איומים בעקבות דרישת מזונות בבית הדין הרבני

במהלך דיון בין השניים בבית הדין הרבני ביום 28.11.19, פנה בית הדין לנאשם בדרישה כי יתחיל לשלם מזונות, ובין השאר נאמר כי: "בית הדין אינו הוצל"פ. היא מרחמת עליך שלא תשב בכלא". על כך השיב הנאשם: "היא לא תחיה אם אני אשב בבית הכלא". בפתח ישיבת הטיעונים לעונש ביקשה ב"כ המאשימה להפנות את הנאשם לממונה על עבודות שירות.

בתסקיר משלים שהוגש ביוזמת בית המשפט, נמצא הנאשם מתאים לריצוי צו של"צ. טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה עמדה על חומרת הנסיבות בהן הושמע האיום כלפי המתלוננת במהלך דיון בבית הדין הרבני, נתון המלמד על עזות מצח והעדר מורא, באופן הפוגע לא רק בשלוות נפשם של המתלוננת והדיינים, אלא גם בסדרי שילטון ומשפט.

...

הערעור נדחה.

לנוכח המפורט לעיל ובהתחשב בענישה הנוהגת, החלטתי לקבוע מתחם ענישה בין מאסר על תנאי בתוספת של"צ, לבין 8 חודשי מאסר בפועל.

בקשתו של הנאשם להטיל עליו צו מבחן – כהמלצת שירות המבחן, מאפשרת לבית המשפט לעקוב אחר המשך השתלבותו בהליך הטיפולי, ולגזור את דינו מחדש ככל שלא יתמיד בו. החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות מסוג פשע או עוון, לרבות איומים.

בת.פ. (רמלה) 29347-06-15 (רחובות) מדינת ישראל נגד ציפורה סרוסו (8.2.17) זיכה בית-המשפט נאשמת, נעדרת עבר פלילי, שבמהלך דיון בבית הדין הרבני בתביעת מזונות נגד בעלה ירקה לעברו ופגעה בפניו, כאשר דובר במתלונן שהורשע בעבר בתקיפתה, עת הוברר שהיה זה בעידנא דריתחא, על רקע נסיבות מיוחדות ומאז הצדדים התגרשו ונפרדו דרכם (תיק זה אוזכר בהסכמה לתוצאה, במסגרת ע"פ (מרכז) 67368-08-21 דלעיל, פסקה 17).

בת.פ. 66219-05-20 (כ"ס) מדינת ישראל נגד אלמגור (27.12.21) זיכה בית-המשפט מעבירת איומים מחמת זוטי דברים, ביחס לדברים שאמר הנאשם באוזני שוטר בהתכוון לאדם אחד, מספר פעמים, שידקור אותו או יידקר בעצמו, משום שחשש מפגיעה פיזית מאותו אדם.

המתלוננת שפוטרה כחוק מעבודתה בבית הספר פלשה לתחומי משרד המזכירות וסרבה לפנותו על אף שנדרשה לעשות כן הן לפי צוי בית הדין לעבודה והן על פי הוראת ראש הרשות המקומית שהיה מוסמך לעשות כן. משלא פינתה את המשרד, שלא כדין, נעל אותה הנאשם בתוכו.

...

החלטתי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בכתב-האישום נוכח תחולתה של הגנת "זוטי דברים". כתב-האישום: הנאשם הודה בעובדות כתב-האישום הבאות, שאמנם מציגות השתלשלות עניינים מסוימת, אך יובהר כבר עתה, כי הסכמת המאשימה היא שהעבירה שיוחסה לו – היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין התשל"ז – 1977, מתייחסת אך ורק לעובדה מספר 3, כלומר: "בנסיבות אלו, ניגש הנאשם לחדר השינה בבית, נטל מתיקה של המתלוננת את כרטיס האשראי שלה, הכניסו לתוך תנור חימום פועל, והכרטיס נהרס" (ראו: הסכמת המאשימה בעמוד 5 שורה 12: "אני מבהירה שההיזק לרכוש מתייחס רק לכרטיס האשראי שהוכנס לתנור החימום").

 בית-המשפט קבע כי במסגרת הדיון בהגנה יש לשקול את השיקולים הבאים: "באשר לשיקולים הצריכים להנחות את בית-המשפט בבואו להכריע בטענת הגנה זו לגופה, לאחר שמיעת הראיות, הרי שאלה צריכים להיבחן לפי טיבו הקונקרטי של המעשה והאינטרס הציבורי וההגנה תתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית. לעומת השיקולים המנחים את בית-המשפט, דרך משל, בבואו לבחון את הסעד של מבחן ללא הרשעה, והכוללים בצד נסיבות העניין וטיב העבירה את אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי...הרי שהדגש לעניין ההגנה של זוטי דברים מושם על טיבו של המעשה הקונקרטי עצמו "נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי". עפ"י בחינת המעשה לאורם של מבחנים אלה, עשוי השופט להגיע לכלל מסקנה אם אכן הדברים אמורים בעבירה מבחינה טכנית פורמלית אשר מבחינה מהותית מתאים לה הכלל של "העדר ענין לציבור". כפי שמצינו לא ניתן לערוך מראש רשימה סגורה ומפורטת של המקרים הראויים להיכנס בד' אמותיה של ההגנה דנן, קרי מקרים הנמצאים "מתחת לאותו סף של חומרה ואנטי חברתיות", אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.

יחד עם זאת, קיומו או העדרו של עבר פלילי הוא רק נתון אחד, שאותו יש לשקול במכלול השיקולים הנסיבתיים, ואין לומר כי קיים כלל שלפיו דמו של בעל עבר פלילי "מותר" רק משום עברו, ואם המעשה, כשלעצמו, הינו מעשה קל ערך, החוסה, תחת הגנת זוטי דברים, אזי חלילה לנו אם נגמיש את מערך השיקולים הנוגעים לבעלי עבר פלילי רק מטעם זה, ואין להגיע למסקנה כי ביחס לאלו ניתן להגיש כל כתב-אישום גם אם עובדותיו קלות ערך.

אני סבור, כי התשובה לשאלה זו בשלילה.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מכתב-האישום מחמת קיומה של הגנת זוטי הדברים.

XXX להלן:"התובעת") לחיוב הנתבע, מר ) XXX ' בתובענה שבתיק זה עתרה התובעת, גב (להלן:"הנתבע") במזונות הקטינים, ילדי הצדדים.

לגופו של עניין, ובראשית הדברים יש להדגיש כי במסגרת הבקשה דנן לא נידרש סעד של הוצאת הנתבע מהדירה אלא מניעת כניסתו בלבד וזאת שעה שאין חולק כי הנתבע אינו מתגורר בדירה דרך קבע מחודש ינואר שנה זו. טענות הנתבע בדבר הסיבות לעזיבתו אינן רלוואנטיות לבקשה זו, בין אם עזיבתו נעשתה מרצונו הטוב ובין אם זו נעשתה על פי דרישת או אילוצי או איומי התובעת הרי שתוצאת הדברים היא כי הנתבע אינו מתגורר בדירה כעשרה חודשים קודם למועד הגשת הבקשה.

בעיניין זה מצאתי להפנות לדברי הנתבע עצמו בתגובתו, מהם עולה כי לטענתו בשל איומי התובעת הנתבע "נאלץ לעזוב את דירת המגורים. תחילה נאלץ המשיב אף לישון ברכב משך

המדובר בצו שיש בו כדי להגביל השמוש של הנתבע בנכס שהוא גם קניינו, ההליכים בעינייני הרכוש מתנהלים לפני בית הדין הרבני אשר נתן החלטה מיום 27.11.2021 לפיה אין למי מהצדדים רשות להפר או לשנות אחת מהחלטות קודמות של בית הדין הרבני שניתנו בכלל הנושאים ובכלל זה בנושא הקטינים או השמוש ברכב או בכל נכס אחר, וכי אין למי מהצדדים רשות לקבוע עובדות בשטח שלא על פי החלטת בית הדין כולל החלפת מנעול הדירה.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובאשר הוגש במסגרת הבקשה דנן מצאתי להיעתר לבקשה תוך קביעת סייגים הנוגעים לעניינים שהליכים לגביהם מתנהלים לפני כבוד בית הדין הרבני.

]( נ' סדן פורסם בנבו ( 16.09.1982 מכאן שרף התנאים למתן צו שעה שבן הזוג מתגורר מחוץ לדירה בעת הגשת הבקשה נמוך יותר מאשר בשני המקרים הנוספים המתוארים בפסק הדין שם. סבורני כי במקרה דנן מתקיימים התנאים ברף הנדרש למתן הצו.

מכל המקובץ לעיל אני מורה כדלקמן: .XXX נאסר על הנתבע להכנס לדירה במקום בו ייקבע על ידי בית הדין הרבני בהליך בעניין הקטינים כי זמני השהות יתקיימו בדירת הצדדים יהא הנתבע רשאי להיכנס לדירה בתנאים שייקבעו לכך בהחלטת בית הדין, אם תינתן, ולפרקי הזמן שייקבעו במסגרתה.

