איומים והוצאת דיבה בין שכנים בבניין מגורים

לפניי תביעה מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") שהוגשה על ידי אב ובנו המתגוררים בבניין משותף ברחוב מיכקשווילי בעיר אשדוד נגד המוציאה לאור של עתון "אשדוד בכותרות" ונגד שני שכנים המתגוררים בבניין.

לטענת התובע 1, ביום 4/11/20 פירסמה הנתבעת 1 כתבה תחת הכותרת "עסקנים: המישטרה מיתעלמת מתלונות" אשר במסגרתה נכתב: "כך למשל, תושבי בנין ברחוב מיכקשווילי ברובע ו' סובלים זמן רב מהצקות חוזרות ונישנות של אדם המתגורר באיזור, אשר ככל הנראה עיניו צרות בהתחרדות הרחוב ... הוא בוחר להיתנכל לתושבים בדרכים שונות ולאיים במילים בוטות..." ובהמשך: "תלונות שהוגשו למישטרה בגין ההיתנכלות המתמשכת לא טופלו בצורה ראויה, לא ידוע על שהאיש נקרא לחקירה, כפי שאמור להיות ובנתיים נמשכות ההצקות שהאיש מטיל חיתתו על מישפחות ועל הילדים". (להלן: "הפירסום השני") ביום 11/11/20 פירסמה הנתבעת 1 כתבה נוספת ובה הדברים הבאים: "השכן השתלט על מקלט ברחוב מיכקשווילי ומרתיע את השכנים, המישטרה מיתעלמת". "דייר ברחוב מיכקשווילי, השתלט על המקלט, גונב מכל הבא ליד, הגדיל לעשות ושלף אקדח פלסטיק בתנועה של איום נגד דיירים אחרים והצהיר כי אם יתלוננו במישטרה "יהיו כאן דקירות". ובהמשך: "שכן טרדן אחד מצליח להזיק לתושבי בנין שלם ... משתלט על שטחים צבוריים וממרר לשכניו את החיים פשוטו כמשמעו ... מזה תקופה ארוכה ששכן נוהג באלימות". "אותו שכן לטענת הדיירים מחזיק בשני נגררים שחונים דרך קבע בחנית הבנין ועליהם רכוש גנוב שמקורו לא ידוע כמו אופנים עגלות וכן אביזרים ומתכות שונים...". "לאחרונה רמת האיומים מצד אותו דייר עלתה דרגה ובשבוע שעבר הוא שלף אקדח שנראה כמו צעצוע ונפנף לעבר שכנים בבניין, אברך אחד ספג איומים בדקירות...". (להלן: "הפירסום השלישי") לטענת התובעים, הנתבעים 2-3 הם שמסרו את המידע השיקרי לנתבעת 3 והפרסומים נעשו בקנוניה עם דיירי הבניין ומתוך מטרה לדחוק את התובעים אל מחוץ לשכונה מאחר ואינם נמנים על המיגזר החרדי ולגרום להם למכור את דירתם לחבר בקהילה.

טענת התובע 2 שהתלונה הוגשה בזדון וכחלק מהקנוניה שבין השכנים הועלתה בעלמא, לא נתמכה ולו בבדל ראיה ואף לא נלמד מהנסיבות שכך הוא הדבר.

...

לאחר שבחנתי כלל הנסיבות שלפניי, מצאתי להעמיד את הפיצוי לתובע 1 בגין הפרסום השלישי על סך 25,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת אך ורק בגין הפרסום השלישי ונגד הנתבעת 1 בלבד.

התביעה נגד הנתבעים 2-3 נדחית.

בתמצית שבתמצית מקורו של הסיכסוך בין הצדדים נסוב על רקע יחסי שכנות וניהול הבית המשותף ברחוב זיסמן 14ברמת גן הידוע כבניין "סיטי טאוור". במסגרת התביעה העיקרית עותרת התובעת לפצוי כספי בסך 500,000 ש"ח בשל נזקים נטענים שנגרמו לדבריה כתוצאה מדברי לשון הרע שפורסמו ע"י הנתבעים בקבוצת הווטצאפ של הבניין.

