מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

איומי הבעל על אשתו אמת או שקר

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום אשדוד נפסק כדקלמן:

לדברי התובע, בעת כתיבת הדברים היה בטוח כי הם נכונים, שכן הוא ומר שמעוני הלכו להגיש תלונה למישטרה, אולם לאחר מכן נימסר לו כי "תיק לא מוכן. לא יודע מה". לאחר מכן פנה לעיתונאי שיתקשר למישטרה וזה מסר לו שיש תיק - "הוא כל הזמן אמר, יש תיק. הוא היתקשר אלי ואמר אין תיק שם. אח"כ שאלתי את מר שמעוני, איפה תיק. אני האמנתי לבן אדם וזו הטעות שלי. חוץ מזה אמרתי לו שהוא שקרן" ובהמשך הודה התובע כי גילה שאין תיק בשנת 2012 – "גילתי שאין תיק רק בסוף שנת 2012" (עמ' 41, ש' 10-16; 23-25).
עיון במכתב מלמד כי זה ניתן במענה לפניית עו"ד דניאל כהן "בתלונה בדבר חשדות לזיוף בחירות באשקלון", חשדות לפגיעה בטוהר הבחירות בעריית אשקלון, אי סדרים בספירת קולות בקלפיות, הפעלת איומים ולחצים אסורים על קשישים ודיירים בהוסטלים וכיוצ"ב עבירות על חוק הבחירות.
התובעת העידה כי נימנעה מלעדכן, על מנת שלא להשפיע על קבלת ההחלטה ולהותירה אובייקטיבית, ובשל העובדה כי לא עידכנה אף אחד כי מדובר בבעלה, בוטלה ההנחה לבעלה, על אף זכאותו לה (עמ' 27, ש' 5-23).
כמו כן איני סבורה שיש בצרוף האמירות כולן, משום אמירות סימבוליות ואין לי אלא לקבוע כי הדברים חורגים מגבולותיה של ביקורת לגיטימית על אשת ציבור, או שיח פוליטי ראוי.
לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפירסום בתום לב. (ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפירסום שלא בתום לב אם נתקיים בפירסום אחת מאלה: (1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו; (2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפירסום אמצעים סבירים להווכח אם אמת הוא אם לא; (3) הוא נתכוון על ידי הפירסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15.
...
לאחר שבחנתי כלל הנסיבות העניין שלפניי, אני מוצאת לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 20,000 ₪.
כמו כן, ככל שנעשה הדבר עד עתה, אני מורה לנתבע מכוח הוראות סעיף 9(א) לחוק, להסיר הפרסום שפרסם ולגביו נקבע כי הוא מהווה לשון הרע.
ערכה של ההתנצלות נודע מקום בו היא ניתנת מתוך הכרה בעוול, וככל שהיא ניכפת, אני סבורה כי היא חסרת ערך.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2014 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

באותה שיחה בעלה אמר לו "מישהו אחר היינו חותכים לו את הפה... בגלל שזה אתה ואנחנו אוהבים אותך... זה ביטוי שאומרים בערבית. אם מישהו אחר היה אומר את זה היינו חותכים לו את הפה אבל לא היתה הכוונה עליו. בעלי ניסה להרגיע אותו וכל הזמן אמר לו בני בני, בערבית, וכל הזמן ניסה להרגיע אותו... להיפך. זה משפט שאוהב. כמה שאתה תגיד על אישתי והבת שלי, אני עדיין מכבד אותך ולא רוצה לעשות לך כלום. אם מישהו אחר היה עושה זו המילה שבעלי מתכוון אבל סיימון לא שומע, הוא לא הקשיב... סיימון יודע ערבית טוב מאוד. אם הוא לא ידע ערבית, אז יכול להיות. אבל הוא יודע ערבית... הוא עירקי, ההורים שלו עיראקים, הוא גדל בעירק, המשפחה שלו היתה שכנה של המשפחה שלי" (עמ' 37, ש' 2).
