אי תשלום פנסיה ועיכוב משכורות חודשי

מיילים ששלחה הנתבעת לתובע בחודש 7/14 במסגרתם כותבה גם הגב' פרידליס - בהם נרשם כדלקמן: "אין לי בעייה לשלם מס על הרכב, לפי חוק. אל תהפוך את זה עליי !!!! הוכחת שאתה עבריין חוק ולא אני !...שלא כמוך – שאין לך שום בעיה לעבור על החוק (אי תשלום פנסיה = עבירה על החוק לידיעתך)...". ובהמשך: "...העובדה שאתה יודע להתנסח במתק שפתיים ולנסות לבלבל את הקורא ולשקר פעם אחר פעם בלי למצמץ מעידה שאתה פועל בחוסר תום לב". "...ולסיכום – העולם הוא עגול וסוף גנב לתלייה". לרבות הדברים שנאמרו בעל פה לסוכן הביטוח מר עמיאל "אני אחסל לך את העסק" ולמנהלת החשבונות הגב' כהן "הוא נוכל לא כדאי לך לעבוד איתו". לטענת הנתבעת על הפירסום חלות ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע וחוסות תחת ההגנה "אמת דברתי" - שכן הוכח כי התובעים גנבו מן הנתבעת כספי הפרשות שניכו משכרה ולא העבירו אותם במועד לקרן הפנסיה כאשר דברים אלה אושרו במסגרת חקירתו הנגדית של התובע.

התובעים בכתב תביעתם טענו בקול רפה כי אומנם לתובעת היה קושי תזרימי וחל עיכוב בתשלומים לקרן הפנסיה לעובדים וביניהם לנתבעת כאשר לטענת התובעת בחודש 1/14 שולמו כל הפיגורים ובהמשך הגיעו הצדדים להסדר (בחודש 7/14) לפיו ההפרשות החסרות ישולמו מתוך הכספים שהגיעו לתובעת מחברת שופרסל.

...

ובהמשך: "...העובדה שאתה יודע להתנסח במתק שפתיים ולנסות לבלבל את הקורא ולשקר פעם אחר פעם בלי למצמץ מעידה שאתה פועל בחוסר תום לב". "...ולסיכום – העולם הוא עגול וסוף גנב לתלייה". עוד טענו התובעים כי נמסר להם ממנהלת החשבונות שהנתבעת כינתה את התובע בכינויים וציינה בפניה: "הוא נוכל, לא כדאי לך לעבוד איתו". הנתבעת הכפישה התובעים גם בפני סוכן הביטוח ואמרה לו : "אני אחסל לך את העסק". בהתכתבויות וואטס אפ נוספות בין הנתבעת לתובע כותבת הנתבעת כדלקמן: "אתה גנבת ממני כספים וממשיך לגנוב". ולא סתם לא רצית לתת לי גמר חשבון.

אשר על כן, נדחית טענת הנתבעת להרמת מסך.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל התביעה של התובעים נדחית על כל רכיביה.

התביעות בגין פרסום לשון הרע, עגמת נפש, החזר בגין הפסד נזק מיסויי החזר קיזוז שווי רכב והרמת מסך– נדחות.

יוער, כי בתביעה השניה (צורפה כנספח לתצהיר נתבע 3) נכתב בכותרתה, לצד "מהות התביעה" כי "פנסיה בנתבעת 2 (בגין אי תשלום פנסיה בנתבעת 1 הוגשה תביעה קודמת..."; ובפרק יד' לתביעה נכתב בכותרתה "פיצוי בגין פנסיה מהיום הראשון של עבודת התובע בחברה הנתבעת 2...במשך החודשים 5-10/18..."; ובפרק טו "פיצוי בגין אי עריכת הסכם ו/או הודעה על תנאי עבודה לעובד אצל כל אחת מהחברות, הנתבעת 1 והנתבעת 2". ביום 9.12.2018 הודיעו הנתבעים על דבר הסכמתם לאיחוד התיקים.

בתום הדיון השני נתנה החלטה שלפיה הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ שכן הדיון השני התעכב בשל איחור של גב' פוקס וב"כ הנתבעים לדיון (במהלכו נשמעה עדותה של גב' פוקס) דבר שהביא לכך כי לא נשמעו סיכומים בעל פה בתום הדיון.

