איומים בעקבות דרישה להחזר הלוואה

כשהתובעת דרשה החזר ההלוואה, נימסרו לה את השיקים מושא המחלוקת.

הוסיפה התובעת, כי ביום 10.09.2014 נתבקשה על ידי אבי להעביר לו סכום של 250,000 ₪, בשל איומים שחוה מצד השוק האפור, וזו הסכימה מתוך אמונה כי הנתבעת תערוב לכך.

...

שוכנעתי כי התובעת במקרה זה איננה תמת לב, לא במישור הסובייקטיבי המוגדר בהוראת סעיף 91 לפקודת השטרות ולא במישור האובייקטיבי, אליו נוטה המשפט בימינו בכלל ובתחום השטרות בפרט (ראו למשל פרשת טל טריידינג לעיל).

שוכנעתי מגרסאות הצדדים כי לא היה לתובעת יסוד סביר להניח כי השטרות ייפרעו.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

כמו כן, לקח על עצמו התובע תשלום החזר הלוואה לבנק בסך של 100,000 ₪.

על כן, בגין דרישות הערייה, נבצר מהתובע לעסוק בעבודתו כתקליטן ובכך הפסיד כ – 25,000 ₪ לחודש בממוצע, זאת בנוסף להוצאה כספית עבור שכירות, עובדים ועוד שמסתכמת בסך כ- 50,000 ₪ בגין כל חודש בו העסק פועל.

בגין אי ביטול עיקול על חשבון התובע, נגרמו לו נזקים רבים ובכללם הבנק הודיע לו כי הוא עומד לסגור לו את החשבון, בעל הנכס איים על סילוקו מהנכס וספקים שונים לקחו את הסחורה שסופקה לחברה, כמו כן בוטלו אירועים.

...

סוף דבר העולה מהמקובץ הוא כי מדובר בתביעה שהוגשה מלכתחילה בלא שהייתה לתובע עילת תביעה אמיתית, כאשר התובע ניסה להפרע מהנתבעות את תוצאות כשלון עסקיו וירידת השקעתו לטימיון עת ניסה למצוא בנתבעות "כיס עמוק" מהן יוכל לגבות את הפסדיו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה נגד שתי הנתבעות.

לעניין ההוצאות התובע ישלם לעירייה הוצאות בסך של 80,000 ₪.

ע"פ 1727/14 אבנר מימון נ' מדינת ישראל (6.1.2015) - המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים לאחר שמיעת ראיות בעבירות של הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין בצרוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין ובאיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

צוין כי הנאשם שיתף שיש לו חובות גבוהים והוא נידרש להחזרי הלוואות לבנקים.

...

בהקשר זה, אפנה לע"פ 6999/09 איברהים שריתח נ' מדינת ישראל (4.5.2010), שם נקבע כך: "עקרון אחידות הענישה הוא כלל חשוב הבא למנוע קיום הפלייה בין שווים או דומים, למען עשיית צדק עם נאשמים, ולצורך שמירת אימון הציבור בהליך הפלילי (ע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל, בפסקה 15 (1.4.2007)). משמעות הכלל היא שמקום בו מורשעים מספר נאשמים באותה פרשה, ומעשיהם דומים, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל עליהם (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 738, 752 (2004)). עם זאת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 441, 447 (2003)). 'אין כלל אחידות הענישה קובע – א-פריורי – כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות, ולא בהכרח ילמד בית-המשפט מהכרעת-הדין או מגזירת-הדין של אחד לגבי חברו ... כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו, לאמור: נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם' (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999))". אני מוצא להבהיר, למען יידע הנאשם, כי לצורך מימוש ושימור ההליך הטיפולי בעניינו, בצד מגבלות השימוש באמצעים שמקנה חוק העונשין, מצאתי לגזור עליו רכיבי ענישה באופן שייווצר הליך מבוקר ומתמשך במסגרתו יועמד הנאשם בפיקוח טיפולי ושיפוטי.

