אי תשלום שכר מינימום לבני נוער: הפרת חוקי העבודה

(5) ביחס לאישום הרביעי (1) הערך החברתי שניפגע הוא חוק מגן נוסף – חוק עבודת נוער, שמטרתו לעגן את זכויותיהם של בני נוער עובדים ולמנוע את ניצולם, לשמור על בריאותם ועל זכותם להיתפרנס בכבוד.

באשר לערכים החברתיים המוגנים בתיק זה, לא ניתן להקל ראש בחומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים בארבעת האישומים שבכתב האישום: הפרת חובת הפיקוח של נושא משרה ואי מניעת ביצוע עבירה של עיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון מאת השר (16 יחידות עבירה); אחריות מנהל לבצוע עבירה שנעברה ע"י התאגיד – אי תשלום שכר מינימום (19 יחידות עבירה); הפרת חובת פקוח של נושא משרה בתאגיד בגין אי תשלום שכר בתוך 90 יום מהיום הקבוע לתשלומו (19 יחידות עבירה) והפרת חובת פקוח של נושא משרה בתאגיד – עבירה של העסקת בני נוער בלילה (10 יחידות עבירה).

...

באשר לעונש הספציפי שראוי לגזור על הנאשמים, סבורני כי מדובר במקרה חריג וקיצוני מבחינת נסיבותיהם של הנאשמים, המצדיק התייחסות בהתאם, ובמה דברים אמורים? מעבר לעובדה שהנאשמים הודו ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר, אין ספק כי בהתאם לראיות שהוצגו בפניי, עולמם חרב עליהם במישור הזוגי, הבריאותי והכלכלי וכיום מדובר בשני אנשים שמתקיימים מקצבאות בלבד, טרודים בענייני בריאות חמורים שלהם ושל בנם הקטין ועסוקים בשיקום איטי מאוד של שברי חייהם.

מעבר לכך, בהיעדר ראיה לסתור, אני מקבל את המלצתה המקצועית של ד"ר תמיר, לפיה הטלת קנס כספי עליו, עלולה לחבל בהליך השיקום הנפשי והתעסוקתי שהוא עובר בימים אלה.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, החלטתי שלא להטיל על הנאשמים 2 ו-3 קנס כספי ולהסתפק בחיובם לחתום על התחייבות להימנע מהעבירות בהן הורשעו על פי הודאתם למשך 3 שנים מהיום, כשלצד כל התחייבות קנס מותנה המורכב משיעור הקנס המקסימלי הקבוע בחוק במכפלת מחצית ממספר העבירות, כדלקמן: כתב האישום בתיק ת"פ 58004-03-19 (1) הפרת חובת הפיקוח של נושא משרה ואי מניעת ביצוע עבירה – (8 יחידות עבירה במכפלת 58,400 ₪) - 467,200 ₪; (2) אחריות מנהל לביצוע עבירה שנעברה ע"י התאגיד – (9 יחידות עבירה במכפלת 226,000 ₪ = 2,034,000 ₪; (3) הפרת חובת פיקוח של נושא משרה בתאגיד (9 יחידות עבירה במכפלת 75,300 ש"ח) – 677,700 ₪; (4) הפרת חובת פיקוח של נושא משרה בתאגיד – (5 יחידית עבירה במכפלת 43,800 ₪) – 219,000 ₪.

עם זאת, מעיון בפסיקת בית הדין הארצי עולה תמונה שונה, ולפיה יש לראות בהפרת החובה לרישיון כמעשה אחד.

עוד נקבע שם כי עבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה היא עבירה אחת הכוללת "מעשה" אחד, על אף שבוצעה כלפי מספר עובדים, וזאת להבדיל מנסיבות בהן לא שולמו תשלומים למספר עובדים (כגון: אי תשלום דמי חופשה), או לא שולם תשלום לעובד לאורך תקופה (כגון: אי תשלום שכר מינימום למשך מספר חודשים), שאז יהיה מקום לבחון את השאלה האם מדובר בארוע אחד הכולל מספר מעשים.

באופן דומה, בע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (מיום 16.2.20) דובר בהעסקה שלא כדין של ארבעה בני נוער על פי חוק העסקת נוער, תשי"ג-1953, ונקבע כי מדובר בארוע אחד הכולל מספר מעשים, מאחר והעבירות מתייחסות לכל עובד ועובד בנפרד, ולא להיתר כללי שאמור להחזיק המעסיק – וזאת בשונה מענייננו.

