תקווה ביום 31.8.2023, היתקיים בה דיון במעמד צד אחד ביום 1.9.2023 ובמעמד שני הצדדים ביום 3.9.2023.
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בכתב הערעור על נספחיו, בהודעת המערער בדבר נחיצות הכרעה בערעור (הודעה מיום 18.9.2023) ובתשובה לערעור שהגיש המשיב, מצאתי כי דין הערעור להידחות מכוח הוראת תקנה 138 (א) (5) לתקנות סדר הדין האזרחי.
לעניין זה אוסיף, כי הבקשה הוגשה על יסוד אירוע מסוים, אירוע במסגרתו טענו המערערים בבקשתם כי המשיב יצא מביתו כשבידו סכין או דוקרן "במטרה לדקור" את בן זוגה של אם המערערת ובאופן מסכן חיים; אלא שבן זוגה של אם המערערת, אשר העיד בפני בית המשפט קמא, העיד כי לא ראה סכין בידי המשיב אך ראה שהמשיב "יצא עם כלי" ו- היה "במוד מסוכן" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון שור' 22-25) ואיני מקבלת את עמדת המערערים (שנטענה לראשונה בהודעת הערעור) לפיה יש לראות בעדות זו כחוות דעת מומחה לאור היותו של בן זוגה של אם המערערת קצין משטרה בדימוס.
משנדחה הערעור לאחר שנדרש המשיב להגיש תשובה מטעמו וזאת על אף שניתנה למערערים ההזדמנות לשקול את הצורך בערעור לאור שינוי הנסיבות, מצאתי לחיים אף בהוצאות הערעור בסך כולל של 3,500 ₪.