משהוטח בו כי נייד זה קיבל ביום האירוע SMS מהנאשם בו נכתב "מעולם לא הנחתי יד על ואניה, מחר אני הולך למכונת אמת. די עם השקרים שלה והמניפולציות שלה", טען העד שאינו זוכר ואינו חושב כך (עמ' 57, ש' 22).
לענין אירוע האיום מיום 6.12.12 – בהתאם לעדות המתלוננת אני קובע כי בעקבות ויכוח קולני בין המתלוננת לנאשם, על רקע חשדו של הנאשם במתלוננת כי נכנסה למשרדו ללא רשותו, אמרה המתלוננת לנאשם "ממזר שקרן". בתגובה, עלה הנאשם במדריגות הבית המובילות לקומה השניה בה שהתה המתלוננת, תוך שהוא אומר לה "את רוצה שאני אהרוג אותך עכשיו?" לאור המלל שאמר הנאשם בעת האירוע, על רקע כלל הנסיבות והתנהגותו של הנאשם, אני קובע כי נתגבשו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של עבירת האיומים.
...
לענין עבירת האיומים, אני קובע כי מלל מן הסוג שאמר הנאשם בעת הארוע, על נסיבותיו החמורות, עונה על היסוד העובדתי שבעבירה, שכן הוא כולל איום בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת ושל הוריה.
לענין ארוע האיום מיום 6.12.12 – בהתאם לעדות המתלוננת אני קובע כי בעקבות ויכוח קולני בין המתלוננת לנאשם, על רקע חשדו של הנאשם במתלוננת כי נכנסה למשרדו ללא רשותו, אמרה המתלוננת לנאשם "ממזר שקרן". בתגובה, עלה הנאשם במדרגות הבית המובילות לקומה השניה בה שהתה המתלוננת, תוך שהוא אומר לה "את רוצה שאני אהרוג אותך עכשיו?" לאור המלל שאמר הנאשם בעת הארוע, על רקע כלל הנסיבות והתנהגותו של הנאשם, אני קובע כי נתגבשו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של עבירת האיומים.
סוף דבר אני מרשיע את הנאשם בעבירות כדלקמן: אישום הראשון – בעבירה של איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2014 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

האשמה המיוחסת לנאשם הנה כי ביום 25/9/2013 איים על אישתו, דנקה גבייהו ( להלן: "המתלוננת") בפגיעה שלא כדין בגופה ,בכך שעת אחז בקבוק בירה העשוי זכוכית בידו אמר לה: "אני אזרוק את הבקבוק עלייך ואפוצץ לך את הראש ואני אחתוך לך את הראש, לא איכפת לי , אין לי מישפחה בארץ ואני אתן את הידיים שלי לשוטרים " , זאת בכוונה להפחידה או להקניטה והכל על רקע סיכסוך כלכלי שנתגלע בין בני הזוג.
היה מחומם ופחדה באמת שיקרה משהו, אז החליטה להיתקשר למישטרה שיבואו.
בנגוד להתרשמות המאבטח, צויין ספציפית בדוח של השוטרת, שהמתלוננת מסרה שלא תקף אותה, אלא רק שאיים עליה בבקבוק, והמתלוננת אישרה כי מסרה לילדה כי בעלה ניסה לתקוף אותה עם הבקבוק אך גם הסבירה כי היה זה חשש סובייקטיבי שלה כי יתקוף אותה עם הבקבוק שאחז ולא משום שעשה דבר מה מאיים עם הבקבוק.
...
לאור האמור הטענה מתקבלת ואני קובעת כי אין מקום שהנאשם ישיב לאשמה.
בהענקת זכות זו המדובר אפוא בבדיקה אינדיווידואלית של כל נאשם ונאשם, על נסיבותיו האישיות ונסיבות זיכויו בדין ואין המדובר בהסקת מסקנה כללית לגבי כל הנאשמים כולם.
