אי תשלום שכר ותלושי שכר במועדון כדורגל אשקלון

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 39454-05-15 15 ספטמבר 2016 לפני: כב' השופט צבי פרנקל נציג ציבור עובדים: מר שלום שגב נציג ציבור מעסיקים: מר משה קליינמן התובע: פליקס אוסטונובסקי (ת"ז - 305920993) ע"י ב"כ: עו"ד רועי גיל הנתבעת: מועדון כדורגל אשקלון (2005), (ע"ר -580446698) ע"י ב"כ: עו"ד תומר אברהמי פסק דין

הן התובע והן הנתבעת טענו כי הוצאת תלושי המשכורת, בגין עבודתו של התובע במחלקת הנוער של הנתבעת על שם בתו של התובע, נעשתה בשל רצונו ובקשתו של הצד השני, כאשר פעולה זו נעשתה מתוך מטרתו של כל צד לחמוק מתשלומי מיסים כדין לרשויות המס ולהכשיר את העסקתו של התובע בפני הרשות לבקרת תקציבים של ההתאחדות לכדורגל.

באשר לטענת הנתבעת כי שילמה לתובע את דמי ההבראה ופיצויי הפיטורים במסגרת ביצוע "גמר החשבון" וההתחשבנות הסופית עם התובע, כאשר תשלומים אלה הועברו לתובע בתלוש השכר האחרון מחודש 04/2014 אשר הוצא על שם בתו של התובע, טוען התובע כי הוא לא קיבל תשלומים אלה וכי העתקי ההמחאות שהנתבעת צרפה לתצהיריה (נספחים ט' ו-יב' לתצהירי הנתבעת), הם תשלומים בגין שכרו של התובע עבור חודשי עבודתו האחרונים אצל הנתבעת שלא שולמו במועדם, כאשר הנתבעת לא הוכיח כי הסכום שצוין בתלוש של חודש 04/2014 בסך 12,553 ₪ הועבר לתובע (עמ' 2-3 לסיכומי התובע בסעיפים 2-3).

התובע לא זכאי לתשלום דמי הבראה, בין היתר לאור העובדה שרכיב זה נכלל בתוך רכיב השכר הכולל של התובע, כמו גם רכיב דמי הנסיעות, אשר גם להם התובע אינו זכאי מאחר שהתגורר באשקלון והנתבעת לא שילמה בנפרד דמי נסיעות לעובדיו המגוררים באשקלון.

...

אין בידינו לקבל טענתה זו של הנתבעת.

על כן, בהתאם להוראותיו של חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע דמי חופשה שנתית בהתאם לחישוב זה: בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות, מחודש אפריל 2011 ועד לחודש אפריל 2014: בגין שנת 2011 זכאי התובע לתשלום דמי חופשה עבור שמונה חודשי עבודה – 20 ימי חופשה.

אנו דוחים את תביעתו של התובע לפסיקת פיצויי הלנת שכר ולפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בין היתר לאור העובדה שהתביעה הוגשה בחודש מאי 2015 כאשר מצאנו שסיום העסקתו של התובע בנתבעת היה בחודש אפריל 2014, ולפחות יש חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד ומעסיק.

כתב האישום, ככל שהוא מתייחס למועדון כדורגל אשקלון 2005 (להלן – הנאשמת) הוגש בגין אי תשלום שכר עד ליום הקובע, עבירה לפי סעיף 25ב(ב1) לחוק הגנת השכר, התשי"א – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר) ואי מסירת תלוש שכר לעובד עד ליום הקובע, עבירה על סעיפים 24(א) ו- 25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר.

...

על תכליתם של חוקי המגן עמדה סגנית הנשיא השופטת (בדימוס) אלישבע ברק בדב"ע 3-237/97 עזרא שמואלי ואח' נ' מדינת ישראל נ' רשות השידור (28.8.01) – "חוקי המגן קובעים זכויות סוציאליות מינימליות לעובדים. החברה האנושית סבורה שזכויות מינימליות אלו הן כוח חיוני לעובדים שאין לאפשר לוותר עליו. יש להגן על העובדים. זהו הנימוק העיקרי לקוגנטיות של חוקי המגן. נימוק נוסף הוא המודעות של משפט העבודה לעמדת המיקוח החלשה של העובד. גישה זו מצאה לה ביסוס במשך כמה עשרות השנים לקיומו של משפט העבודה בישראל. בית הדין לא סטה מגישה זו במשך תקופה ממשוכת וטוב שכך. יש חשיבות לכך שהמערכת המשפטית עמדה על נוקשות זו בתחילת דרכו של משפט העבודה. היה חשוב לבסס עקרונות אלו. כיום ההלכה מבוססת. ההגנה המוחלטת על זכויותיו המינימליות של העובד היא עובדה קיימת". כן נאמר בע"ע (ארצי) 248/07 מדינת ישראל, נציבות שרות המדינה נ' תמי עדרבי, (25.11.07) - "זכויות מכח חקיקת המגן הינן בבחינת יסוד מכונן ביחסי עבודה, ויש להקפיד בשמירתן ובהרחבת תחולתן על כלל ציבור העובדים". באשר לאי מסירת תלוש שכר לעובד – בית הדין הארצי עמד על חשיבות זכות זו בע"ע (ארצי) 184/09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ (18.12.2011) בקבעו – "תלוש שכר אמור לאפשר לעובד לזהות את מרכיבי שכרו, על מנת שיוכל להבין כיצד חושב השכר ולהלין במידת הצורך, בזמן אמת, על חסרים או אי דיוקים". מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות על חוק הגנת השכר – מתחם הענישה הראוי בעבירות לפי חוק הגנת השכר נדון בגזרי דין שונים שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים לעבודה.

