איומים והתנהגות פסולה במקום ציבורי בכותל המערבי

לשם ההדגמה, נאשם 3, לו מיוחסות אמרות כלפי שוטר בתחנת המישטרה: "אני הולך להרוג אותך", ו"בקרוב אלה הנשימות האחרונות שלך", ואשר היתנגד למעצר ובעט בשוטרים, הורשע לאחר תיקון כתב האישום בעיניינו בהתנהגות פרועה במקום צבורי והתנגדות בכוח או איומים למעצר, ונגזרו עליו מאסר על תנאי וקנס בלבד.

בת"פ (שלום פ"ת) 37099-01-13 מדינת ישראל נגד סקלרוד (30.01.2014), הודה הנאשם והורשע בבצוע עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, היתנהגות פסולה במקום צבורי והתנגדות למעצר.

בקשר לאמור, נתתי דעתי גם ליציבותו התעסוקתית של הנאשם 2, על פי דברי הנאשם 2 עצמו והסניגור – בעבודה בהתקנת מזגנים (הגם שלא צורף אישור לאמור), וכן לדברי הנאשם 2 לפיהם הוצע לו לעבוד כסדרן בכותל המערבי וברצונו להתחיל בעבודה שם. כמו כן, נתתי למכתב מאת בית חב"ד (הגם שלא מצוין בו תאריך), לפיו הנאשם 2 עוזר באירגון וסידור בית חב"ד לאורך שנים, ובכלל זאת אף בהכנת סלי מזון לנזקקים (נ/1).

...

בעפ"ג (ב"ש) 33867-10-13 נשיא נ' מדינת ישראל (11.12.2013), נדחה ערעורו של המערער אשר הורשע בעבירות של תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור ושימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר, בכך שבתגובה לסירוב השוטרים לאפשר לו כניסה למתחם הבמה באירוע שהתקיים באילת, דיבר בגסות לשוטרים, תקף אותם באגרופים ובעיטות, נשך ונגח בראשו של שוטר.

ראו בהקשר זה ובקשר לעיקרון השוויון, בפרט בגדרי אותה הפרשה, ע"פ 8345/15 אוחנה נ' מדינת ישראל (19.9.2017) שם הפנה כב' השופט מזוז לע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת ישראל (23.9.2014) בפסקה 19: "עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה...עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע". בראי הענישה הנוהגת והנסיבות, מבלי להתעלם מחומרת מעשי הנאשם 2 ומידת פגיעתם בערכים המוגנים, ולצד זאת גם בשים לב להתייחסות המאשימה למעשי הנאשמים האחרים באותו האירוע, מתחם העונש ההולם יקבע בין מאסר על תנאי ושירות לתועלת הציבור לצידו ועד 10 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של חודש שירוצה בדרך של עבודות שירות על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות במתנ"ס בית דני, סמטת כביר 21, שכ' התקווה תל אביב.

איסורים על פשיטת יד בישראל – בעבר ובהווה חשוב לציין כבר עתה כי האיסור שבתקנות על קבוץ נדבות בתחומי המקומות הקדושים נוסף על העבירות הפליליות שחלות על דפוסים מסוימים של קבוץ נדבות בעיניין זה בסעיף 216 לחוק העונשין שכותרת המשנה שלו היא "היתנהגות פסולה במקום צבורי". סעיף 216(ב) לחוק העונשין אוסר על קבוץ נדבות שנעשה תוך חשיפת פצעים או מומים או הטרדה (בעבר כללה הוראה זו גם חלופה נוספת של "או באמצעים דומים", שבוטלה בחוק העונשין (תיקון מס' 12), התש"ם-1980).

למעשה, על המקרה של רחבת הכותל המערבי יש לחשוב על פני רצף רחב יותר הכולל מקומות נוספים שהם צבוריים במובן הממלכתי, ולכן ההתייחסות אליהם מחייבת זהירות מיוחדת ומאפשרת החלה רחבה יותר של איסורי קבצנות מאשר ברחוב, שהוא רשות רבים "רגילה". מקומות מסוג זה עשויים להיות, מבלי לקבוע מסמרות, בתי עלמין ממלכתיים, הבתים שבהן יושבות רשויות השילטון (משרדי ממשלה, כנסת ובתי משפט) ועוד.

...

על כל פנים, כמותה, גם אני סבור כי סעיף 2(ב) לחוק העונשין אינו חל למפרע, ואני מצטרף לנימוקיה בעניין זה. גם שאלת ההסמכה אינה מעוררת לטעמי קושי.

המציאות מלמדת אפוא כי לעתים אין מנוס מהטלת קנס ומציווי על מתן התחייבות כספית, הכל כמובן בשיעור אשר הולם את נסיבות העניין, העושה והמעשה.

כאמור, אני מצטרף למסקנה שאליה הגיעה חברתי השופטת ברק-ארז, גם לעיקרי נימוקיה, לפיהם דין הערעורים להידחות, וזאת בכפוף להערות שלעיל.

