בע"א 133/84 רכטמן, עו"ד נ' זיסמן, פ"ד לט(4) 769, 773-772 (1986) הבהיר כב' השופט שמגר:"...מה שהמחוקק ביקש למנוע הוא מתן התוקף לצוואה, שלא נערכה מרצונו החופשי ולפי החלטתו העצמאית של המצווה אלא לפי התכתיב של אחר, בעקבות האיום של אחר או על-ידי ניצול בלתי הוגן של הנסיבות על-ידי אחר. אין בכך, כמובן, כדי למצות את מגוון הנסיבות, שבהן יכולה להשמע טענה המעוגנת בסעיף 30, אך, כאמור כאן, הדרך של ההשפעה ונסיבות הפעלתה יכול להיות בהן כשלעצמן כדי ליצור אותם מרכיבים, המצביעים על כך שהצוואה אינה פרי רצונו של המצווה אלא פרי רצונו של מי שהשפיע עליו, ושהכתיב לו למעשה את ההסכמה... כמוזכר, נוצרת, למשל, מערכת נסיבות כאמור, כאשר מי שמשפיע על המצווה מנצל את תלותו, חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה; השפעה המביאה לבטלות צוואה היא, למשל, השפעה שביטויה בלחץ מילולי על אדם חולה, חלש ותשוש, שאין לו כוח להיתנגד, המביא את המצווה לכך שהוא מסכים לאמץ דעתו של האדם המשפיע. הסכמה בנסיבות כאלה ניתנת בלית ברירה ובשל חוסר הכוח להיתנגד או להיתמודד עם ההשפעה בשל מצבו של המצווה או בשל תלותו במי שמשפיע עליו. אך מובן, שאין לראות באמור לעיל אלא הדגמה ולא תאור ממצה".
נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו: "כנראה הדרך להצליח בטענה של השפעה בלתי הוגנת היא לא על ידי הוכחה פוזיטיבית של ההשפעה הפסולה, אלא ע"י ביטול החזקה שהצוואה נעשתה עפ"י רצונו החופשי של המצווה" [שילה, בעמ' 271]; אלא אם כן- "הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית, שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לאמר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של האחר. היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצידו, אלא אם הוכח הפוכו של דבר" [ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, פ"ד לא(1) 372 (1976)].
בהקשר לכך יצוין, כי גם טענת הנתבע שלאחר פטירת האב (המטפל העקרי במנוחה) ועד לפטירתה (במהלך כ-100 ימים), הפכה המנוחה תלותית באופן מוחלט בתובעת, אינה מתיישבת עם טענתו כי במרבית הזמן המנוחה הייתה מאושפזת ובשיקום, שכן במסגרת טיפולית מוסדית, המנוחה זוכה מהמוסד לסיפוק מרבית צרכיה (סדורי שינה, אוכל, ניקיון וכיוצ"ב) וכן לתמיכה וסיוע מאנשי צוות המוסד (רופאים, אחיות, עובדות סוציאליות וכיוצ"ב) ודוקא בהיותה במסגרת שכזו התלות שלה בתובעת או בבני מישפחה אחרים מצטמצמת לרוב בצורה משמעותית.
באשר להשפעת התובעת- גם אם התובעת שוחחה לא אחת עם הוריה, המנוחים, אודות מצבה הכלכלי הקשה ועל הצורך בקבלת סיוע מידיהם, לא הוכח כי המדובר בלחצים חוזרים ונשנים לערוך צוואה לטובתה המגיעים לידי השפעה בלתי הוגנת.
...
הבקשה לצו ירושה אחר המנוח (ת"ע 67797-05-20) – נדחית.
ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוח מיום 11.3.2014 (ת"ע 9054-07-20), ואני קובעת כי צוואה זו היא בת תוקף.
חרף התוצאה אליה הגעתי, לנוכח הנסיבות המיוחדות של תיק זה והתנהלות התובעת לאחר פטירת המנוחים, לא מצאתי כי יהא זה צודק וראוי להשית על הנתבעים הוצאות ולפיכך הנני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