"תנאי הסף לכניסה למשכנו של סעיף 80 לחוק העונשין, הוא כי נאשם זוכה בדינו... המסקנה היא אפוא, כי זיכוי או ביטול אישום בשל חזרה מאישום... וכן זיכוי מטעמים אחרים, כל אחד מאלה, לבדו, די בו כדי לשמש תנאי סף לתחולתו של סעיף 80 לחוק העונשין." אולם באשר למשוכה השנייה, עילת הזכאות, זו מורכבת משתי עילות חלופיות שבהתקיים אחת מהן רשאי ביהמ"ש להעניק פיצוי: עילת היעדר יסוד לאשמה ועילת הנסיבות המצדיקות .
ההלכה קבעה מבחן מצומצם לשאלת קיומו של "יסוד להאשמה": סיכם זאת כב' השופט בך בע"פ 1524/93 מיכאלשווילי נגד מ'י (פ"ד מח (2), 650): " על בית המשפט לבדוק את שיקול דעתה של התביעה עובר להגשת כתב האישום נגד אותו נאשם, ורק אם ימצא שמלכתחילה לא היה מקום להעמיד את הנאשם לדין, או מפני שהעובדות הנטענות אינן מהוות עבירה מבחינה משפטית, או מפני שהיה ברור מראש שחומר הראיות שבידי התביעה לא יספיק להשגת הרשעה בפלילים, יהיה מקום לפסוק הוצאות ופיצוי לנאשם על פי סעיף 80 (א) הנ"ל. לסיכום נקודה זו נוכל לומר, כי המבחן אצלנו להיעדר היסוד להאשמה, לעניין יישומו של סעיף 80 (א) לחוק העונשין, הינו כדלקמן: יש לבחון אם התביעה בדקה כדבעי את חומר הראיות הקביל והרלבנטי לכתב האישום, ואם מכיל חומר זה לפחות ראיות לכאורה לביסוס האישומים נגד הנאשם. אם התשובה לשאלות אלה היא בשלילה, אזי יש מקום לקביעה שלא היה יסוד להאשמה". ברוח זו כתב המשנה דאז לנשיא לוין ברע"פ 1097/96 מאיר נגד מ'י (לא פורסם): "לדידי מציין הדיבור 'שלא היה יסוד להאשמה' נסיבות המלמדות שעל יסוד החומר שהיה ברשותו לא היה תובע סביר מגיש כתב אישום, בין משום שלא היה בחומר האמור, עובדתית או משפטית, כדי לבסס לכאורה אישום נגד הנאשם...ובין שלפי החומר היתה התביעה צריכה להסיק שהזיכוי צפוי מראש, מאחר שהראיות אינן יכולות לבסס הרשעה... ." בע"פ 5205/04 פנחס גואטה נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו) נקבע כי נדרש מכוח עילה זו להראות כי תשתית הראיות שהייתה מונחת בפני המשיבה בעת הגשת כתב האישום לא הייתה מובילה תובע סביר למסקנה כי בתיק די ראיות לביסוס האשמה.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2021 ברבני הגדול נפסק כדקלמן:

אולם כאמור ההסבר של האונס אינו אלא אחד ההסברים להיתנהגות התמוהה של האשה, וייתכן גם שהסכימה לפצות את בעלה על בגידתה, או אפשרויות אחרות, ולכן קשה מאוד לבסס טענת אונס על ראיה כזו.
והחילוק ביניהם הוא שבאופן שהבעל איים על האשה לעשות מעשה שהוא רשאי לעשותו, אין היא נחשבת אנוסה, כיוון ששיחדתו בממון שלא יעשה את המותר לו. אבל אם האיום הוא לעשות מעשה שאין הבעל רשאי לעשותו, הרי זה אונס גמור.
בנוסף לזה מבואר מדברי הרא"ש שהובאו לעיל, שבאופן שהאונס אינו ברור, המתנה אינה בטלה כיוון שהיה על האשה למסור 'מודעא' על האונס, ולפי המבואר לדעת החלקת מחוקק במקרה שהאונס אינו גלוי לכול – אילו באמת לא התרצתה למחול, היה לה למסור 'מודעא' על האונס, ולדעת הבית שמואל: באופן שלא ברור אם מעשיו של הבעל מוצדקים, ולכן ייתכן שאין למעשים שלו דין של אונס, מוטל על האשה למסור 'מודעא', ואם לא מסרה יש לתלות שהתרצתה למחילה.
