איפה האסמכתא שהוא הגיש את המסמכים לביטוח לאומי?
זה כבר שאלה לביטוח לאומי שאתם מאבדים את המסמכים וכותבים בתצהיר עדות ראשית והתצהיר של עובד ציבור דברים כוזבים ורשלניים.
לדברי העד, מדובר על דירת בת שני חדרים, סלון וחדר שינה וכן העיד שכאשר התובעת גרה בדירה לבד, היו פיגורים בתשלום שכר דירה והוגשה נגדה בלבד תביעת פינוי.
שאלת היותה של התובעת ומחמיד מוחמד ידועים בציבור, אינה רלבאנטית לסוגיית החוב בדמי ביטוח, שכן התובעת לא טענה מעולם ואף לא הוכיחה, כי בשנים אלה היתה "עקרת בית".
התובעת לא פנתה למל"ל להכיר בה ובמחמיד מוחמד כידועים בציבור ולכן התביעה לבית הדין לעבודה היא תביעה מוקדמת.
היתיישנות ושיהוי
בעיניין עבל (ארצי) 1844-09-10 המלל נ' חג'ג' (מיום 1/4/15) דן בית הדין הארצי בסמכות של המוסד לבטוח לאומי לגבות חוב ובסוגיית ההתיישנות בהקשר זה. כך נקבע:
"דיני ההתיישנות האזרחית אינם חלים על גביית חובות דמי ביטוח וגביית תשלומים ביתר ששילם המוסד לבטוח לאומי. אולם, חלוף הזמן עשוי לאפשר למבוטח לטעון כי אין לאפשר למוסד לבטוח לאומי לנקוט הליך של גבייה, בין גבייה אקטיבית ובין גבייה פסיבית באמצעות קזוז מגימלאות, בשל שהוי מנהלי. את טענת השהוי המנהלי יש לבחון בכל מקרה לגופו, על פי מכלול נסיבותיו, ותוך עריכת איזון בין האינטרסים של המבוטח לבין האינטרסים של הציבור".
בכל הנוגע לטענת השהוי, נקבע בענין עבל (ארצי) 10820-09-17 המל"ל נ' אריה מיזל (מיום 30/7/19):
"כאשר רשות מבקשת לפעול לגביית חוב (שהוא תשלום חובה) טרם חלוף התקופה בה היא מוגבלת מלעשות כן – יש לנקוט משנה זהירות טרם קביעה כי העיכוב בבצוע פעולה בתוך תקופה שהמחוקק קבע מאיין את אפשרות גביית החוב. זאת בין אם החוב נתון להתיישנות המשפיעה על אפשרות הגשת תובענה ותקופה זו טרם חלפה (עניין תלמוד תורה) ובין אם החוב נתון למיגבלה אחרת מכוח דין לעשות פעולה מינהלית לגבייתו שאינה היתיישנות וזו טרם חלפה (עניין סער)".
ועוד נאמר שם כי יש להחיל את דוקטורינת השהוי כמונעת הליכי גביה של המוסד לביטוח לאומי, רק במקרים נדירים כגון במצב שבו הרשות זנחה את החוב וויתרה על גבייתו או כי מדובר במדיניות של אי גביית החוב, להבדיל מהתרשלות בגביה מחייב מסויים (ראו דברי כב' השופטת חני אופק-גנדלר בפסק הדין).
ידועה בציבור
הנתבע טען כבר בכתב ההגנה, כי התובעת לא פנתה מעולם לנתבע בבקשה להכיר בה כידועה בציבור של מר מחמיד מוחמד.
צודק הנתבע בטענתו, כי דרך המלך היתה להגיש תביעה לביטוח לאומי ורק ככל שהתביעה היתה נדחית על ידו, היה על התובעת לערער לבית הדין לעבודה.
ועוד טוען הנתבע, כי הכרה ביחסים של ידועים בציבור לא תסייע לתובעת, שכן לא טענה ממילא שיש לבחון אותה "כעקרת בית".
אנו סבורים, כי שעה שהנושא עלה בהרחבה בהליך כאן, יש לידון בהליך כאן - אף שלא הוגשה תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה כידועים בציבור.
...
סיכומו של דבר, התובעת לא הוכיחה כי מתקיימים המבחנים אשר מאפשרים להכיר בה ובמחאמיד מחמוד כידועים בציבור.
תביעתה להכרה כידועים בציבור – נדחית.
סוף דבר
לאור כל האמור, התביעה על כל רכיביה נדחית.
