איגוד ערים לשירותי כבאות האם גוף ממשלתי

התביעה הוגשה במקור כנגד איגוד ערים איזור באר שבע (שירותי כבאות) (להלן: "האגוד").

בהמשך הודיע האגוד שלנוכח הוראותיו של סעיף 103 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב- 2012 (להלן: "חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה"; "החוק"), הוא חדל להיות ישות משפטית, מכיוון שהתמזג לתוך מדינת ישראל כגוף ממשלתי אחד.

...

עם זאת, סבורני שיש טעם של ממש בטענת הפניקס לגבי אי תחולתה של הפוליסה לגבי ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, ככל שהדבר נוגע לנתבעת, במקרה הנדון, מכיוון שהאיגוד לא תפס את המקרקעין שבהם התרחשה התאונה הנטענת, ואלה נתפסו על ידי הנתבעת, שאף הפעילה בהם את הקורס שבו השתתף התובע במועד הרלבנטי.

מהמקובץ לעיל עולה שעל הנתבעת לשאת בהוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 6.7.2015, בגבולות ההשתתפות העצמית על פי רשימת פוליסת הביטוח הרלבנטית (נ/7), ועל פי תנאי הפוליסה (נ/4).

התוצאה התוצאה היא שהתביעה העיקרית נדחית.

]השופט י' עמית: עניינו []של פסק דין זה בשאלה אם איגוד ערים לשירותי כבאות הוא גוף הפועל "מטעם הממשלה" לצורך פטור חלקי מארנונה לתחנת כיבוי אש. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 3.3.08 (כב' סגן הנשיאה השופט ש' ברלינר) בעמ"נ 467/07, בגדריו היתקבל ערעורם של המשיבים (להלן ובהתאמה: המועצה ומנהל הארנונה) על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה שליד המועצה המקומית קרית טבעון (להלן: ועדת הערר), שקבעה כי יש לראות במבקש (להלן: האגוד) כמחזיק "מטעם הממשלה" בתחנה לכיבוי אש בתחום שיפוטה של המועצה.

...

מכוח סמכותנו החלטנו להיעתר לבקשה, ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

בנקודה זו, פירט כב' השופט ריבלין מספר אמות מידה שאמורות להנחות את בית המשפט בבואו להכריע בשאלה אם יש להעניק למחזיק בנכס פטור חלקי מכוח הוראת סעיף 3(ב) לפקודה, ונביא דברים בשם אומרם (שם, עמ' 785): "... מה הן מטרותיו המרכזיות של מבקש הפטור - האם עניינן ביצוע פעולות שלטוניות בשם הממשלה או שמא נועדו הן לקידום ענייניו האישיים; יש להתחשב בטיב ובמהות הפעילות שמתבצעת בפועל - האם זוהי פעילות בעלת אופי פרטי, מסחרי-עסקי או שמא יש בה סממנים שלטוניים-ריבוניים ... האם נהנית מאותה פעילות קבוצה מצומצמת ומוגדרת של אנשים או שמא תרומתה כללית ובלתי מסוימת; האם תומכת הממשלה באותו גוף - בין באופן כספי ובין בדרך אחרת ... האם יש לממשלה סמכות להנחות או לבקר את אופן פעולותיו של מבקש הפטור ...; האם מבצע מבקש הפטור את הפעילות לשם עשיית רווחים או שמא עוסקים אנו בגוף ללא כוונות רווח בדומה לממשלה ... ובהנחה שעסקינן בגוף ולא באדם פרטי - האם יש לממשלה סמכות למנות את מנהלי מבקש הפטור ... לצד אמות-מידה האלו, יש, לטעמי, ליתן משקל לא מבוטל לעמדת הממשלה עצמה בשאלה האם יש לראות במחזיק הנכס כמי שפועל מטעמה ולצרכיה ...". בהתחשב בפרמטרים דלעיל, ובהתחשב בעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה שתמך בעמדת מקורות, ונוכח ייחודו וחיוניותו של מפעל המוביל הארצי שבהקמתו והפעלתו השקיעה המדינה סכומים ניכרים, הגיע כב' השופט ריבלין למסקנה כי יש לראות את מקורות כמי שמחזיקה בתעלה "מטעם הממשלה" ולצרכיה.

סיכומו של דבר, על רקע אמות המידה בפרשת עילבון השני, לאור עמדת הממשלה ועל פי כללי הפרשנות לגבי הוראות הפטור בפקודה, אין לראות את האיגוד כמי שמחזיק בתחנה "מטעם הממשלה" ולצרכיה.

בהמשך הודיע האגוד שלנוכח הוראותיו של סעיף 103 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב- 2012 (להלן: "חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה"; "החוק"), הוא חדל להיות ישות משפטית, מכיוון שהתמזג לתוך מדינת ישראל כגוף ממשלתי אחד.

דיון והכרעה במסגרת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, הסדיר המחוקק את פעולתם של שירותי הכבאות וההצלה בישראל, שפעלו עד אז כשירותים מוניציפאליים במסגרת אגודי ערים ויחידות כבאות עירוניות, במסגרת הסדר ארצי אחיד, ובפיקוח המשרד לבטחון פנים (ה"ח הממשלה תשע"ב מס' 672 עמ' 600).

...

באשר לעצם החיוב בהוצאות, סבורני שיש מקום לקבל את טענת המבקשות בעניין זה, ולפסוק להם הוצאות בגין ההליך המשפטי.