שנית, מהימנה עלינו גרסת התובע כי התריע על אי תשלומים לפנסיה; ובלשונו "התרעתי הרבה זמן לפני. הוליכו אותי שולל" (ע' 8 ש' 8-9; ע' 11 ש' 12-13); ובנגוד לנטען על ידי הנתבעים, לא התרשמנו כי התובע ביקש תשלום במזומן חלף הפקדה לקרן (ע' 8 ש' 10-11), שכן טענת הנתבעים בעיניין אינה מתכתבת עם מכתבה מיום 28.5.2016 של באת כוחו לנתבעת 1 ולנתבע 3, כשנה לפני הגשת התביעה בדבר "אי תשלום פנסיה לחוק והפרשות לפיצויים והלנת שכר (נספח ב' לכתב התביעה). מכל מקום, וזה העיקר, כאשר חל על מעסיק הסכם קבוצי או צו הרחבה המחייב אותו להעביר דמי גמולים לקרן הפנסיה, והאחרון אינו מקיים הוראה זו, הרי שאותו מעסיק מפר הוראה בחוזה העבודה שבינו לבין עובדו- הוראה היונקת את כוחה מסעיף 19 לחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז- 1957. מדובר בזכות קוגנטית שלא ניתן להתנות עליה. משכך, אין רלוואנטיות לשאלה אם התובע ביקש לוותר על זכותו, אם לאו או על העדפותיו של התובע בעיניין, שכן על הנתבעת 1 היתה חובה מוחלטת לבטחו (ע"ע (ארצי) 11910-05-11 אהרון בניאס – עיזבון המנוח אלכסנדר זובאוטוב ז"ל (מיום 25.6.2012).

...

סוף דבר אשר על כן, אנו מחייבים את הנתבעים 1 ו-3 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, תוך 30 יום מהיום את הסכומים כדלקמן: * סך של 46,249 ₪ בגין העדר ביטוח פנסיוני כאמור בסעיף 78 לעיל, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.2013 (אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעת 1 בלבד לשלם לתובע, תוך פרק זמן כאמור את הסכומים כדלקמן: * סך של 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה.

נוכח האמור בסעיפים 11-17 לעיל לא מצאנו לפסוק לטובתה הוצאות, ברי עת התביעה השניה עודנה מתבררת.

נציין כבר עתה, כי נפריד בין טענות התובעת לעניין החוסר בכספי הפנסיה, טענות בהן נדון בפרק זה, לבין הטענה כי האיחור בהפקדת הפנסיה נעשה בשל אפליית התובעת – טענה שנידון בה בהמשך פסק דין זה. טענות הצדדים: לטענת התובעת- הנתבעות לא שילמו לה תשלומי פנסיה עבור 18 חודשים.

לתובעת נימסרו מדי חודש בחודשו תלושי שכר העומדים בהוראות הדין וכוללים את מלוא הפרטים הנוגעים להעסקתה ולתשלומים אשר שולמו לה. טענות התובעת לעניין אפליה בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה מקוממות ואבסורדיות מה גם שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח טענותיה.

] בנסיבות אלה כאשר מהראיות עולה כי הנתבעות פעלו על מנת לתקן את המחדל באי ביצוע ההפקדות לקופת הפנסיה של התובעת ובשים לב לכך שלא התאפשר להן לעשות כן לנוכח סירובם של התובעת ו/או בעלה לשאת בחלקה של התובעת בהפקדות, אנו מוצאות קושי בטענת התובעת לפיה הופלתה בעיניין זה. באשר לטענה לעיכוב של הנתבעת בטיפול בפיגורים שנוצרו, הרי שעיון בראיות[footnoteRef:21] מעלה כי הפניה הראשונה של בעלה של התובעת אל הנתבעת בעיניין זה הייתה במאי 2018 כתוצאה ממכתב ששלחה באותו החודש קרן הפנסיה לנתבעת 2 (עם העתק לתובעת) המודיע על חוב בגין פיגורים בתשלומים לקופה הפנסיה של התובעת, ולכן גם אם הנתבעות החלו לטפל בכך רק בתחילת 2019 איננו סבורות כי איחור בטיפול יכול לבסס טענת אפליה, כאשר גם בהקשר זה איננו יודעות כיצד התייחסו הנתבעות באותו ענין לעובדות אחרות.

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת חלקית באופן כזה שעליה לשלם לתובעת כדלקמן: 91.1.

תביעת התובעת בגין רכיבים –קרן השתלמות ואפליה, נדחית הכל כמפורט לעיל.

(ר' עמ' 19 שורות 2-3, 18,20 לפרוטוקול דיון ההוכחות) ערים אנו לכך שגב' לירון בר מאיר כתבה מייל לנתבע ב27.6.18 בו הודתה לו על תקופה של למידה וצמיחה (ר' נ/1), אולם שוכנענו כי יש לקבל את ההסבר שלה לניסוח זה וכי אין באמור משום הודאה כי כן קיבלה את זכויותיה: "האם זו ההודעה שלך לסיום העסקה? מוגשת ומסומנת נ/1. ת. כן. אבקש להסביר. יש כאן מייל שעלול להתפרש כהפוך למה שאמרתי עכשיו. הסיטואציה קצת יותר מורכבת ממה שמנסים להציג, במיוחד כשמעורבים כספים. אני רציתי לסיים טוב מול שלמה כדי להבטיח שישולם כל מה שחסר לי." (ר' עמ' 17 שורות 27-32 לפרוטוקול דיון ההוכחות) גם עיון בחקירתו הנגדית של מר ישראל קיל מעלה כי העיד כי הבעיה של אי תשלום שכר היתה כל הזמן מתחילת העסקתו: "החל ממתי אתה יודע שהתובע מבין שיש בעיה? ת. מההתחלה שהחלו העיכובים. ש. ממתי? ת. העיכובים החלו אני חושב כמה חודשים לאחר שהצטרפתי לחברה" (ר' עמ' 23 שורות 14-17 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

בכל הנוגע לטענות בדבר רישום כוזב של הסכום להפרשה לקרן הישתלמות ופנסיה, הרי משלא הוצגו באופן פרטני תלושים אלו אל מול ההפרשות לחודשים הנטענים, לא שוכנעו כי התובע הרים את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. כמו כן, בכל הנוגע לפצוי הוצאות מימון בשל אי תשלום שכר עבודה לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב זה. מדובר על רכיב שנתבע באופן כוללני ולא שוכנענו שהתובע הרים את הנטל להוכיחו, מעבר לאמור כי מדובר ברכיב נזיקי.

...

לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, הגענו למסקנה שאכן יש מקום לפסוק לו פיצוי בגין כך. התובע פנה לנתבע אינספור של פעמים לקבל את שכרו במועד ולמרות האמור, חודשים רבים שכרו לא שולם לו באופן מלא וכך גם לא בוצעו ההפרשות הפנסיוניות, וחמור מכך חלק גמל העובד נוכה משכרו ולא הועבר ליעדו חודשים רבים.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל וזאת תוך 30 ימים מהיום.

גם משכורות חודש 8/2020 (כולל דמי מחלה לחודש זה) לא שולמו להם כדין.

הנתבע גם היה מודע היטב לנכוי הסכומים משכרם של התובעים, ובחר בכוונה-תחילה לעכב את הסכומים במשך מספר שנים, ולא להעבירם ליעדם.

במהלך הישיבה התחייב הנתבע כי התשלומים הפנסיוניים יושלמו במלואם לתובעים: "הובטח על ידי עוזי שתשלומי הפנסיה ישלמו במלואם תוך 3-4 חודשים, זאת אומרת עד לתאריך 01.03.2019. מבצעים כול חודש מהמשכורת העברות קרן פנסיה. קיבלנו לאחרונה הודעה שבה נאמר שלא מקבלים כסף שמופרש מהמשכורת, וכסף שמופרש ע"י המעסיק". נציין, כי דברים אלה מחזקים את המודעות הברורה של הנתבע לגבי החוסר המתמשך בתשלומים הפנסיוניים של התובעים.

...

בסופו של דבר, מדובר בנסיבות חמורות וקשות, שמצדיקות ביחס לרכיבי התביעה הרמת מסך חלקית ובאשר לכלל התשלומים הפנסיוניים[footnoteRef:216].

] במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי כלל הנסיבות שצוינו עד כה תומכות בהרמת מסך, אך כזאת שהיא חלקית (וכן חיוב אישי חלקי), ובכל הקשור לתשלומים הפנסיוניים בכללותם.

] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל ברובה הגדול, ועל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים, כדלקמן – - לתובע 1, פיטר שיינקמן – פיצויי פיטורים בסך של 62,459 ₪; תגמולי מעסיק בסך של 40,172 ₪; ותגמולי עובד (שנוכו מהשכר ולא הועברו לקרן הפנסיה) בסך של 30,301 ₪; הפרשי שכר בסך של 12,438 ₪; דמי הבראה בסך של 3,685 ₪; פדיון חופש בסך של 5,488 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 3,000 ₪.