מתחם הענישה הראוי – לאחר סקירת הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה בכל אחת מן העבירות, הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה וגובה הקנס המקסימאלי על כל אחת מהעבירות, הנני קובעת את מתחם הענישה הראוי כלהלן – באשר לעבירת אי תשלום שכר עד המועד הקובע לפי חוק הגנת השכר – מתחם הענישה הראוי הינו בשיעור שבין 20% לבין 50% מסכום הקנס המקסימאלי ובסך הכל בין 14,660 ₪ לבין 36,650 ₪.

בהתחשב בכל האמור שוכנעתי כי תכלית הענישה תוגשם בקנס שיהיה ברף התחתון של מתחם הענישה בשתי העבירות על חוק הגנת השכר.

לטענתו הנתבעים 3-4 הם אלו שפנו אליו בהצעה לאמן את קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון והם אלו שהתחייבו אישית כלפיו לתשלום שכר עבודתו וזכויותיו והם היו הרוח החיה מאחורי מועדון הכדורגל אשר הופעל על ידיהם והם אלו שלאחר פיטוריו התחייבו אישית לשלם לו את כל המגיע לו והגיעו עימו לסיכום בנוגע לתנאי עזיבתו והם שהציעו לו להיות מועסק פיקטיבית בחברת א. דויס בבעלות הנתבע 3, דרכה ישלמו לו את הסכומים המגיעים לו בגין תקופת העסקתו כמאמן הפועל ראשון לציון.

עוד טוען התובע כי נחתם עימו הסכם העסקה לשתי עונות וזאת באישור הרשות לבקרת תקציבים ולכן תובע שכר עבודה לשתי עונות הואיל ומדובר בחוזה לתקופה קצובה וזאת בקיזוז השכר שקבל מהפועל אשקלון בסך של 44,000 ₪.

נוכח האמור ובהיתחשב כי שכרו של התובע לא שולם משך תקופה ממושכת במועד בהתאם להוראות חוק הגנת השכר מחד, ומשהתובע נתן את הסכמתו בנידון וכי בפועל הנתבעת שילמה לתובע את שכרו בהתאם להסכמה קרי עד 12/13 , שוכנענו כי התובע זכאי לפצויי הלנה בנסיבות העניין בסך של 8,000 ₪ .

.". העמותה היא שקבלה את התיקצוב והכספים לצורך פעילות הקבוצה, היא הגוף המשפטי היחיד שהיה פעיל בניהול הקבוצה , היא המעסיקה בפועל של המאמן, השחקנים והצוות הפעיל... והיא בלבד עומדת מאחורי התחייבויות הקבוצה הן הכלכליות והן המשפטיות". האמור עולה גם בקנה אחד עם תלושי השכר שהעמותה היא זו שהוציאה ושילמה לתובע את שכר עבודתו.

...

סוף דבר הנתבעת 2 תשלם לתובע תוך 30 יום את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה: 227,960 ₪ .

כל יתר תביעות התובע, נדחות.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הם הפרשי ריבית והצמדה מיום חובת התשלום עד ליום התשלום בפועל.

הנאשמת רנא אבו עלי (להלן: הנאשמת) בעלת עוסק מורשה 'רנא עלי עבודות גיזום, דילול וקטיף' בתחום החקלאות (להלן: העסק) הורשעה בשני אישומים: עיסוק במתן שירותי כח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו מבלי שהחזיקה ברישיון, עבירה לפי הוראות סעיפים 2(א), 10א ו- 20 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם), ואי מסירת תלוש שכר לעובד, עבירה לפי סעיפים 24(ג) ו- 25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: חוק הגנת השכר).

עוד נקבע שם כי עבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה היא עבירה אחת הכוללת "מעשה" אחד, על אף שבוצעה כלפי מספר עובדים, וזאת להבדיל מנסיבות בהן לא שולמו תשלומים למספר עובדים (כגון: אי תשלום דמי חופשה), או לא שולם תשלום לעובד לאורך תקופה (כגון: אי תשלום שכר מינימום למשך מספר חודשים), שאז יהיה מקום לבחון את השאלה האם מדובר בארוע אחד הכולל מספר מעשים.

מעיון בפסיקה עולה כדלקמן: בת"פ (ב"ש) 52454-10-14 מדינת ישראל - ממן (11.09.2016) נקבע מיתחם בין 10% ל- 40% מהקנס המירבי עבור שני מעשים; בת"פ (ב"ש) 63228-10-15 מדינת ישראל - מועדון כדורגל אשקלון (09.08.2016) נקבע מיתחם בין 20% ל-50% מהקנס המירבי עבור שלושה מעשים; בת"פ (י-ם) 23003-08-11 מדינת ישראל - יוסף חי נסים (26.11.2014) נקבע מיתחם בין 10% ל- 30% מהקנס המירבי עבור מעשה אחד; בת"פ (י-ם) 35406-10-12 מדינת ישראל - סימפרק בע"מ (25.02.2016) נקבע מיתחם הענישה בין 20%-50% מהעונש המירבי עבור שלושה מעשים.

...

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבה הכלכלי של הנאשמת ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

אי מסירת תלושי שכר ריבוי עבירות ביחס לעבירה של אי מסירת תלושי שכר, אני סבורה שיש לראות בעבירה בה הורשעה הנאשמת אירוע אחד שכן מדובר במסכת עבריינית אחת, כך אי מסירת התלושים התבצעה באותן נסיבות, ובאותו פרק זמן.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מצבה הכלכלי של הנאשמת כפי שפירטנו לעיל, מספר המעשים- שני תלושי שכר, ורמת הענישה הנוהגת, אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש בין 10% ל 30% מהעונש המרבי בצד עבירה זאת.

הנאשם הורשע בשני אישומים על פי שלושה חיקוקים: עיסוק במתן שירותי כח אדם לשם עבודה אצל זולתו מבלי שהחזיק ברישיון, עבירה לפי הוראות סעיפים 2(א), 10א ו- 20 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק קבלני כח אדם); אי מסירת תלוש לעובד, עבירה לפי סעיפים 24(ג) ו- 25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר); אי תשלום שכר מינימום, עבירה לפי סעיפים 2 ו- 14 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 (להלן: חוק שכר מינימום).

בת"פ (ב"ש) 52454-10-14 מדינת ישראל - ממן (11.09.2016) נקבע מיתחם בין 10% ל- 40% מהקנס המירבי עבור שני מעשים; בת"פ (ב"ש) 63228-10-15 מדינת ישראל - מועדון כדורגל אשקלון (09.08.2016) נקבע מיתחם בין 20% ל-50% מהקנס המירבי עבור שלושה מעשים; בת"פ (י-ם) 23003-08-11 מדינת ישראל - יוסף חי נסים (26.11.2014) נקבע מיתחם בין 10% ל- 30% מהקנס המירבי עבור מעשה אחד.

...

לאחר עיון בפסיקה, לא שוכנעתי כי יש לקבל את טיעון המאשימה כי מדובר ב- 35 עבירות בגין כל אחד מהעובדים שהעסיק הנאשם ללא היתר.

סעיף 20(ב) לחוק קובע כי "העובר על הוראות סעיף 2(א) או 10(א) או (א1), דינו – מאסר ששה חודשים", וסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין קובע כי "אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חדשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום - קנס עד 14,400 שקלים חדשים". מתחם הענישה של עיסוק כקבלן ללא רישיון נע בין 20% ל- 60% מהעונש המרבי, כאשר מדובר בעבירה שבוצעה כלפי מספר עובדים מצומצם, מול מזמינת שירות אחת, ולתקופה מצומצמת: בת"פ (ת"א) 75705-10-18 מדינת ישראל - מוחמד כבהא (12.12.2021) העבירה בוצעה כלפי שישה עובדים, כשבעה חודשים, ונקבע מתחם ענישה שנע בין 30% ל- 60% מהעונש המרבי; בת"פ (ת"א) 17919-08-18 מדינת ישראל - ניקיון אחד מעל כולם בע"מ (01.11.2021) העבירה בוצעה כלפי תשעה עובדים למשך חמישה חודשים, ונקבע מתחם עונש הולם בין 20% ל- 60% מהעונש המרבי; בת"פ (ת"א) 70437-05-18 מדינת ישראל - דין אזולאי (24.08.2021) העבירה בוצעה כלפי שבעה עובדים במשך תשעה חודשים ונקבע מתחם עונש הולם בין 20% ל- 60% מהעונש המרבי; בת"פ (ב"ש) 32556-07-14 מדינת ישראל - פוינט א.נ. אבטחה בע"מ (29.12.2015) נקבע בדומה לענייננו כי מדובר באירוע אחד ובמעשה אחד נוכח יסודות העבירה, העבירה בוצעה כלפי שמונה עובדים במשך שלושה חודשים ונקבע מתחם עונש הולם בין 30% ל- 60% מהעונש המרבי; בעניינו מדובר בעבירה שנמשכה שנתיים וחצי, כלפי 35 עובדים, מול 3 מזמינות שירות, אין ספק כי העבירה שביצע הנאשם בנסיבותיה היא חמורה מפסקי הדין שהוצגו לעיל, ולכן אני סבורה שבמקרה זה יש להסיט את המתחם כלפי מעלה כך שהוא יהיה בין 45% ל- 75% מהקנס המרבי, כלומר בין 6,480 ₪ לבין 10,800 ₪.

ביחס לעבירה של אי תשלום שכר מינימום, אני מקבלת את ההסדר אליו הגיעו הצדדים ומעמידה את הקנס על 1,000 ₪.