חלק שני- הפרסומים שבבסיס התביעה העיקרית ובבסיס התביעה שכנגד הפרסומים המיוחסים לנתבעת 1 (1) לדברי התובעת, במסגרת הקבוצה המנוהלת ע"י הנתבעת 1, ביצעו חברי הנציגות ביוש ("שיימינג") כלפיה וכך הפניתה להתבטאויותיה של הנתבעת 1 במסגרת הקבוצה ולפיהם ביום 28.6.2017 כתבה הנתבעת 1 בזו הלשון:" זו התוכנית בקרוב מאוד. נמאס לנו להילחם בבתי משפט, לשלם אגרות ועו"ד ולבסוף???? רותי עופר, רפי בלושטיין, יוסי פאר, אתי פלג. חייבים מאות אלפי שקלים ולא משלמים. החוק בישראל עדיין לא מתוקן, אנחנו נתקן אותו עם ציפים!!!!" (2) ביום 15.10.2017 פורסמה ההתבטאות שלהלן:" אין חוק מתוקן בישראל. את החוק נעשה אנחנו... לכן, לצאת למלחמת חורמה נגד הנוכלים כדי שהדירות של הנוכלים יהיו ריקות.... מוטי היקר ניגמר החסד עם הסרבנים, מילחמה שלב מיתקדם ואחרון. עדיף להילחם כנגד החוק מאשר לסכן 1000 איש במגדל". (3) ביום 24.9.2017 פורסמו בשעה 16:13 הדברים שלהלן:" מוניקה טרבס מחזיקה ב-6 דירות שהיא משכירה לדיירים נהדרים שמשלמים לה הכל. מוניקה טרבס סרבנית דמי ניהול וסרבנית גבייה מיוחדת... תביעה לסרבנית תשלום יוצאת נגד מוניקה טרבס שחייבת עשרות אלפי שקלים לכל הדירות שלה." (4) וכן, באותו יום 24.9.2017 בשעה 16:35 פורסם כך:" תביעות נגד מוניקה עולות לנו כסף, כתב הגנה נגדה עלה לנו כסף. היא נהנית משכירות של דיירים שלה ובזה לבניין. היא טוענת שהיא בעשור השמיני ולא יכולה לעלות במדריגות. היא מפעילה עו"ד שמאיים אלינו כל שבוע. היא מעדיפה לשלם לעו"ד ולא לשלם לבניין. בושה וחרפה. סרבנים הם נזק בלתי הפיך לקופת הדיירים. בנוסף היא גם מענישה את השוכרים שלה ששילמו לה דמי ניהול." (5) ובנוסף באותו יום 24.9.2017 בשעה 16:41, פורסם:" החוב של מוניקה טרבס לדירה B35 דמי ניהול זה כבר 16,394. חוב משנת 2014 שהיא מסרבת לשלם. היא תבעה חברת ביטוח וקבלה על נזילה 65 אלף ואת הכסף הזה היא גם מבקשת מהועד, גם רצחת וגם ירשת. דרור סרב לתת לה את הכסף כי היא קבלה מהביטוח. (פסק דין בגוגל) וברור שגם אנחנו מסרבים. בנוסף יש לה, לאחותה ולבת שלה יחד 6 דירות בבניין. על כל הדירות יש לה חוב גבייה מיוחדת." (6) וכן, פירסום מיום 11.10.2017 בשעה 11:47 :" מוניקה יקירה, את מבזבזת את זמנך וכספך בשקרים ודיבות שאו, מבזבזת כספים שלך ושל הוועד בעורכי דין. את גם משקרת שהציפ שלך לא פעיל וכל יום שולחת איומים מהעו"ד שלך. לכן, בואי לשלם את החוב ותפסיקי עם המשחקים. יש לך מספר רב של דירות בבניין, את נהנית משכירות על חשבון דיירים שמשלמים. תשלמי את החובות שלך." (7) ועוד ביום 11.10.2017 בשעה 19:47 פורסם: " אם הכל היה עובר לעו"ד של הוועד הנו מזמן פושטים רגל. במיוחד עם דיירת סרבנית כמוך עם 6 דירות בבניין שאת מקבלת שכירות ונהנית על חשבוננו." (8) ועוד ביום 11.10.2017 בשעה 19:49 פורסם: "מוניקה את פשוט חוצפנית." (9) פירסום מיום 12.10.2017 בשעה 12:34:" בהירה יקירה, כל התביעות ופסקי הדין שמוניקה תבעה את הבטוח וקבלה עשרות אלפי שקלים כתוב גם בגוגל. היא פשוט יודעת שיש לה חוב גבוה לדמי ניהול ומנסה לקבל שוב כסף על נזילות מהוועד.". (10) פירסום מיום 15.10.2017 בשעה 18:43:" הנוכלים, העורבים והסרבנים עדיין לא הבינו את הנזק שהם גורמים לכל המגדל. לא רק שקבלנו מגדל הרוס ומסכן את בטיחות הדיירים, אלא נלחמים עם עקול כספים ומספר לא ידוע של צקים גנובים שנשלפים מהכיס של יוסי פאר & Co , עקולים מעורבים ואיומים מסרבנים שנהנים מפרנסת שכירות על חשבון הבטיחות שלנו." (11) פירסום מיום 15.10.2017 בשעה 18:54:" עדיף להילחם כנגד החוק מאשר לסכן חיי 1000 איש במגדל." (12) ביום 18.10.2017 פירסמה הנתבעת 1 את הדברים שלהלן:" השקעה של הציפי [צ'יפים – א.ב] שווה מאד, הציפים עובדים יותר טוב מעורכי דין, בתי משפט וחברות גבייה." הפרסומים המיוחסים לנתבע 2 (1) הנתבעת 2 פירסמה ביום 13.9.2017 בשעה 13:21 הדברים הבאים: "סרבנים חוגגים ומוניקה טרבס מסרבת לשלם בלי חשבון!!!!!". (2) פירסום מיום 13.9.2017 בשעה 13:56:" הסרבנים חבורת נוכלים יושבת על גבינו ומסכנת את כולם". (3) פירסום מיום 24.9.2017 בשעה 17:14 :" מוניקה תתביישי לך אין לך בושה גם לא משלמת וגם מתלוננת איך יש לך פנים מול כל הדיירים בבנין." (4) פירסום מיום 24.9.2017 בשעה 17:24:" רבותי בסבלנות כל הנוכלים שמסכנים אותנו ישלמו עם ריבית." (5) פירסום מיום 26.9.2017 בשעה 20:42:" מוטי מוניקה מחפשת לחיות על חשבון הדיירים ממש חוצפה." (6) פירסום מיום 26.9.2017 בשעה 20:55:" מוניקה שלמי את חובות הועד שלך את סרבנית גדולה". (7) פירסום מיום 26.9.2017 בשעה 20:42:" מוטי מוניקה מחפשת לחיות על חשבון הדיירים ממש חוצפה." (8) פירסום מיום 26.9.2017 בשעה 20:46 :" מוטי בכל הכוח נגד הסרבנית מוניקה שמסכנת את הבנין." (9) פירסום מיום 26.9.2017 בשעה 20:55:" הוועד נאלץ לבזבז המון כסף על מוניקה הסרבנית". (10) פירסום מיום 11.10.2017 בשעה 19:58:" כמה חוצפה יש לך מוניקה בלי גבולות שלמי את החוב לועד אין לך בושה". הפרסומים המיוחסים לנתבעת 3 (1) הנתבעת 3 פירסמה ביום 24.9.2017 בשעה 16:25 את הדברים שלהלן:" איך נערמה כל האשפה האנושית הזאת בבניין אחד... זה משהו שממגנט כנראה." (2) ביום 24.9.2017 בשעה 16:22 פירסמה הנתבעת 3 את הדברים שלהלן:" יופי מוניקה...!! איני מבינה...! מה המשמעות של ההליך... שאת לא רוצה לשלם וגם לא רוצה שיחסמו אותך... חתני עליו השלום היה נוהג לומר: "געוואלד, לא נותנים לגנוב... "..

התובעת סבורה כי, הנתבעים הוציאו דיבתה תוך אדישות מוחלטת לתוצאות והשלכות מעשיהם ובנגוד לחובת הזהירות מכח סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין.

תמצית טענות נתבעים 1-2 הנתבעים עתרו לדחיית התביעה כנגדם וטענו כי היא בגדר "תביעת נקמה". הנתבעים ציינו שהם חברי הנציגות בבניין בו מתגוררת התובעת הפועלים לרווחת דיירי הבניין וכן דואגים לטפל באופן שוטף בעינייני הוצאות הבית המשותף תוך שמירה על אחזקה תקינה של מתקניו.

עוד טענו שאין בפרסומים דבר החורג מויכוח לגיטימי בין שכנים בבית המשותף.

...

לאור כל האמור הרי שלא עומדת לנתבעים כל הגנה בענייננו ומכאן שלנתבעים אחריות בעוולת לשון הרע כלפי התובעת בפרסום האמירות כאמור.

חלק שביעי - סוף דבר בסופו של הליך ניתן לומר הדברים הבאים: · ראשית - הן התובעת והן הנתבעים עוולו בעוולות לשון הרע.

יחד עם זאת האמירות שפורסמו הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד כוללות פרסומים שנועדו להכפיש ולבזות, ומכאן מצאתי כי כל אחד ואחת מהצדדים הפר את הוראות הקבועות בחוק לשון הרע כמקשה אחת כך שאין מקום לקבוע פיצוי לכל צד. לאור האמור לעיל שתי התביעות נדחות.

כן טענו, בין היתר, כי סיכסוך בין שכנים הנוגע לאופי השמוש ברכוש המשותף אינן ראוי להידון במסגרת חוק מניעת הטרדה מאיימת, זאת בשים לב להשלכות החמורות הכרוכות בהוצאת צו שכזה, וכי טענות הנתבעים ראויות להתברר בפני המפקחת על הבתים המשותפים, שהיא הערכאה המוסמכת לידון בטענות אלו.

בטיעוניהם התייחסו התובעים באופן ייחודי לנתבעת 2 וטענו, כי האחרונה עוולה כלפי התובעת 1 בעוולת לשון הרע, עת קיללה אותה וגידפה אותה במילים גסות כגון "פרוצה ומופקרת" למשמע אוזני השכנים בבניין, ובכך הוציאה את דיבתה רעה והשחירה את פניה.

ויודגש, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הדין של המותב אשר דן בהליך ההטרדה, או כערכאה חליפית הדנה לגופן של טענות הליך ההטרדה הקודם, אינו ממיר את שיקול דעתו של המותב הקודם בשקול דעתו הוא, אינו בוחן את נכונות או סבירות החלטותיו, ובכלל זה האם החוק למניעת הטרדה מאיימת הוא האכסניה המתאימה לבירור טענות הנתבעים דכאן (המבקשים שם) הנוגעות למגורים בבניין המשותף, ובודאי אינו קובע מהי ההחלטה שהוא היה מקבל באותן נסיבות.

...

סבורני כי הליך מניעת הטרדה מאיימת לא נכנס לגדר הוראת סעיף 60 לפקודה, ובהקשר זה אין עוולת הנגישה חלה על הליכים מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, מאחר והחוק הנ"ל אינו מגדיר "הטרדה מאיימת" כעבירה פלילית, ואף לא כעוולה אזרחית, והוא מתמצה במתן סעד אזרחי לקורבן/הנפגע (ראו: החלטת כב' הרשמת ש' ליבוביץ, מבית המשפט העליון, לפיה הליך הטרדה מאיימת הוא הליך אזרחי, וזאת בנוגע לסיווגו של ההליך במסגרת בקשה לפטור מאגרה; רע"א 1282/06 קריספי נ' אבוטבול (07.06.2006)).

על מנת להוכיח עוולת הנגישה, יש להוכיח כי פעולות הנתבעים נעשו בזדון ובמטרה להזיק, ברם התובעים לא עמדו בנטל זה. סיכומה של פרק זה - התובעים לא הוכיחו כי התקיימו יסודות עוולת הנגישה, הן ביחס להגשת התלונה במשטרה והן ביחס להליך ההטרדה, ולכן דינו של חלק זה בתביעה להידחות.

סוף דבר לשיטה אחרונה, התביעה נדחית בזה.

לפניי תביעה לפצוי כספי בגין הוצאת דיבה, פירסום לשון הרע ואיומים.

תמצית טענות התובע על פי האמור בכתב התביעה, התובע והנתבעים שכנים הגרים באותו בבניין מגורים.

...

פועל יוצא של דבריי אלה הוא כי טענתו של התובע לפיה הנתבעים ציינו בפניו את דברי השוטרים כי אם ימנע מעובד בזק לבצע עבודתו, יעוכב, נדחית.

בנסיבות אלה, טענתו זו נדחית.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.

מכתבי בית הדין עולה, כי בין הצדדים, בהיותם שכנים, התפתח סיכסוך שהוביל למספר בקשות לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, אלא שהצדדים לא צרפו לכתבי הטענות עותק מההליכים הקודמים שהתנהלו ביניהם או את ההחלטות מושא אותם הליכים במלואן ומשכך, לא ניתן להתייחס אליהם במלואם.

לטענת המשיב, המערערים (אשר התגוררו בשכירות בבניין) התגוררו משך שנתיים לצד המשיב בשכנות טובה.

מאז אותה פניה המערער לא חדל מהטרדתו, גורם לו למתח נפשי בטענות שאין להן כל יסוד, מוציא דיבתו רעה תוך העלאת טענות משוללות כל בסיס (ובכללן, כי הוא (המשיב) סובל מבעיות פסיכיאטריות, או כי הוא "אונס, רוצח או מבתר גופות").

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור על נספחיו, בהודעת המערער בדבר נחיצות הכרעה בערעור (הודעה מיום 18.9.2023) ובתשובה לערעור שהגיש המשיב, מצאתי כי דין הערעור להידחות מכוח הוראת תקנה 138 (א) (5) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לעניין זה אוסיף, כי הבקשה הוגשה על יסוד אירוע מסוים, אירוע במסגרתו טענו המערערים בבקשתם כי המשיב יצא מביתו כשבידו סכין או דוקרן "במטרה לדקור" את בן זוגה של אם המערערת ובאופן מסכן חיים; אלא שבן זוגה של אם המערערת, אשר העיד בפני בית המשפט קמא, העיד כי לא ראה סכין בידי המשיב אך ראה שהמשיב "יצא עם כלי" ו- היה "במוד מסוכן" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון שור' 22-25) ואיני מקבלת את עמדת המערערים (שנטענה לראשונה בהודעת הערעור) לפיה יש לראות בעדות זו כחוות דעת מומחה לאור היותו של בן זוגה של אם המערערת קצין משטרה בדימוס.

משנדחה הערעור לאחר שנדרש המשיב להגיש תשובה מטעמו וזאת על אף שניתנה למערערים ההזדמנות לשקול את הצורך בערעור לאור שינוי הנסיבות, מצאתי לחיים אף בהוצאות הערעור בסך כולל של 3,500 ₪.