ומכל מקום גם בנידון זה: כדי לקבוע שבית דין טעה ולבטל את החלטתו נידרשות ראיות ברורות, חוסר אפשרות של הבעל להוכיח את גודל החובות או היתרשמות של הדיינים שהבעל משקר בטענותיו – צריך עיון אם מספיקות לכך, ובפרט שכאמור: גם אם יוכח כדברי האשה בעיניין זה, עדיין אין זו ראיה שההסכם נעשה ופסק הדין שאישרו ניתן בטעות, וייתכן שויתרה על הדירה מסיבות אחרות.
ולכאורה פסק השולחן ערוך (אבן העזר הילכות גיטין סימן קמט סעיף א): המיגרש את אישתו, וחזר ובעלה בפני עדים, (או שגלוי לכל שבא עליה כגון שנשאה) (הר"ן פרק כל הגט), קודם שתנשא לאחר, בין שגירשה מן הנשואין בין מן האירוסין – הואיל ואישתו היתה הרי זו בחזקת שהחזירה ולשם קידושין בעל ולא לשם זנות, ואפילו ראו שנתן לה מעות, שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצווה.
...
האישה מבקשת לבטל את ההסכם, שלטענתה מקפח אותה מאוד כיוון שלא קיבלה דבר בתמורה לוויתור על חלקה בדירה, בטענה שבשעה שחתמה עליו לא הבינה את המשמעות של הדברים, ובנוסף, לטענתה, אמר לה הבעל שהם ימשיכו לחיות יחד וההסכם אינו אלא הסכם פיקטיבי, וכפי שאכן קרה בסופו של דבר – לטענתה – שמייד לאחר הגירושין חזרו לחיות יחד במשך כמה שנים (כולל קיום יחסי אישות באותו יום שבו התגרשו בבית הדין), עד לסכסוך הנוכחי.
גם הטענה שהבעל לא התכוון לגבות מהאישה דמי שכירות תמוהה: זו הרי זכות שלו ולא שלה, ומה בכך שאינו דורש את כל מה שכתוב בהסכם, ובפרט שהוא לא גבה דמי שכירות בגלל שבאופן בו הם חיו בסופו של דבר לא היה היגיון בגבייה כזו, ובהחלט אפשרי שמלכתחילה הייתה כוונת היפרדות שהתבטלה לאחר זמן.
המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי אכן אני מקבל באופן גורף את גרסת האישה שהם חזרו לחיות יחדיו, ואולי אפילו קיימו יחסים כבר ביום הגט, כל סיפורי הבעל לשעבר שהם לא חזרו לחיות כבעל ואישה הם סיפורי שווא שאין צורך לדוש בהם.
לא מצאנו שום היגיון בחתימה על הסכם כזה כשהוא פיקטיבי ולא נותן כלום לאף אחד מהצדדים.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2018 ברבני באר שבע נפסק כדקלמן:

ועוד יש לנו לפקפק בדין יכיר שלפנינו, ע"פ המבואר בשו"ת נודע ביהודה (סימן ד והו"ד בפ"ת סימן ד אות לו) שנשאל אודות אחד שאמר על אישתו שהעובר אינו ממנו רק היא הרה לזנונים, אם הוולד מותר בממזרת, והשיב: "הינה ראיתי מוחלט בדעת הרבנים השואלים שלכל הפוסקים זולת בה"ג הוולד הזה הוא ממזר ודאי ומותר בממזרת, ואני תמה שלא נזכר בדברי שאלתם שאמר בעל האישה שעובר זה ממזר אלא שאמר שאינה הרה ממנו רק היא הרה לזנונים. וחילוק דבר זה מבואר ברמב"ם (הילכות איסו"ב פט"ו), דבהלכה טז כתב נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהא ממזר ודאי, ובהלכה יט כתב אשת איש שהיתה מעוברת וכו' ואמר האב אינו בני או שהיה בעלה במה"י הר"ז בחזקת ממזר וכו' ולא כתב גם בזה ממזר ודאי. והיינו כיון שאינו מעיד שהוא ממזר רק שמעיד שאינו ממנו, ולכן אינו ממזר ודאי דאולי מערבי נתעברה. ודבר זה מבואר בב"ש (אהע"ז סימן ד ס"ק נב), ואף שדעת הטור (והשו"ע) שגם זה ממזר ודאי מי יקל ראש להתירו בממזרת נגד הרמב"ם במקום דמסתבר טעמו שהרי דבר זה נעלם מעיני אשה (בעלה) אם זינתה מישראל או מערבי, ולכן אני תמה עליכם ועכ"פ אסור הוא בממזרת." ומכלל דבריו למדנו, שאין האב יכול לפסול את בנו בתורת ודאי כשאומר שאינו בנו, אא"כ אמר עליו בפירוש שהוא ממזר.
