איומים ותקיפה חבלנית בעקבות העברה מתפקיד בעירייה

" הנתבע מציין שוב את עברו הבעייתי" של התובע , "חבל שבעבודת העיריה לא סר שלומי מדרכיו העקלקלות והמקולקלות ... כיצד עובד בקרבכם בריון המשתלח ומאיים על זוג הורים בני שבעים בפיטורין... בסוף כל איום הופך למעשים." הנתבע מבקש לשוב ולעדכן כי במידה והתובע יפר את הצוו שניתן כנגדו, "יפתח נגד שלומי תיק פלילי בתחנת אשקלון במיידי." כדי לקבוע אם ביטוי הינו בגדר לשון הרע יש לבחון האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם בעיני האדם הסביר.

"אמת בפירסום" סעיף 14 לחוק קובע כי : "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום ענין צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." ביחס לדרישה לפיה יהיה בפירסום עניין צבורי, ניתן בדוחק לקבל את הטענה כי יש עניין לציבור בפירסום מאחר והתובע מילא תפקיד צבורי כמנהל מחלקת הפיקוח בערייה.

ת.פ. 676/06 – מ"י נ' שלמה ברששת – כתב אישום שהוגש כנגד התובע ע"י מח"ש בגין תקיפה הגורמת חבלה ממשית ואיומים, אשר ניסגר לאחר שהתביעה חזרה בה מכתב האישום נוכח קושי ראייתי.

תיק 832/05- תלונה שהוגשה ע"י קלימוב אלכס כנגד התובע בגין תקיפה חבלנית מיום 29.09.05.

במענה לשאלה, מדוע ראה לנכון להציג עצמו שוב בפתח המכתב השני אם כפי טענתו הדברים נכתבו בתגובה לבקשת הערייה לעדכן אותם בנעשה, השיב הנתבע: "מאחר וראש העיר ומר עמרם יוסף מקבלים מן הסתם עשרות מכתבים והם לא זוכרים מה היה אתמול ... אני תזכרתי אותם על המסמך הראשון." (עמ' 29, שורה 12) בנגוד לגירסתו של הנתבע, התובע טען בתצהירו כי המכתב הופץ באופן אישי לבכירים בערייה ולאנשים שונים ששמם מפורט במכתב ובהם הממונים עליו, אנשים הנמצאים עמו בקשר ישיר או עקיף במסגרת עבודתו ועובדים הכפופים לו. אף בנוגע למכתב השני, התובע טען כי הופץ בקרב בכירי העיריה המכותבים במכתב ובהמשך הועברו למחלקת משאבי אנוש לטפול הסמנכ"ל "ומטבע הדברים הפכו לשיחת מסדרון בין העובדים השונים, אשר שמעו על כך." (ס' 18 לתצהיר) מבחינת גרסאות הצדדים הנני סבור כי עדותו של התובע בעיניין זה הייתה מהימנה יותר מעדותו של הנתבע.

...

בשקלול כל הנתונים האמורים אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין שני הפרסומים.

סוף דבר הנתבע בחר להאדיר ויכוח בין התובע להוריו ופרסם שני מכתבים במקום עבודתו של התובע, בהם חרג מהדרוש לצורך הגשת תלונה לממונים על התובע.

הנתבע ישלם לתובע 20,000 ₪ פיצוי בגין פרסום לשון הרע.

מטעם חברת מודיעין העיד עדו דקל, אשר בעת הרלבנטית שימש כמנהל יחידת הבטחון של הרכבת הקלה ופיקד על הארוע ומטעם הערייה העיד אלינור סילוק אשר מכהן כממונה בטחון הרכבת הקלה בערייה ואשר החל לכהן בתפקידו זה כחודש וחצי לאחר הארוע הנידון.

התובע העביר לו העתק צלומי של דרכון, אשר נחזה להיות דרכון אמריקאי, בו צוין שנולד במצרים ולא היה ברור אם שמו יוסף או יוסוף.

התובע טען כי לא תקף את המאבטחים מילולית, לא איים ולא קלל, רק אחז בידיו את המצלמה על מנת לתעד את תוקפיו.

