אולם כאמור ההסבר של האונס אינו אלא אחד ההסברים להיתנהגות התמוהה של האשה, וייתכן גם שהסכימה לפצות את בעלה על בגידתה, או אפשרויות אחרות, ולכן קשה מאוד לבסס טענת אונס על ראיה כזו.
והחילוק ביניהם הוא שבאופן שהבעל איים על האשה לעשות מעשה שהוא רשאי לעשותו, אין היא נחשבת אנוסה, כיוון ששיחדתו בממון שלא יעשה את המותר לו. אבל אם האיום הוא לעשות מעשה שאין הבעל רשאי לעשותו, הרי זה אונס גמור.
בנוסף לזה מבואר מדברי הרא"ש שהובאו לעיל, שבאופן שהאונס אינו ברור, המתנה אינה בטלה כיוון שהיה על האשה למסור 'מודעא' על האונס, ולפי המבואר לדעת החלקת מחוקק במקרה שהאונס אינו גלוי לכול – אילו באמת לא התרצתה למחול, היה לה למסור 'מודעא' על האונס, ולדעת הבית שמואל: באופן שלא ברור אם מעשיו של הבעל מוצדקים, ולכן ייתכן שאין למעשים שלו דין של אונס, מוטל על האשה למסור 'מודעא', ואם לא מסרה יש לתלות שהתרצתה למחילה.
ומכל מקום גם בנידון זה: כדי לקבוע שבית דין טעה ולבטל את החלטתו נידרשות ראיות ברורות, חוסר אפשרות של הבעל להוכיח את גודל החובות או היתרשמות של הדיינים שהבעל משקר בטענותיו – צריך עיון אם מספיקות לכך, ובפרט שכאמור: גם אם יוכח כדברי האשה בעיניין זה, עדיין אין זו ראיה שההסכם נעשה ופסק הדין שאישרו ניתן בטעות, וייתכן שויתרה על הדירה מסיבות אחרות.
ולכאורה פסק השולחן ערוך (אבן העזר הילכות גיטין סימן קמט סעיף א):
המיגרש את אישתו, וחזר ובעלה בפני עדים, (או שגלוי לכל שבא עליה כגון שנשאה) (הר"ן פרק כל הגט), קודם שתנשא לאחר, בין שגירשה מן הנשואין בין מן האירוסין – הואיל ואישתו היתה הרי זו בחזקת שהחזירה ולשם קידושין בעל ולא לשם זנות, ואפילו ראו שנתן לה מעות, שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצווה.
...
האישה מבקשת לבטל את ההסכם, שלטענתה מקפח אותה מאוד כיוון שלא קיבלה דבר בתמורה לוויתור על חלקה בדירה, בטענה שבשעה שחתמה עליו לא הבינה את המשמעות של הדברים, ובנוסף, לטענתה, אמר לה הבעל שהם ימשיכו לחיות יחד וההסכם אינו אלא הסכם פיקטיבי, וכפי שאכן קרה בסופו של דבר – לטענתה – שמייד לאחר הגירושין חזרו לחיות יחד במשך כמה שנים (כולל קיום יחסי אישות באותו יום שבו התגרשו בבית הדין), עד לסכסוך הנוכחי.
גם הטענה שהבעל לא התכוון לגבות מהאישה דמי שכירות תמוהה: זו הרי זכות שלו ולא שלה, ומה בכך שאינו דורש את כל מה שכתוב בהסכם, ובפרט שהוא לא גבה דמי שכירות בגלל שבאופן בו הם חיו בסופו של דבר לא היה היגיון בגבייה כזו, ובהחלט אפשרי שמלכתחילה הייתה כוונת היפרדות שהתבטלה לאחר זמן.
המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי
אכן אני מקבל באופן גורף את גרסת האישה שהם חזרו לחיות יחדיו, ואולי אפילו קיימו יחסים כבר ביום הגט, כל סיפורי הבעל לשעבר שהם לא חזרו לחיות כבעל ואישה הם סיפורי שווא שאין צורך לדוש בהם.
לא מצאנו שום היגיון בחתימה על הסכם כזה כשהוא פיקטיבי ולא נותן כלום לאף אחד מהצדדים.