...

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבה הכלכלי של הנאשמת ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

אי מסירת תלושי שכר ריבוי עבירות ביחס לעבירה של אי מסירת תלושי שכר, אני סבורה שיש לראות בעבירה בה הורשעה הנאשמת אירוע אחד שכן מדובר במסכת עבריינית אחת, כך אי מסירת התלושים התבצעה באותן נסיבות, ובאותו פרק זמן.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מצבה הכלכלי של הנאשמת כפי שפירטנו לעיל, מספר המעשים- שני תלושי שכר, ורמת הענישה הנוהגת, אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש בין 10% ל 30% מהעונש המרבי בצד עבירה זאת.

עוד הסביר כי הנאשמת גידלה אותו ואת ארבעת אחיו, וכי מצבם הכלכלי היה ועודנו רע. במהלך חקירתו הנגדית, הסביר הבן כי בעבר לא הבין את משמעות חומרת העבירות של אי תשלום שכר מינימום.

עוד נקבע שם כי עבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה היא עבירה אחת הכוללת "מעשה" אחד, על אף שבוצעה כלפי מספר עובדים, וזאת להבדיל מנסיבות בהן לא שולמו תשלומים למספר עובדים (כגון: אי תשלום דמי חופשה), או לא שולם תשלום לעובד לאורך תקופה (כגון: אי תשלום שכר מינימום למשך מספר חודשים), שאז יהיה מקום לבחון את השאלה האם מדובר בארוע אחד הכולל מספר מעשים.

באופן דומה, בע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (מיום 16.2.20) דובר בהעסקה שלא כדין של ארבעה בני נוער על פי חוק העסקת נוער, תשי"ג-1953, ונקבע כי מדובר בארוע אחד הכולל מספר מעשים, מאחר והעבירות מתייחסות לכל עובד ועובד בנפרד, ולא להיתר כללי שאמור להחזיק המעסיק – וזאת בשונה מענייננו.

יפים לעניין זה דבריו של בית הדין הארצי בע"פ (ארצי) 32385-05-14 שמש חי אחזקות בע"מ - מדינת ישראל (13.08.2015): "אשר לעבירה של אי עריכת הסכמי העסקה כדין ... מהראיות שהובאו בפני בית הדין האיזורי עלה כי כלל לא נערכו מול העובדים הסכמי עבודה מפורטים המלמדים על זכויותיהם (אלא מיסמך בסיסי בו צוין שכר השעה), ובכך נפגע ה"צנור" שבאמצעותו יכולים היו העובדים לממש את זכויותיהם המהותיות", ובע"ע (ארצי) 154-10 קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ (03.05.2011): "הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהוה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים. ג. הפרתו של חוק הודעה לעובד מהוה עבירה פלילית". עוצמת הפגיעה בערך המוגן: עוצמת הפגיעה בערך המוגן נלמדת מכך שהפגיעה נעשתה על ידי הנאשמת באופן ממשי, כאשר בסופו של יום נבצר מהעובדים לדעת את תנאי עבודתם.

...

לעניין תקרת העונש, יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בעניין ספירשטיין: "גם במצב של מעשים נפרדים בתוך אירוע אחד "אין לקבוע את מתחם הענישה (או את העונש עצמו) באופן אוטומטי על פי הכפלה אריתמטית של הקנס המנהלי או הקנס הפלילי המירבי הנקוב בחוק (או כל שיעור ממנו) במספר "יחידות העבירה" המרכיבות את האירוע, שכן יש בכך כדי לעקר את הקביעה כי מדובר ב"אירוע" אחד וכן עלולה לנבוע מכך תוצאה בלתי סבירה (בהיבט של גובה הקנס), המנוגדת להנחיה החקיקתית לקבוע עונש הולם ומידתי לאירוע הכולל (ע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ שירותי כח אדם (צפון) בע"מ – מדינת ישראל פסקה 5 (16.2.2020)". כך גם בע"פ (ארצי ) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (16.02.2020) נקבע כי "להסרת ספק נדגיש כי לא בכדי כללנו באמור לעיל את המילים "באופן אוטומטי", שכן במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי אין מניעה להגיע למסקנה כי בנסיבות מקרה מסוים יש לקבוע מתחם ענישה לפי הקנס הנקוב בחוק לגבי עבירה יחידה (גם כאשר באירוע כלולות מספר עבירות או מספר "יחידות עבירה"), כשם שאין מניעה להגיע למסקנה כי יש לקבוע מתחם ענישה הלוקח בחשבון הכפלה אריתמטית על יסוד "יחידות העבירה", כל עוד הדברים נעשים לאחר הפעלת שיקול דעת ובהתאם לנסיבות כל מקרה".