זאת, לאחר ששוכנעתי, כי במקרה זה מתקיימים התנאים אליהם כיוון סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, המצדיקים סטייה ממתחם ענישה וגזירת דין שיביא לידי ביטוי סיכוי שיקום.

היות והמועד שנקבע לתחילת ריצוי עבודות השירות חלף, הנני קובע מועד נדחה שבו יחל הנאשם לבצע את עבודות השירות, וזאת ליום 18.4.2021; אולם, הממונה יהא רשאי לשנות מועד זה בהתאם לצרכיו ולאילוציו.

עוד טענה התובעת כי העסקה למימון רכישת הרכב שעשתה הנתבעת 1 ובן זוגה, כפופה לשיעבוד הרכב כבטוחה להחזר ההלוואה.

עוד טענה הנתבעת 1, כי שיחת גילוי הנאות בטלפון שהתקיימה בינה לבין התובעת ביום 06.03.2019 איננה מוכחשת, אך שיחה זו נערכה כשהיא הייתה שרויה תחת איומים ולחצים כבדים מצד בן זוגה אשר רכש את המכונית והכריח אותה להשיב בחיוב בלבד, וכי נהג להיתעלל בה ובילדיה וגורשה על ידו מביתה כמספר חודשים טרם מועד שיחת גילוי הנאות.

לשם ביצוע העסקה מול התובעת, נדרשה הנתבעת 1 לחתום על מיסמכי ההלוואה בפני נציגה מטעמה הגב' אורטל דהן וזאת לאחר שזיהתה אותה "פנים אל פנים", על-פי תעודת זהות מקורית ותקפה בעבור התובעת, ואף הנתבעת 2 נתנה את אישורה ב-"טופס התחייבות המיגרש" המצורף למסמכי ההלוואה, כי עשתה כן. עוד טענה, כי ביום 24.07.2019 כחמשה חודשים לאחר רכישת הרכב נשוא התביעה, הגיעה הנתבעת 1 ביחד עם בן זוגה בשנית למגרש הרכב לשם רכישת רכב נוסף, באמצעות מימון שיינתן על ידי התובעת, אולם התובעת סירבה להעמיד אשראי, הואיל ולנתבעת 1 הלוואה קיימת.

...

טענות הנתבעת 1 הנתבעת 1 טענה בכתב הגנתה כי דין התביעה כנגדה להידחות, הואיל והחתימות על גבי מסמכי ההלוואה ובכלל זה, נספחי המשכון ושטר החוב, הנחזים להיות שלה, זויפו ולפיכך פטורה היא מכל דרישת תשלום.

לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות, כאמור לעיל.

על כן, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 2 סך כולל של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

נוכח בקשת ב"כ הנתבעת 1 בסיכומים, אני מורה על המשך עיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ המקושר למשך 60 ימים מהיום, ומיד לאחר מכן ההליכים יחודשו.

בהחלטתי מיום 13.10.2021 התקבלה חלקית בקשת מנורה והוריתי, בין היתר, על מחיקת סעיפים מתצהירי הנתבעים במסגרתם נטען כי חתימת הסכמי ההלוואה נעשו תחת עושק, לחץ, כפייה ואיומים, בשל היות טענות אלו בגדר הרחבת חזית אסורה.

טענות הנתבעים הן כי הוענקה להם הלוואה על סך של 500,000 ₪ בלבד; כי לא קיבלו את הסך של 2 מיליון ₪ בגין 2 ההלוואות הראשונות; וכי חתימתו של הנתבע על הסכם ההלוואה השלישי בסך של 8.8 מיליון ₪ נעשתה למראית עין ועל מנת לקבל החזר מע"מ בסך של 1.1 מיליון ₪, שמתוכו נידרש הנתבע להעביר 500,000 ₪ באופן אישי לקומפל.

...

סוף דבר אני מקבלת את תביעת התובעת באופן חלקי וקובעת כי חוב הנתבע יעמוד כפי שקבע המומחה מלכי, קרי על הסך של 4,128,035 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.2020 ועד לתשלום בפועל.

על כן הנתבע ישלם למנורה את הסך של 4,128,035 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.2020 ועד לתשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו הוצאות התובעת בסך של 10,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪.