אי תשלום שכר שחור על ידי מעסיק

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים ס"ע 65624-06-16 ס"ע 66027-06-16 ס"ע 66021-06-16 ס"ע 65691-06-16 ס"ע 65677-06-16 ס"ע 65663-06-16 ס"ע 65654-06-16 ס"ע 65647-06-16 ס"ע 65641-06-16 ועוד 17 דצמבר 2020 לפני: כב' הרשמת אסתר שחור התובעים .1 ענבר אברהם .2 רוני אברהם .3 אייל אליהו .4 שרה ארגמן .5 גלית בנימין .6 קובי ברהום .7 רימה דקידק .8 נעמה ועקנין .9 טל זהבי .10 אחלאס חיירי .11 הלל יצחק .12 אברהם לוי .13 מיה לוין .14 ליאת מלמד .15 חיאת נסרה .16 טובה עמדי .17 טובי שרון .18 לורה קפילוטו .19 ורדה כהן ע"י ב"כ: עו"ד צבי שטרסברג הנתבעת מדינת ישראל ע"י ב"כ: עו"ד תמר זילברפלד עו"ד שני רוזנבליט שמעונוביץ פסק דין

השאלות העומדות בפנינו הן בעיקרן אלו – · האם היתקיימו התנאים לתשלום השכר בגין ימי המחלה לאור השביתה שהייתה אז? · האם הודיעו התובעים על מחלתם לממונה, ומה המשמעות שיש לעניין זה? · האם מיתקיים קשר סיבתי בין העדרות התובעים לבין מחלתם? · האם כדין הפעילה המדינה שיקול דעתה עת קבעה אי תשלום שכר התובעים בגין ימי המחלה? בתיק זה היתקיים דיון מוקדם ביום 20.11.2017 וכן נשמעו ארבעה דיוני הוכחות – ביום 6.3.2019, ביום 27.3.2019, ביום 23.5.2019 וביום 29.5.2019.

יתר על כן, בתצהירי גילוי המסמכים שהגישו העובדים לתיק, כשהם חתומים על ידי העובדים אף כי לא אומתו כדין על ידי בא כוחם, נרשם שהודעה נימסרה למעביד בע"פ. מי שבמפורש טוען להעדר מיסמך בעת הליך גילוי המסמכים, אינו יכול להסתמך עליו בהמשך, גם לו ניתן היה להאמין לגירסתו המאוחרת לפיה אכן קיים מיסמך כזה.

...

גם עצם העובדה שתאריך המחלה הינו במועד "הנוח" כביכול לעובד – כגון בזמני חופשת הקיץ או קודם לחגים, או אפילו בשביתה, וכן ריבוי מחלות בקרב עובדי אותו מקום עבודה באותו זמן, כל אלו לכשעצמם אינם יכולים להביאנו למסקנה חד משמעית על אי נכונות אישורי המחלה.

צירוף הקביעות שלעיל יחד עם "הסימנים המחשידים", מהימנותם הפחותה של התובעים כעולה בעדויותיהם ומכלול הנסיבות, מביאים למסקנה המתבקשת כי החלטת המדינה התקבלה בתוך מתחם הסבירות.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

התובע התגורר בחווה שבה עבד, במגורים שהוקצו לו על ידי מעסיקו וקיבל את שכרו ממעסיקו במזומן.

הנתבע הוא שמשך בחוטים ועשה רווח על גבו של התובע, שילם את שכרו "בשחור" ונמנע מלדווח לרשויות המס דיווחי אמת.

בתוך כך נקבע, כי אי תשלום שכר ורכיבים אחרים תקופה ארוכה, מהוה הפרה של חובת האמון המיוחדת ותום הלב הנדרשים ביחסים שבין מעסיק לעובד, ברמה המלמדת על שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי להונות ולקפח, כך שנוצרת הצדקה להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 129/10 ‏ אופיר זוננשיין - ‏G.S.S‏.

...

לפיכך, משהנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בדבר קיזוז ולא תמכו אותן בראיות מתאימות, דין טענת הקיזוז להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: סך של 5,040 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה (מרכיב פיצויי פיטורים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.16 ועד למועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין ובשים לב לסכום שנתבע לעומת זה שנפסק, אנו מחייבים את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לתביעתו המקורית צורך תחשיב הפרישי שכר וזכויות נוספות בסך 126,875 ש"ח. נוסף על כך תבע התובע גם רכיבי פיצויים שונים והתביעה הוגשה בסך כולל של 335,704 ש"ח. בסמוך להגשת התביעה הוגשה על ידי התובע תביעה נוספת (26399-08-18) בסך 29,875 ש"ח, המתייחסת לאי תשלום שכר בחודשים 03.2018, 06.2018 וכן 07.2018.

הקף העלאת השכר משקף בערך את הסכומים שהנתבעת טענה ששולמו מדי חודש (2000 ₪ ועוד משכורת 13 שנתית) שנית, כאמור התובע הודה שקבל תשלומים בשחור לנוחותו ולצורך האנטרס שלו ואף התלונן על הלבנת הסכום "זה היה נגד רצוני וזה היה מבלי ידיעתי, במפורש, ושאני פניתי ואני אמרתי, סיימון, לא קבלתי משכורת, "אה, הפקדתי לך את זה כבר לבנק, וכבר על חודש הבא קצת גם כן", ואז אני כעסתי על זה ואמרתי, "למה אתה עושה לי את החשבונות שלי? יש לי מינוס בבנק ואני צריך את הכסף שיהיה לי נזיל בבית, אני לא רוצה את זה בבנק". תשלום שכרו של התובע בשחור היה איפוא בסבירות גבוהה תשלום סדיר שכל הצדדים שילמו אתו לנוחותם והיה חלף שכר מוסדר ולא כטענת התובע בלתי סדיר ואקראי.

באיזון בין הצורך להרתיע את המעסיק ובין העובדה שהתשלום נעשה גם לנוחות העובד ובצרוף העובדה שלא הוצג לפנינו הסכם ברור הנוגע למטרת הכספים יש לקבוע שהכספים הללו היו בבחינת שכר עבודה ותוספות לא קוגנטיות בלבד.

...

לא הוכח לטעמינו כי מר סיימון פעל באופן החורג מתפקידו הרשמי כמנהל מוסד חינוכי ולא מצאנו די טענות או ראיות המצדיקות את חיובו האישי.

על כן הטענה לחיוב אישי נדחית.

מנגד, לאור מעורבותו הישירה בהליכים ואחריותו בין היתר על הארכת הדיון שלא לצורך לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות לזכותו.

התובעת טוענת כי הנתבעות 1,2 הן חברות כוח אדם וכי הנתבעים 3,4 הם בעלי המניות אשר העסיקו את התובעת באופן ישיר אצל הנתבעת 5 ושילמו את שכרה במזומן ובשחור במעטפה בכדי להיתחמק ממתן זכויות סוציאליות.

הנתבעים 1-4 הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת 1 בלבד וכי היא זו אשר שילמה את שכרה של התובעת ואף הנפיקה לה את כל תלושי השכר.

לטענת התובעת אי תשלום שכר חודש אוקטובר 2021, אי הפקת תלוש שכר בגין חודש זה ואי תשלום זכויות סוציאליות וקוגנטיות מצדיק את הרמת מסך ההיתאגדות שכן מדובר בתרמית של ממש.

החריג שנקבע בפסיקת בית הדין הארצי להרמת מסך שעניינו ניכוי כספים משכר העובד תוך גריפתם לכיסו הפרטי של המעסיק לא נטען ומכל מקום לא עולה כי נעשה כך בתלושי השכר (השוו: ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.2003).

...

יישום פסיקת בית הדין הארצי בעניינו מובילני למסקנה כי אף אם יעלה בידי התובעת להוכיח את כל טענותיה בכתב התביעה, לא יהיה בכך כדי להורות על ייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה ועל כן סיכויי התביעה נגדם קלושים בשלב זה שבו נבחנת הבקשה להפקדת ערובה.

סוף דבר הבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים 2-4 מתקבלת ולפיכך ככל שמבקשת התובעת להמשיך בהליכים כנגד מי מהם, תפקיד בקופת בית הדין 1,000 ₪ לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של כל אחד מהם בתוך 30 יום מהיום.

אשר לפסיקת הוצאות - הואיל והבקשה התקבלה היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים 2-4 ואולם על אף זאת החלטתי שלא לעשות כן בנסיבות אלה וזאת מכמה טעמים: ראשית, מדובר בתביעה שהוגשה בדיון מהיר שבה בית הדין אינו קשור בסדרי דין; שנית, הנתבעים 2-4 הגישו כתב הגנה יחד עם הנתבעת 1 אשר הודתה בחבות כספית לתובעת ומשעה שטרם התקיים דיון לא נגרמו להם עד כה הוצאות משמעותיות; שלישית, העמדתי לנגד עיני את מעמדה הרם של זכות הגישה לערכאות ואת האפשרות שחיוב התובעת בהוצאות בשלב זה עשוי לנעול את שעריו של בית הדין בפניה וזאת על אף שמעסיקתה הודתה כי היא חייבת לה כספים.

מנהל המשיבה הורה למבקשת, כמו ליתר עובדי המשיבה, להחתים כרטיס נוכחות על חלק מהשעות בלבד, כאשר חלק מהשעות השתקפו בתלוש והיתר שולמו "בשחור". לאורך תקופת העבודה לא שולמו עבור המבקשת זכויות בהתאם להסכם הקבוצי אשר צד לו לישכת המסחר תל אביב/ צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון ובכלל זה לא בוצעו עבור המבקשת הפרשות פנסיוניות מלאות, לא שולמו תוספת וותק, דמי ביגוד, משכורת י"ג, דמי הבראה כדין והפרשות לקרן הישתלמות.

התובעת המייצגת: גב' שירין עבד אלגני באי הכוח המייצגים: עו"ד שלמה בכור עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה כייצוגית: הפרת הוראות צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון לעניין אי ביצוע הפרשות של חלק המעסיק לקרן הישתלמות, אי תשלום משכורת 13, אי תשלום תוספת ותק ותשלום בחסר של דמי הבראה.

השאלות המשותפות: האם זכאים חברי הקבוצה לקבלת פיצוי כספי בגין אי תשלום תוספת וותק לפי ההסכם הקבוצי/צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון? האם זכאים חברי הקבוצה לקבלת פיצוי כספי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הישתלמות לפי ההסכם הקבוצי/צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון? האם זכאים חברי הקבוצה לקבלת פיצוי כספי בגין אי תשלום משכורת י"ג לפי ההסכם הקבוצי/צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון? האם זכאים חברי הקבוצה לקבלת פיצוי כספי בגין אי תשלום דמי הבראה מלאים לפי ההסכם הקבוצי/צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון? הסעדים הנתבעים: פיצוי כספי לחברי הקבוצה בגין הפרת הוראות ההסכם הקבוצי/צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון וסעד הצהרתי לתיקון ההפרות מכאן ואילך; בהתאם לסמכותי לפי סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, אני פוסקת לבא כוח המבקשת שכר טירחה בגין טפול בתובענה עד לשלב זה בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, הסכום ישולם על ידי המשיבה בתוך 30 יום.

...

[9: עע (ארצי) 59849-05-19  איגנה אוזואיגווי צ'ידיאברי נ' ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ (13.1.2020)] אשר לטענות המשיבה באשר לחובת הפניה המוקדמת – נחה דעתי כי המבקשת אכן פנתה למשיבה בפניה מוקדמת קודם לפניה לבית-דין זה, ועל כן אני דוחה את טענת המשיבה לפיה יש לדחות את הבקשה לאישור רק על שום פרק הזמן הקצר לשיטתה שחלף בין הפניה לבין הגשת הבקשה.

לאור ההלכה הפסוקה, לפיה העדר פנייה טרם הגשת תובענה ייצוגית כשלעצמו אינו מצדיק דחיית הבקשה, נדחית טענת המשיבה בהקשר זה. [10: ע"ע (ארצי) 33793-12-16 אביגל נ' באג מולטיסיסטם בע"מ (6.12.2020).

בהקשר זה יצוין כי מקובלים עליי דבריה של סגנית הנשיא, כב' הש' ברוינר ישרזדה בתצ (י-ם) 13586-09-13 נדרה עובדיה נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ (10.6.2019): "לשון החריג שבפריט 10(3) אינה מוציאה מתחולת החוק עובדים ומעסיקים שחלים עליהם צווי הרחבה אלא רק מי שחלים עליהם הסכמים קיבוציים. משכך החריג אינו נוגע כלל לאיזה מן המשיבות. הרציונל שביסוד החריג הוא האפשרות, כאמור לעיל, להביא לאכיפת זכויות עובדים בצורה אפקטיבית גם ללא המנגנון של תובענה ייצוגית. ברי, כי כאשר זכויות העובד אינן נובעות ממערכת הסכמית שבין ארגון עובדים למעסיק/ארגון מעסיקים, אלא מכוח הרחבת תחולת הוראותיו הנורמטיביות על מי שאין לגביו יחסים חוזיים, הרי שאותו אמצעי הסכמי שבין הצדדים להסכם הקיבוצי שמאפשר אכיפה, אינו ישים והעובדים נעדרי אמצעי אכיפה לבד מהליכים פרטניים שבהם יכולים לנקוט". לאור האמור, לא מצאתי שיש בשלב זה מקום לדחיית הבקשה מטעם זה. סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל עובדי המשיבה אשר הועסקו במשיבה מחודש 10/2013 ועד מועד אישור הבקשה, עליהם חל צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון.