בעיניין יחיאל נאה, אשר קדם לפסק הדין בעיניין גרינברג, נקבע כי כאשר סיבת פקיעת הרשיון היא טכנית פיסקלית אין להסיק מעצם פקיעת הרשיון כי נפל פגם בכושרו של הנהג לנהוג :
"המחוקק בחר לסייג את שלילת הזכאות לפיצויים, כאשר רישיון הנהיגה של הנהג אשר נפגע בתאונה פקע מחמת אי-תשלום אגרה. מאחורי סייג זה ניצבת התפיסה המשקפת את תכליתו: הואיל ומדובר בעיניין פיסקלי-פורמלי באופיו, אשר אינו משליך על כושרו של הנהג לנהוג, אין טעם טוב לשלול בגינו את זכותו לפיצויים. דומה, כי אין כל צידוק עינייני להבחין בין מצב זה לבין מצב של אי-חידוש רישיון בשל אי-תשלום קנסות. בדומה לאי-תשלום אגרה, גם אי-תשלום קנסות הנו, מטבעו, עניין פיסקלי. אי-תשלום קנסות, כמוהו כאי-תשלום אגרת רישיון נהיגה, נובע מסיבות הקשורות בחיסרון כיס או ברשלנות. אי-חידוש הרישיון, על-פי תקנה 172ב לתקנות התעבורה, אינו אלא סעד סטאטוטורי, אשר תכליתו להבטיח גבייתם של קנסות במועדם. אפילו שקיימות דרכים אחרות לגביית קנסות, אין להקל ראש בתכלית זו. ברם, ככל שהדברים נוגעים לענייננו, אין היא מצדיקה תוצאה כה מרחיקת לכת של שלילת הזכאות לפיצויים.
באותו עניין בית המשפט הבחין בין נהיגה ללא רשיון תקף בתוך תקופת שנה שלאחר פקיעת הרשיון, שהוא פגם טכני, בהתאם לפסק הדין בעיניין צור שמיר נ' יחיאל נאה, לבין נהיגה ללא רשיון תקף כעבור למעלה משנה מיום הפקיעה, שאז הפגם ייחשב מהותי, לאור הוראת תקנה 172א:
"אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה נסיבות המקרה דומות לנסיבות שנידונו בעיניין צור שמיר, שכן בעיניין צור שמיר, כפי שצויין וצוטט לעיל, בית המשפט העליון הדגיש כי פקיעת הרישיון בשל אי תשלום הקנסות היא בבחינת עניין טכני בלבד, אך מהטעם שהנהג- הנפגע במקרה שנידון שם, לא נידרש לעבור בדיקות ובחינות כלשהן כתנאי לחידוש הרישיון, שכן רישיונו לא היה בתוקף תקופה קצרה של חודשיים בלבד, ותקנה 172א לתקנות התעבורה כלל לא הייתה רלוואנטית, ולא נדונה בפסק דין זה.
כאשר אין מדובר באי חידוש רשיון משך תקופה של עשרות שנים כבעניין רביבו, שם היה ברור כי הנהג ידע כי אין לו רשיון בתוקף, ספק בעיני אם ניתן ליצור הרתעה יעילה באמצעות סנקציה ביטוחית במקרים של נהיגה בתום לב ללא רשיון תקף ואם ראוי להפעיל סנקציה כה קשה לצורך הרתעה מפני אי חידוש רשיון הנהיגה, כאשר כבר קיימת בספר החוקים סנקציה ייעודית ספציפית לנהיגה ללא רשיון נהיגה תקף בפקודת התעבורה.
מבלי לגרוע מחובת נהיגה ברשיון תקף, שהפרתה כרוכה בסנקציה עונשית, ניתן לומר כי בשל משך תוקפו הארוך של רשיון נהיגה ואופיו הטכני של חידוש הרשיון, רמת העירנות של הנהג הסביר ביחס למצב תוקף רשיון הנהיגה שלו נמוכה ביחס לחובת חידוש רשיון הרכב או הביטוח.
...
יישום כללי הפרשנות על ענייננו מוביל למסקנה כי מגבלת השנתיים, בנוסחה הנוכחי, אשר אינו מבחין בין נהג שידע על פקיעת רשיונו או קיבל הודעה פורמלית על כך, לבין נהג תם לב, אינו סביר ואינו הוגן ואינו משרת אינטרס לגיטימי של חברת הביטוח.
"
סיכום
מן הטעמים המפורטים לעיל ובהתאם לעקרונות הפרשנות של חוזה הביטוח, מצאתי כי דין התביעה להתקבל ויש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח ביחס לנזקיהם המוכחים.
הנתבעת תשלם אפוא לתובעים סך 14,757 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה (23.11.2016).