לעניין זה נאמר בספרו הנ"ל של ירון אליאס, דיני ביטוח, כדלקמן- "סעיף 66 לחוק מורה כי ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו . לכאורה, ניתן היה לטעון כי אחריות המבטח לשאת בהוצאות המשפט מותנית בהטלת חבות על המבוטח כלפי הצד השלישי. ברם, טענה מעין זו אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 65 לחוק המגדירה את מקרה הביטוח כחבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד השלישי. ואכן, ככלל, אין המבטחים כופרים בחבותם לשפות את המבוטחים, בכסף או בעין, בגין הוצאות המשפט, אף במקרים שבהם תביעת הצד השלישי נדחית" (שם, בעמוד 1198).

לאור האמור לעיל, בשים לב לכך שהמדינה נכנסה לנעלי האיגוד כנתבעת בהליך זה, ומכיוון שהיא זכאית ליהנות מהכיסוי הביטוחי שהוצא על ידי הפניקס, מכוח קביעתו של סעיף 101 לחוק שירותי הצלה וכבאות, לאור קביעתו של סעיף 66 לחוק חוזה ביטוח, ובשים לב לכך שהפניקס צורפה להליך זה כצד שלישי על ידי המדינה, על מנת להשתתף בחיובים הכספיים, ככל שיוטלו עליה, ובכלל זה בהוצאות המשפט, ובשים לב ליתר הטעמים שפורטו לעיל, סבורני שאין מניעה מחיובה של הפניקס בתשלום הוצאותיהן של המבקשות.

מהמקובץ לעיל, ראיתי לנכון לחייב את הפניקס חברה לביטוח בע"מ בתשלום החוב הפסוק הנ"ל למבקשות.

לשיטתו, המזמין, הגוף הממשלתי, אדיש לאופן ההתארגנות של המציעים והוא לא נידרש למאפיינים מיסויים של המציעים, כמו גם למאפיינים אחרים שעורך המיכרז כלל אינו נידרש לבחון.

במספר מקרים, הפסיקה דחתה טענה מעין זו, וראו האסמכתאות המוזכרות אצל מרזל, הטקסט ליד ה"ש 74: עניין בזק הנזכר לעיל; עע"ם 8340/04 מורדן-שירותי גבייה וייעוץ לרשות בע"מ נ' איגוד ערים לשירותי כבאות אילת-אילות (11.4.2005) (להלן: עניין מורדן), שם נדונה, בדומה לענייננו, שאלת ההתחשבות ברכיב המע"מ לצורך השוואת הצעותיהם של מציע שהוא תושב אילת ופטור ממע"מ לבין מציע שאינו כזה; ובג"ץ 1234/10 א. דינאמיקה אחזקות 2002 בע"מ נ' המינהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון, בפיסקה 28 (21.7.2010), שם נדונה טענה לחוסר שויון במיכרז לשירותים בשטחי האיזור בין מציע פלסטינאי שאינו מחויב לשלם שכר מינימום לעובדים לבין מציע ישראלי המחויב לחקיקת המגן של דיני העבודה.

יצוין שהשופט פוגלמן העיר כי אינו רואה צורך בנסיבות העניין "לטעת מסמרות בשאלת הקף פרישתם של הדברים שנאמרו בענין בזק". עוד ראו והשוו לבג"ץ 7872/10 ‏המועצה המוסלמית ביפו נ' ראש ממשלת ישראל (7.6.2012) שם נדונה השאלה אם הטבה לחיילי מילואים היא בגדר הטבה "חיצונית" למכרז, כך שלא המיכרז ותנאיו הם שיצרו את אי השויון.

...

עם זאת, לאחר ששקלנו את הנתונים כפי שהוצגו לנו על ידי הצדדים, אנו סבורים כי הדרך שהתווה בית המשפט המחוזי אמורה להיות דרך המלך, וככלל, על מלכ"ר שמגיש הצעה להצטייד מראש באישור מרשויות המס.

(-) אשר לסוגיית המע"מ – אנו סבורים שהדין עם המערער לגבי ההבחנה בין מלכ"רים לבין חברות.

סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו כמפורט לעיל.

בית המשפט המחוזי קבע, בהסתמך על פס"ד עילבון השני, כי על דרך של קלֿֿוחומר יש לראות את איגוד הערים לשירותי הכבאות כגוף הפועל מטעם הממשלה, וככזה – כגוף הזכאי לפטור חלקי מארנונה לתחנות כיבוי אש. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי "[...] היישום של אמות המידה שנקבעו" בפס"ד עילבון השני "מותיר את כפות המאזניים מעוינות ושמא מטה את הכף אך במקצת, לטובת האגוד" (פסקה 17).

...

נראה כי בחינה כוללת של המבחנים השונים, שנקבעו בעניין זה, מובילה למסקנה ברורה וחדֿֿמשמעית, כי אין להחיל על המכון את סעיף 3(ב) לפקודת הפיטורין, ואי-לכך אין המכון זכאי להנחה בארנונה או לפטור ממנה, מכוח הוראה זו. השאלה הנוספת שבה יש לדון, היא האם רשאי היה המשיב להשתחרר מהסכם הפשרה שנקשר עם המכון בשנת 1996.

דומה, כי זה המצב גם בענייננו, הואיל ועד לשנת 2010 פעל המשיב על יסוד הנחה מוטעית, שלפיה זכאי המכון להנחה או לפטור לפי סעיף 3(ב) לפקודת הפיטורין, ומשנבחן הנושא לעומקו, הוא הגיע למסקנה שלפיה אין כל אפשרות להעניק למכון הנחה מכוח סעיף זה, וכאמור, אף אני הבעתי את דעתי כי הדין עם המשיב בעניין זה. לאור האמור, ומשהייתה הצדקה מלאה מבחינתו של המשיב לסגת מהסכם הפשרה משנת 1996, דין העתירה – להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל הנני דוחה את הערעור על החלטת ועדת הערר, ובה בעת הנני דוחה גם את העתירה שהגיש המכון.