ובלשונו: "חששתי שמשיכה אחת של משור מדובר בארוע אחר לגמרי. ארוע שבמקרה הטוב מחייב שימוש בנשק ובמקרה הרע מישהו יכול להפצע. האופן שבו היתלהם ולא נרגע הפחיד אותי. זו הסיבה שבה אמרתי שאיני לוקח את הסיכון הזה... הייתה החמרה בהתנהגות שלו והיה לו משור מסוכן ואני לא ידעתי מי עומד מולי אדם מסוכן או מחבל פוטנציאלי" (עמוד 24 שורות 16-21).

בשולי הדברים יוער כי אין לקבל את טענת הערייה לפיה למאבטח שתקף אדם עומדת ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין לפיה המעשה נעשה "בתחום הרשאה חוקית" (החלה לגבי תובענה שהוגשה על עוולה חוץ מרשלנות).

...

נוכח האמור לעיל אני קובעת כי חברת מודיעין אחראית, מכוח אחריותה השילוחית, למעשה התקיפה שביצע יוני.

אין בידי לקבל טענה זו. יתכן כי טוב היה התובע עושה אם מלכתחילה היה נמנע מחיכוך מיותר עם המאבטחים, במיוחד כאשר נשא עמו מסור ונסע בתחבורה ציבורית ללא מסמך מזהה בר תוקף.

תוצאה התוצאה היא שהתביעה נגד חברת מודיעין מתקבלת ואילו התביעה נגד העירייה נדחית.

לאחר ניהול הליך של הוכחות הורשע הנאשם בשלוש עבירות של איומים, עבירה של ניסיון לתקיפה סתם, עבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות , עבירה של היזק לרכוש במזיד ועבירה של תקיפה סתם – בן זוג.

הוגשו מסמכים מבעלי תפקידים שונים בעירית פתח תקוה ובמע"צ באשר לכך כי אם יורשע הנאשם בדינו יתקשה מאוד לעמוד במכרזים לעבודה עם גופים צבוריים ומוסדיים.

עותק ההחלטה יועבר אל שירות המבחן לצורך תאום השל"צ. זכות ערעור כחוק.

...

הנאשם הציג בפני ביהמ"ש מסד ראייתי לפיו עלולה פרנסתו ועלול עתידו להיפגע בעקבות הרשעתו בדין ועל כן ובמכלול הנסיבות לעיל, מצאתי כי ניתן במקרה חריג זה, להימנע מהרשעתו של הנאשם ואני מורה כי הרשעתו מיום 2/6/14 – תבוטל.

ובאשר לעונש שיש לגזור על הנאשם – אני מקבלת את המלצת שירות המבחן ומורה כי על הנאשם יוטל צו של"צ בהיקף של 250 שעות.

פסק דין נוסף שאליו היפנו ב"כ המערערים היה ת"פ 8171/09 של בית משפט המחוזי (באר שבע), מפי כב' השופט נ' זלוצ'ובר, מדינת ישראל נ' אבו קרון, מיום 7.10.10, (להלן: "פרשת אבו קרון") באותו עניין הורשע הנאשם, תושב סיני שבמצרים, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן בן שישה אישומים, שכלל שלוש עבירות של קשירת קשר לעוון, קשירת קשר לפשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה של הדחה בחקירה וכן עבירות רבות של הברחה לפי פקודת המכס.

באישום השני הורשעו הנאשמים בכך שביום 11.11.08, מועד הבחירות לעיריית ירושלים, ביחד עם אחרים ותוך הצטיידות בכלי תקיפה ובהם סכינים, מקלות, אגרופן ושוקרים חשמליים, איימו על חברי וועדות קלפי בבחירות לעריית ירושלים, נכנסו אל שלוש קלפיות, נטלו מתוכם את ארגזי ההצבעה ואת ציוד הקלפי והציתו אותם, תוך השמדת הקלפיות.

הנאשם היה תושב רצועת עזה שהצטרף לפעילות בארגון גדודי חללי אל-אקצה והסכים לבצע פיגוע בישראל שבמהלכו יהרוג יהודי, יסתיר את גופתו ויעביר את תעודת הזהות לארגון כדי לאפשר מו"מ לשחרור אסירים, לרבות מרואן ברגותי.

...