בשים לב לכך שמדובר בעובדת אחת, כי מדובר בתשלום בחסר ולא באי תשלום כלל, כמו גם שלא הועלו טענות נוספות נגד הנאשמת ביחס ליתר העובדים, אני סבורה שאין להכפיל את הקנס המרבי ביחידות עבירה.

כל אלו הובילו אותי למסקנה כי יש למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית המתחם ביחס לכל אחד מהמתחמים שקבעתי.

גם מעיון בפסיקת בית הדין הארצי עולה כי יש לראות בהפרת החובה לרישיון כמעשה אחד.

עוד נקבע שם כי עבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה היא עבירה אחת הכוללת "מעשה" אחד, על אף שבוצעה כלפי מספר עובדים, וזאת להבדיל מנסיבות בהן לא שולמו תשלומים למספר עובדים (כגון: אי תשלום דמי חופשה), או לא שולם תשלום לעובד לאורך תקופה (כגון: אי תשלום שכר מינימום למשך מספר חודשים), שאז יהיה מקום לבחון את השאלה האם מדובר בארוע אחד הכולל מספר מעשים.

קביעת מיתחם העונש ההולם הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה: תכליתו של חוק עבודת הנוער היא שמירה על זכויות העבודה של בני הנוער ואכיפתן היות ומדובר באוכלוסייה מוחלשת אשר עושה את צעדיה הראשונים בעולם העבודה (ע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (16.02.2020)).

...

לפיכך לאחר עיון במסמכים החלטתי להתחשב בקביעת המתחם במצבו הכלכלי של הנאשם, עם זאת לא באופן מוחלט שכן מדובר במסמכים שהגיש הנאשם ולא מן הנמנע שיש עוד נתונים אשר נוגעים לסוגיה זאת, אשר לא הוצגו בפניי.

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבו הכלכלי של הנאשם ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, רמת הענישה הנוהגת, ומצבו הכלכלי של הנאשם כפי שפורט לעיל – אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש בין הקנס המנהלי (2,500 ₪) ל- 15% מהקנס המרבי בצד עבירה זאת.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מצבו הכלכלי של הנאשם, מספר העובדים, רמת הענישה של מר בדארנה ורמת הענישה הנהוגה, אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 10%- 40% מהעונש המרבי בצד עבירה זאת.

גם מעיון בפסיקת בית הדין הארצי עולה כי יש לראות בהפרת החובה לרישיון כמעשה אחד.

עוד נקבע שם כי עבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה היא עבירה אחת הכוללת "מעשה" אחד, על אף שבוצעה כלפי מספר עובדים, וזאת להבדיל מנסיבות בהן לא שולמו תשלומים למספר עובדים (כגון: אי תשלום דמי חופשה), או לא שולם תשלום לעובד לאורך תקופה (כגון: אי תשלום שכר מינימום למשך מספר חודשים), שאז יהיה מקום לבחון את השאלה האם מדובר בארוע אחד הכולל מספר מעשים.

באופן דומה, בע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (מיום 16.2.20) דובר בהעסקה שלא כדין של ארבעה בני נוער על פי חוק העסקת נוער, תשי"ג-1953, ונקבע כי מדובר בארוע אחד הכולל מספר מעשים, מאחר והעבירות מתייחסות לכל עובד ועובד בנפרד, ולא להיתר כללי שאמור להחזיק המעסיק – וזאת בשונה מענייננו.

...

בהתאם לכך, לאחר עיון במסמכים החלטתי להתחשב בקביעת המתחם במצבו הכלכלי של הנאשם, אך לא באופן מוחלט שכן מדובר במסמכים שהגיש הנאשם ולא מן הנמנע שיש עוד נתונים אשר נוגעים לסוגיה זאת, אשר לא הוצגו בפניי.

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבו הכלכלי של הנאשם ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

לא שוכנעתי שיש לחרוג ממתחמי העונש לקולה או לחומרה ולכן עונשו של הנאשם ייגזר בתוך המתחם.

כל אלו הובילו אותי למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם ביחס לכל אחד מהמתחמים שקבעתי.