בת"פ 32921-06-14 כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע של חמש עבירות של פשיטת יד ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובת"פ 28268-03-16 כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירה של פשיטת יד. ההגנה העלתה טענות מקדמיות, חלקן מתייחסות לחוקיות התקנה 2(א)(7) לתקנות המקומות הקדושים, כאשר במסגרת הדיון המשפטי נטען כי האיסור על פשיטת יד בכותל המערבי ורחבתו פוגע בחרויות של הפרט המוגנות בחוקי היסוד חופש העיסוק וכבוד האדם וחרותו.

המאשימה מיתנגדת לטענות ההגנה ולטענות שהעלתה ידידת בית המשפט וטענה כי התכלית של תקנה 2(א)(7) לתקנות המקומות הקדושים הנה שמירה על הסדר הצבורי במקום, שמירה על פרטיות המתפללים ושמירה על קדושת המקום.

בעניינינו, לא מדובר בשלטים אלא בהתנהגות אקטיבית שיש בה משום הטרדה והפרעה למתפללים במקום.

בית המשפט הגיע למסקנה כי קביעת מרחבים להגבלת מיקום ההפגנה, פוגעת בחופש הביטוי לכן ההגבלה פסולה.

בעניינינו, בהתקנת תקנות המקומות הקדושים, מחוקק המשנה נתן משקל לערך חברתי חשוב במיגורה של תופעה מטרידה ואף מאיימת על קדושת המקום ושלמותו.

...

נוכח האמור לעיל, דין הטענה להידחות.

לאור הנימוקים לעיל, אני דוחה את הטענות המקדמיות של ההגנה, משכך, דיון ההוכחות נותר על כנו.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

גרסה מותרת בפירסום כתבי האישום המתוקנים שבהם הודה הנאשם ת"פ (נוער) 61059-06-19 (התיק הראשון) בחצות הלילה ב-20.6.2019 צעדו בעיר העתיקה המתלונן ונוסף, שניהם יהודים, בדרכם לתפילה בכותל המערבי (המתפללים).

בגין כך נקבע שהנאשם ביצע עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והתנהגות פסולה במקום צבורי, לפי סעיף 216(א)(4) לחוק.

...

כתב-האישום המתוקן מחזיק שלושה אישומים: על-פי עובדות האישום הראשון, ביום 3.11.2014 בסמוך לשעה 06:40, ברחבת הכותל המערבי בירושלים, איים הנאשם על מפקד נקודת המישטרה בכותל המערבי, רפ"ק ביטון, כי: "יהרוג את כל השוטרים, אני עוד אהרוג את כולם". רפ"ק ביטון ביקש מהנאשם להרגע, אך הנאשם המשיך להישתולל ולצעוק ברחבת הכותל, תוך שהוא מפר את שלום הציבור בהתנהגותו בכך שהוא מפריע לציבור המתפללים.

במהלך העיכוב, איים הנאשם על השוטר גברי כי: "אני אפרק אתכם, אני אזיין אתכם, אני אביא את המאפיות ואפרק אתכם, אני עוד אראה לכם, כמו שפירקתי אתכם לפני 5 שנים, אני אפרק אתכם". לאחר שהנאשם עוכב לתחנת המישטרה במרחב דוד, הגיע למקום רפ"ק ביטון והנאשם איים עליו כי: "הוא עוד יראה לו מה זה". בכל אלה הודה הנאשם, ובגין כך הורשע במסגרת האישום הראשון בעבירה של היתנהגות פסולה במקום צבורי וכן בעבירת איומים.

...

בהתחשב בעקרון המנחה של ההלימה; בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בערכים אלה; בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות; ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת; אני סבורה כי מתחמי הענישה ההולמת בתיק זה הִנם כדלקמן: בהתאם ל"מבחן הצורני-עובדתי" (לפיו עסקינן במספר אירועים נפרדים) - מתחם העונש ההולם בגין כל אחד מן האישומים נשוא כתב-האישום המתוקן (האישום הראשון כולל בעובדותיו השמעת איומים כלפי מספר שוטרים, לרבות בתוך תחנת-משטרה, לצד התנהגות פסולה במקום ציבורי; האישום השני כולל השמעת איום ברצח על טוען משטרתי במהלך דיון בבית-משפט; האישום השלישי כולל השמעת דברי איום על שופטת במהלך דיון בבית-משפט), נע ממאסר קצר בפועל ועד מספר חד-ספרתי גבוה של חודשי מאסר בפועל לכל אישום.

נראה לי כי מכלול השיקולים לקולא, לרבות ההודאה ונטילת האחריות מצד הנאשם, מצבו הנפשי, וניסיונותיו לשיקום בשנים האחרונות, מאפשרים שלא למצות את מלוֹא חומרת הדין עִמו.

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים האמורים, אני גוזרת על הנאשם כדלקמן: 9 חודשי מאסר בפועל, החל מיום המעצר.