להשלמת התמונה הדיונית, יצוין, כי בין הצדדים התנהלו, מאז שנת 2016 , בבית משפט זה עוד שני הליכים נוספים; תביעה רכושית שהגישה הנתבעת ביוני 2016 (תמ"ש - 06- 16 ) ותביעה לפסיקת מזונות ילדים שהגישה הנתבעת (תלה"מ - 09- 17 ); במקביל היתנהל הליך אותו פתחה הנתבעת בבית הדין הרבני לרבות בעיניין מזונותיה ומדור.

התובע פרע לבדו את תשלומי המשכנתא החודשיים בסך 1,743 ש"ח כמו גם את ביטוח הדירה בסך חודשי של 272 ש"ח. התובע עותר לחייב את הנתבעת בדמי שימוש ראויים בגין מגוריה בדירת הצדדים על בסיס שלושה מועדים חלופיים: מחודש פברואר 2016 אז עזב התובע את דירת הצדדים; ממועד הגשת ר' לעיל הפלוגתות 28 ) xx.xx.16 או ממועד סידור הגט xx.xx.16 תביעת הנתבעת לפירוק שתוף המוסכמות להכרעה).

מוכרת בעיר; הנתבעת הייתה דורשת מהתובע xxxx אביו של התובע בעלים במשותף עם אחיו ב כי יבקש מאביו כספים לרווחתם הכלכלית של הצדדים, סרובו לעשות כן, הביא למשבר העקרי בחייהם; הנתבעת הייתה נוהגת לפנות להורי התובע בחוצפה ובזלזול תוך היתערבות בחישוביהם הכלכליים; הנתבעת הייתה מגרשת את התובע לבית אמו בבושם פנים בטענה כי להם הרבה דירות; כתוצאה מהתנהגויות אלו, חדלו הורי התובע מלבקרו בביתו ואף כאשר טיפל בהם עת היו חולים, נימנעה הנתבעת מלבקרם.

בפרק ג' לכתב תביעתו גולל התובע שלל סיבות בגינן בחר לעזוב את דירת הצדדים; הכנסת כלבים שהתרבו למשפחה שלמה אשר הסריחה את הדירה ונוכחותם איימה על התובע שעה שהוגדרו בחוק כ"כלבים מסוכנים"; צעקות וגידופים מצד הנתבעת; היתעלמות השכנים; תלונות שוא לשיטתו שהוגשו על ידי הנתבעת כנגדו וכיו"ב. ברם, בסיכומיו ובעדותו לפניי הצהיר התובע כי כלל לא ניכנס לדירה האמורה וכי הנתבעת נכנסה בגפה לדירה (ר' פרוטוקול עמ' 15 ש' - 18 xx.xx.20 הדיון מיום 19 ; סעיף 4 לסיכומיו).

...

פסק דינו של בית המשפט העליון, כב' השופטת ארבל, בעניין קהלני סלל דרך נורמטיבית בסוגיה זו, שנחרשה באופן פרשני על ידי הערכאות דלמטה בסכסוכים הקונקרטיים שהובאו לפניהן; וכך נכתב בסיפא לפסה"ד: "במיוחד אני סבורה כי יש ליתן את הדעת לויתור בלתי מפורש בהסכם גירושין על

בסוף שנת 2014, נוכח בקשה לצוו הגנה שהגישה האם כנגד האב בשל איומים, האב עזב את בית המגורים המשותף ושכר דירה ב*****.

בתחילת הטיפול המחודש החלו ניצנים של שתוף פעולה בין ההורים, אך לאחר שהאפוטרופא לדין לקטינים פנתה לבית המשפט בדרישה להפסיק את הטיפול, לבקשת הקטינים, חלה נסיגה מהירה וההתקדמות המועטה שהושגה ירדה לטמיון.

נקבע כי במעשיה ובמחדליה, מנעה האם כל קשר בין האב לבין ילדיו וברי כי הדבר גורם לו נזק וצער רב. בפסיקת סכום הפצוי, היתחשב בית המשפט בכך שלאב הייתה תרומה בכשלון ההליך הטיפולי, וכן היתחשב בתוצאות פסק הדין בתיק המזונות, אודותיו יפורט להלן.

...

ממכלול הראיות שנפרשו בפני בית המשפט עולה תמונה עגומה וקיצונית של אם אשר הסיתה את שלושת ילדיה כנגד אביהם, והשחירה אותו כל כך, עד שאינם רוצים לפגוש בו או לשוחח איתו.

נוכח כל האמור, אציע לחבריי להעמיד את הפיצוי הנזיקי על סך של 400,000 ₪.

המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.