לאור כל האמור, ועל אף שגם לטעמי ראויים המערערים להענש בחומרה על מעשיהם, יש להביא לידי ביטוי את שנאמר לעיל בהפחתה מסוימת של עונשי המאסר בפועל שנגזרו עליהם על ידי הערכאה קמא, תוך שמירה על מדרג הענישה שקבעה הערכאה הדיונית, בהיתחשב בשוני בין נתוניהם האישיים של וואיל ושל ניזם, כולל עברם הפלילי ועונשי המאסר שריצו בעבר, לבין נתוניו של אחמד.

בית משפט קמא היתייחס בהרחבה בפסק דינו לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים ויצר מדרג ענישה בין הנאשמים בהתייחס למידת החומרה שבמעשי כל אחד מהם– מדרג המקובל עלי ובנידון זה אינני מקבל את עמדת ב"כ מערער 1 הסבורה כי חלקו של מרשה אינו רב ואולי אף פחוּת מזה של המערערים 2 ו-3.

השאלה הניצבת בפנינו היא, איפוא,האם מדרג הענישה שהוחל בסופו של דבר על הנאשמים הוא מדרג רציונלי וסביר, או שמא יש בו משום פגיעה בערך השויון בין הנאשמים, המצדיק את התערבותנו בשים לב למכלול שקולי הענישה.

פסק דין נוסף שאליו היפנו ב"כ המערערים היה ת"פ 8171/09 של בית משפט המחוזי (באר שבע), מפי כב' השופט נ' זלוצ'ובר, מדינת ישראל נ' אבו קרון, מיום 7.10.10, (להלן: "פרשת אבו קרון") באותו עניין הורשע הנאשם, תושב סיני שבמצרים, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן בן שישה אישומים, שכלל שלוש עבירות של קשירת קשר לעוון, קשירת קשר לפשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה של הדחה בחקירה וכן עבירות רבות של הברחה לפי פקודת המכס.

באישום השני הורשעו הנאשמים בכך שביום 11.11.08, מועד הבחירות לעריית ירושלים, ביחד עם אחרים ותוך הצטיידות בכלי תקיפה ובהם סכינים, מקילות, אגרופן ושוקרים חשמליים, איימו על חברי וועדות קלפי בבחירות לעריית ירושלים, ניכנסו אל שלוש קלפיות, נטלו מתוכם את ארגזי ההצבעה ואת ציוד הקלפי והציתו אותם, תוך השמדת הקלפיות.

הנאשם היה תושב רצועת עזה שהצטרף לפעילות באירגון גדודי חללי אל-אקצה והסכים לבצע פיגוע בישראל שבמהלכו יהרוג יהודי, יסתיר את גופתו ויעביר את תעודת הזהות לאירגון כדי לאפשר מו"מ לשיחרור אסירים, לרבות מרואן ברגותי.

...

סוף דבר לאור כל האמור, ועל אף שגם לטעמי ראויים המערערים להיענש בחומרה על מעשיהם, יש להביא לידי ביטוי את שנאמר לעיל בהפחתה מסוימת של עונשי המאסר בפועל שנגזרו עליהם על ידי הערכאה קמא, תוך שמירה על מדרג הענישה שקבעה הערכאה הדיונית, בהתחשב בשוני בין נתוניהם האישיים של וואיל ושל ניזם, כולל עברם הפלילי ועונשי המאסר שריצו בעבר, לבין נתוניו של אחמד.

  בית משפט קמא התייחס בהרחבה בפסק דינו לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים ויצר מדרג ענישה בין הנאשמים בהתייחס למידת החומרה שבמעשי כל אחד מהם – מדרג המקובל עלי ובנדון זה אינני מקבל את עמדת ב"כ מערער 1 הסבורה כי חלקו של מרשה אינו רב ואולי אף פחוּת מזה של המערערים 2 ו-3.

  השאלה הניצבת בפנינו היא, אפוא,האם מדרג הענישה שהוחל בסופו של דבר על הנאשמים הוא מדרג רציונאלי וסביר, או שמא יש בו משום פגיעה בערך השוויון בין הנאשמים, המצדיק את התערבותנו בשים לב למכלול שיקולי הענישה.