ועיין בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סימן קיד) שסמך ע"ד הגרע"א הללו לעשות ספקא דדינא אף באופן שהאישה מודה לדבריו, והיינו גם בלי צירוף שיטת תוס' רי"ד. וכן יש להוסיף בזה, סברת הגרע"א בתשו' (שם) וחתנו הגאון חת"ס (אהע"ז סימן יג) שכל שיש לתלות שהאב משקר כגון שרוצה לפטור עצמו ממזונות – אינו נאמן, ע"ש. והרי האישה טענה בפנינו בפירוש שהבעל איים עליה שלא יתן גט עד שתאמר שהבת לא ממנו ותוותר על מזונות, וא"כ סביר להניח שגם הבעל עצמו טען כן רק כדי לפטור עצמו ממזונות.
אך במחילה מכת"ר נלענ"ד שאין הנידון דומה לראיה, דהא מפורש בהך עובדא דתלמודא שאין אישתו נאסרת עליו ע"פ ע"א אא"כ הוא מאמינו, והיינו שדעתו סומכת עליו שהוא אמת בלי ספק כמבואר להדיא במה שהוסיפו הרמב"ם והשו"ע "וסומכת דעתו עליו", ולא בכדי טרחו עוד לכפול בחתימת דבריהם "הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת" אלא כדי להורות דלא סגי בסמיכות דעת על העד אלא צריך שתהא דעתו סומכת על דבר זה שהוא "אמת" – דומיא למי שראה בעצמו את אישתו מזנה, ולכן שפיר יש כאן דין שאחד"א. אבל לעולם כל שחזר בו העד ואמר שקר דברתי, הרי דאגלאי מילתא למפרע שלא היתה כאן סמיכות על "דבר אמת" ולא שייך ביה דין שאחד"א. וא"כ ה"ה בנ"ד שהאישה הודתה ששיקרה לבתה, שאין כאן דין שאחד"א. ואכן שמעתי שהגר"ש ישראלי זצ"ל בספרו משפטי שאול (סימן ב) דחה חומרא זו, וכתב דבכה"ג לא אמרינן שאחד"א (ואין הספר מצוי בידי כדי לעיין בסברתו), ע"ש. ועכ"פ אין הדבר מסור לב"ד לכופו להוציאה כמבואר בפ"ת (שם ס"ק ז) ובט"ז (שם ס"ק יא), אלא זה ענין לעצמו שצריך להוציאה כדי לצאת ידי שמים, וא"כ פשוט שבנ"ד שהתברר כי סמיכות דעתה של הבת בשקר יסודו – שאין חל עליה החובה לצאת ידי שמים ולאסור עצמה על כל קהל ישראל! הרי לפנינו שני ספיקות ברורים לגבי כשרות המבקשת, ספק מהבעל וספק מגוי.
...
בענין זה מצאנו סתירה בין דברי החת"ס דידיה אדידיה.
והנה מצאנו לבית מאיר שנקט להיתר.
סכומם של דברים שני היתרים מצאנו לעשוקה זו. ההיתר האחד, שהוא העיקר לדעתי, הוא משום שטוענת אמה לגוי נבעלתי.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו