חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

איומים חוזרים ונשנים על עובדת סוציאלית

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

ניסיונות חוזרים ונשנים לקצץ בשעות עבודתו נענו, על ידי התובע, בסרוב תוך היתלהמות מצידו ואיומים חד משמעיים כי אתרי השמירה בהם הוא עובד יפגעו.
המטרה העומדת בבסיסן של העילות היא שונה: "...עילת האכיפה טומנת בחובה מטרה סוציאלית מובהקת והיא נועדה לשמור על זכויותיו של העובד בקופה ולהבטיח את קבלת תשלומי הפנסיה המגיעים לו לפי תקנות הקופה, כסדרם. עילת הפיצויים מן המעביד נועדה לפצות את העובד עצמו על הנזק שניגרם לו בשל אי יכולתו לקבל את המגיע לו לפי תקנות הקופה בשל מחדלו של המעביד". [ע"ע (ארצי) 1137/02 אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ פס' 16, מיום 19.01.03) (להלן: "עניין אדיב").
...
על יסוד הפסיקה שהובאה לעיל, ובהעדר טענה לקיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע או למצער טענה לקיומה של עילה להרמת מסך ההתאגדות נגדו כבעל מניות אין לפנינו עילת תביעה כנגדו ולכן הרינו קובעים כי דין התביעה, ככל שהיא מתייחסת אליו, להידחות.
לסיכום- על יסוד כל האמור, נדחית התביעה, באופן גורף, ככל שהיא מתייחסת לנתבעת 2 ולנתבע (הוא נתבע 5), אך מתקבלת, באופן חלקי מאוד, ביחס לנתבעת 1, אשר מחוייבת לשלם, ליורשי המנוח, ביחד (ולחוד) עם הנתבעת 3 ועם הנתבעת 4, את הסכומים הבאים: סכום של 5,959.40 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים.
הוצאות ושכר טרחת עו"ד- בשל הפער הגדול מאוד שבין הסכום שנתבע לבין הסכום שמצאנו כי על הנתבעות 1, 3 ו - 4, לשלם ליורשי המנוח ובשל העובדה כי הגשת תביעה בסכום כל כך גדול, בוודאי חייבה את הנתבעים להשקיע זמן רב יותר מאשר לו היתה מוגשת תביעה בסדר גודל שתואם את הזכויות שבאמת הגיעו לתובע וכן בהתחשב בעובדה שהנתבע נגרר, כצד להליך, בלי כל ביסוס, החלטנו לחייב את יורשי המנוח לשלם לו סכום של 4,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וסכום של 750 ₪ בגין הוצאות משפט תוך הבהרה כי סכום זה יופחת מהסכומים שפורטו בסעיף 14 דלעיל ותוך הבהרה כי חשבנו לחייב את יורשי המנוח בסכום גבוה יותר אולם בסופו של דבר ובשל ההחלטה מיום 6/12/17, החלטנו להעמידו רק על הסכומים דלעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

גם בית-המשפט התרשם שמצוקת התובעת נובעת בעיקרה מעיסוק חוזר ונשנה ותגובה לארועי חיים מאוחרים לתקיפה שאינם קשורים לה. מכאן גם המסקנה שנזקי התקיפה קטנים בהרבה מאומדני התובעת.
בית המשפט מתבקש לקבוע כי לשיטת הממונה על התובעת קיים סיכון לעובדת סוציאלית שפועלת כ"בשר תותחים".
הנוהל מבחין בין איום מילולי (קללות ואיומים לפגיעה באופן חד משמעי) ותוקפנות וקובע שיש "להימנע מלהשאיר איש צוות לבד בחדר עם חולה מאיים". לדעת התובעת בשל הוראה זו אסור היה להשאיר אותה לבד עם התוקפת – ולדעתה הפרו הנתבעים את הנוהל.
...
מקובלת עלי טענת הנתבעים שדרישות כאלה מנוגדות לתפקוד הסביר של עובדת סוציאלית במחלקה - שמחייב תנועה חופשית במחלקה ומגע בלתי אמצעי עם המטופלים.
אילו היתה תביעתה מתקבלת, היה נפסק לה פיצוי דומה למה שהוצע לה (65,000 ₪ לאחר הפחתות שונות).
התביעה נדחית.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

במהלך הויכוח, וכאשר ביקשה המתלוננת מן הנאשם לצאת ממשרדה, איים עליה בפגיעה שלא כדין בגופו של עובד הציבור, באומרו "אני אשבור לו את הרגליים, היום הוא לא חוזר הביתה, הוא לא יראה את הילדים שלו... אני ארצח אותו". על יסוד הודאה זו הורשע הנאשם בבצוע עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין).
בעוד שמיתחם מחמיר יותר, שתחילתו במאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות, לרוב ייקבע כאשר מדובר באיומים חוזרים ונשנים, רצף של איומים, כאשר נעשה שימוש בחפץ או אמצעי מדגים לצורך המחשה והעצמת האיום, או במקרים בהם לעבירת האיומים נלוו עבירות אלימות נוספות.
להלן פסקי הדין אותם מצאתי כרלבנטיים לעניינו ואבהיר כי חלק מהמקרים חמורים מעניינו וחלק נופלים הימנו: ע"פ 12459-12-19 אנדרייב נ' מדינת ישראל (29.11.2020) (איומים כלפי מנהל אבטחה תוך שימוש בסכין); ע"פ (ירושלים) 36223-05-18 דוסתארה נ' מדינת ישראל (4.6.2018); ע"פ 59063-05-17 מדינת ישראל נ' ואחידי (15.10.2017) (שימוש בסכין להמחשת האיומים, במהלך הארוע נחתך המתלונן בידו); עפ"ג (מחוזי מרכז) 30868-08-13 חגאג נ' מדינת ישראל (17.11.2013) (איום על עובד מפקד מתקן כליאה בשירות בתי הסוהר); ע"פ (נצרת) 32749-12-15 אברג'ל נ' מדינת ישראל (15.11.2016) (איומים, העלבה ותקיפת עובד ציבור על רקע ביצוע צו הריסה שפוטי נגד חריגות בנייה).
התביעה ביקשה לטעון כי גבול תחתון מחמיר זה נקבע על רקע מיהות המאוים, עובד ציבור שממלא תפקיד על פי דין (פרקליטה, עובדת סוציאלית וסגל רפואי, ראש ערייה ומנהלת בית ספר).
...
לאור כל האמור, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, מידת הפגיעה בערכים המוגנים שהיא נמוכה-בינונית ובמדיניות הענישה הנהוגה בעבירות באיומים, באירוע יחיד, קצר מועד ללא שימוש בחפץ או באמצעי מדגים, מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם כנע בי מאסר מותנה ועד ל- 10 חודשי מאסר לצד רכיבי ענישה נוספים.
הצדדים הסכימו כאמור כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם, כך שבין אם הייתי נעתרת לבקשת התביעה לתקן את כתב האישום ובין אם לאו, הרי העונש הראוי לנאשם הוא לא אחר מאשר מאסר על תנאי.
לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות איומים.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

בע"א 133/84 רכטמן, עו"ד נ' זיסמן, פ"ד לט(4) 769, 773-772 (1986) הבהיר כב' השופט שמגר:"...מה שהמחוקק ביקש למנוע הוא מתן התוקף לצוואה, שלא נערכה מרצונו החופשי ולפי החלטתו העצמאית של המצווה אלא לפי התכתיב של אחר, בעקבות האיום של אחר או על-ידי ניצול בלתי הוגן של הנסיבות על-ידי אחר. אין בכך, כמובן, כדי למצות את מגוון הנסיבות, שבהן יכולה להשמע טענה המעוגנת בסעיף 30, אך, כאמור כאן, הדרך של ההשפעה ונסיבות הפעלתה יכול להיות בהן כשלעצמן כדי ליצור אותם מרכיבים, המצביעים על כך שהצוואה אינה פרי רצונו של המצווה אלא פרי רצונו של מי שהשפיע עליו, ושהכתיב לו למעשה את ההסכמה... כמוזכר, נוצרת, למשל, מערכת נסיבות כאמור, כאשר מי שמשפיע על המצווה מנצל את תלותו, חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה; השפעה המביאה לבטלות צוואה היא, למשל, השפעה שביטויה בלחץ מילולי על אדם חולה, חלש ותשוש, שאין לו כוח להיתנגד, המביא את המצווה לכך שהוא מסכים לאמץ דעתו של האדם המשפיע. הסכמה בנסיבות כאלה ניתנת בלית ברירה ובשל חוסר הכוח להיתנגד או להיתמודד עם ההשפעה בשל מצבו של המצווה או בשל תלותו במי שמשפיע עליו. אך מובן, שאין לראות באמור לעיל אלא הדגמה ולא תאור ממצה". נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו: "כנראה הדרך להצליח בטענה של השפעה בלתי הוגנת היא לא על ידי הוכחה פוזיטיבית של ההשפעה הפסולה, אלא ע"י ביטול החזקה שהצוואה נעשתה עפ"י רצונו החופשי של המצווה" [שילה, בעמ' 271]; אלא אם כן- "הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית, שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לאמר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של האחר. היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצידו, אלא אם הוכח הפוכו של דבר" [ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, פ"ד לא(1) 372 (1976)].
בהקשר לכך יצוין, כי גם טענת הנתבע שלאחר פטירת האב (המטפל העקרי במנוחה) ועד לפטירתה (במהלך כ-100 ימים), הפכה המנוחה תלותית באופן מוחלט בתובעת, אינה מתיישבת עם טענתו כי במרבית הזמן המנוחה הייתה מאושפזת ובשיקום, שכן במסגרת טיפולית מוסדית, המנוחה זוכה מהמוסד לסיפוק מרבית צרכיה (סדורי שינה, אוכל, ניקיון וכיוצ"ב) וכן לתמיכה וסיוע מאנשי צוות המוסד (רופאים, אחיות, עובדות סוציאליות וכיוצ"ב) ודוקא בהיותה במסגרת שכזו התלות שלה בתובעת או בבני מישפחה אחרים מצטמצמת לרוב בצורה משמעותית.
באשר להשפעת התובעת- גם אם התובעת שוחחה לא אחת עם הוריה, המנוחים, אודות מצבה הכלכלי הקשה ועל הצורך בקבלת סיוע מידיהם, לא הוכח כי המדובר בלחצים חוזרים ונשנים לערוך צוואה לטובתה המגיעים לידי השפעה בלתי הוגנת.
...
הבקשה לצו ירושה אחר המנוח (ת"ע 67797-05-20) – נדחית.
ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוח מיום 11.3.2014 (ת"ע 9054-07-20), ואני קובעת כי צוואה זו היא בת תוקף.
חרף התוצאה אליה הגעתי, לנוכח הנסיבות המיוחדות של תיק זה והתנהלות התובעת לאחר פטירת המנוחים, לא מצאתי כי יהא זה צודק וראוי להשית על הנתבעים הוצאות ולפיכך הנני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

עורכת חוות הדעת, עובדת סוציאלית בכירה, הגב' מ' לובלסקי, התרשמה שנאשם 3 נגרר לבצוע העבירות ולא הפעיל שיקול דעת, כי הוא ביצע את העבירות על רקע חוסר בשלות וצרכי שייכות וכוח, כי הוא התבגר והוא בשל ולוקח אחריות, כי הוא מתבייש במעשיו ומגלה אמפטיה לקורבנות, כי הוא זיהה לעומק את כשליו ועורך שינוי עמוק בכשליו האישיותיים, כי הוא בעל מודעות גבוהה ומוטיבציה לאורח חיים נורמאטיבי, כי הוא זיהה את מצבי הסיכון הפנימיים והחיצוניים ורכש כלים להיתמודד עם מצבים אלו בעתיד.
המאשימה התייחסה בטיעוניה לערכים המוגנים שנפגעו וכן למידת הפגיעה הקשה והמשמעותית בערכים אלה, גם לנוכח כך שמדובר במעשים חוזרים ונשנים שהופסקו רק לאחר שהנאשמים נתפסו.
באשר לנסיבות ביצוע העבירות, הפנה לחלקו המינורי של נאשם 4 בבצוע העבירות שהתמצה בנוכחותו במקום, לכך שהוא לא היה חלק מהמסכת העבריינית, לסכום הכסף הנמוך שלקח, לכך שביצע את מעשיו כתוצאה מלחץ חברתי ועל מנת לרצות את חבריו לצוות, לכך שמדובר במעידה חד פעמית ובדפוס היתנהגות שאינו הולם את היתנהלותו, לכך שהוא לא הפעיל אלימות פיזית או איומים מלוליים ולכך שהוא לא עשה שימוש בנשק לצורך ביצוע העבירה ולא כיוון אותו למי מהמתלוננים.
...
באשר לרכיב הקנס, סבורני כי יש לקבל את עמדתה העקרונית של המאשימה.
סבורני כי לא היה מקום "להפתיע" הנאשמים בעניין זה במהלך הטיעונים לעונש.
מה עוד, שסבורני כי אין הכרח במקרה זה לחלט את הטלפונים הניידים, וזאת בכפוף לכך שעובר להחזרתם לידי הנאשמים או מי מטעמם, יימחקו הסרטונים בהם תועדו המעשים מושא תיק זה. לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את כלל השיקולים לחומרה ולקולה, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 א. 48 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו