אי תשלום פיצויים עקב גניבה

על כן, סירבה חברת הביטוח כלל לשלם לנתבעת פיצוי בגין הגניבה.

במשך כל תקופת ההיתקשרות עם החברה הונפקו לתובע תלושי שכר פקטביים על שכר בסך 7,000 ₪, ולא שולמו לו הזכויות הסוציאליות שהיה זכאי להן אילו היה שכיר.

...

מסקנה לאחר בחינת טיעוני הצדדים ושקילת כלל חומר הראיות הקיים לפנינו, וכן לאחר בחינת הסוגיה לפי כלל המבחנים שבפסיקה, הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה בעניין קיומם של יחסי עובד-מעסיק בינו ובין החברה.

על כן, נחה דעתנו כי ההתקשרות בין הצדדים אינה של יחסי עבודה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, משהגענו למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, דין התביעה להידחות.

עוד נטען כי יש לחייב את התובעת בתשלום פיצוי בגין גניבה ממעסיק, השבת סכומים ששולמו לפי הסכם שהופר ופצוי הפרת חובת תום הלב.

...

" לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים השונים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים אשר יפורטו להלן: הסעיפים אותם מבקשת התובעת למחוק מתצהירו של מר עלגור נוגעים לטענות כלפי התנהלות של התובעת כמנהלת כללית, יו"ר דירקטוריון נתבעת 1, ובעלת שליטה בנתבעת 3, שהינה בעלת מניות הרוב נתבעת 1.

סוף דבר שתי הבקשות נדחות.

התובעת תשלם לנתבעות 1 ו-2 את הוצאות הבקשה הראשונה בסך 2,000 ₪ ולנתבעים 3 ו-4 את הוצאות הבקשה השניה בסך 2,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

התובעת מתעתדת להשתמש בחשבונית שהיא תובעת לקבל מהנתבעות על מנת לבצע "גניבת כספים מהקופה הציבורית" היות שהיא לא שילמה כלל את המע"מ. סעיף 47(א) לחוק מע"מ קובע שעוסק מורשה "רשאי" להוציא חשבונית מס ובעת החתימה על ההסכם, התובעת ויתרה על מימוש זכותה לקבלת חשבונית בגין רכיב מכר הקרקע.

בכל הנוגע לעילת התביעה הראשונה – הנפקת חשבונית מס בגין רכישת הקרקע – כמפורט לעיל, בהערה 1 לתביעה בסד"מ נאמר במפורש שהתובעת עומדת על דרישתה לקבל חשבונית כדין וזה לשונה: "יובהר, כי תביעה זו אינה עוסקת בחובתם של הנתבעים מכוח הדין להנפיק חשבונית בגין מכר הקרקע, ובגין כך עומדת לתובעת עילת תביעה נפרדת. התביעה דנן, כתביעה לסכום קצוב, עוסקת בהקשר זה אך ורק בחובתם החוזית של הנתבעים לשפות את התובעת עבור המע"מ בגין שירותי הבניה המסופקים על ידה". בכל הנוגע לעילת התביעה השנייה – התובעת לא וויתרה על קבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהעיכוב בתשלום המע"מ ובמכתבה מיום 11.5.16 נאמר כי: "מרשתי רואה את מרשותך אחראיות לכל נזק שניגרם ויגרם להם בשל עיכוב בלתי סביר בתשלום המע"מ, במועד הקבוע בדין ובהסכם...". גם במכתב נוסף שנשלח ע"י ב"כ התובעת לנתבעים ביום 18.8.16 הודגש שוב כי "המנעות מתשלום תוביל להטלת סנקציות ונקיטת הליכים פליליים עקב אי תשלום מע"מ במועד ... הנזק שייגרם למרשתי ... הנו עצום ... צפויים למרשתי נזקים כבדים ביותר... מרשתי רואה את מרשותיך אחראיות לכל נזק שניגרם וייגרם לה בשל עיכוב בלתי סביר זה בתשלום המע"מ". טענת מצוי העילה – אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה יש לדחות את התביעה מחמת מיצוי העילה.

...

תמצית טענות הנתבעים יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, מאחר שהחיוב במס בהתאם לסעיף 28(א) לחוק המע"מ חל עם העמדת המקרקעין לרשות הקונה.

. כמו כן, יש לדחות את עתירת התובעת לפיה תתווסף לסכום הנ"ל הריבית ההסכמית.

התובעת אף הנפיקה חשבונית מס לנתבעים בגין תשלום זה ועל הנתבעים לשאת בתוצאות של אי תשלום המע"מ במועד ולכן עליהם לשאת בכל הקנסות והריביות שהוטלו לאור האיחור בתשלום המע"מ. ביחס לרכיב זה חלה על הנתבעים החובה לשלם את הריבית ההסכמית, שהרי מדובר בהוצאה שהיה על הנתבעים לשאת בה על פי ההסכם והם הפרו את חובתם ולא עשו כן. כשם שבפסק הדין בסד"מ נקבע שהנתבעים ישלמו את חובם בתוספת הריבית ההסכמית, הוא הדין ליתר רכיבי התשלום שהתובעת שילמה למע"מ. התובעת הציגה רשימה מוסדית בדבר גובה החוב כולל התוספות (טופס שע"מ- מע"מ, נספח 19 לתצהיר התובעת) ואין כל סיבה שלא לקבל אסמכתא זו. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 329,788 ₪ בתוספת הריבית ההסכמית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל כמפורט בסעיף 74 לכתב התביעה.

משהתביעה התקבלה בחלקה, הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בגובה מחצית מאגרת בית המשפט ששילמה על פי אסמכתאות וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 75,000 ₪.

להלן הפלוגתות בהן עלינו להכריע בכל הקשור לתביעה העיקרית: האם נימסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו? והאם התובע זכאי לפצויי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה? מהו היה שכרו הקובע של התובע? האם התובע עבד מעבר לשעה 17:00 ואם כן האם זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות אלו? האם יש לנכות זמן הפסקה משעות העבודה שדווחו ע"י התובע? האם התובע זכאי לגמול נוסף בגין עבודה בשבת? האם התובע זכאי לתשלום בגין הפרשות חסרות לגמל (חלק מעביד)? האם התובע זכאי להשלמת פצויי פיטורים? האם התובע זכאי למשכורת בגין חודש 2/19 ? האם התובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה? האם התובע זכאי לתשלום דמי חגים? האם התובע זכאי לתשלום דמי הבראה? האם יש להרים את מסך ההיתאגדות בין הנתבעת לבין בעל המניות - הנתבע? למען הסדר הטוב ולמען שלמות התמונה נציין כי שלוש הפלוגתות שלהלן, אינן דורשות הכרעה בשל עניין עלוש שבו נקבע כי צו ההרחבה בענף ההובלה לא חל על יחסי העבודה שבין הנתבעת לעובדיה ובשל בקשת התובע מיום 18/12/22 וכן החלטת בית הדין בקשר לכך: * האם צו ההרחבה בענף ההובלה 2007 (להלן - צו ההרחבה) חל על יחסי העבודה שבין התובע לבין הנתבעת? * האם התובע זכאי לתשלום בגין אש"ל? * האם התובע זכאי לתשלום קרן הישתלמות? להלן הפלוגתות בהן נדון בקשר לתביעה שכנגד: א. האם יש לחייב את הנתבע שכנגד בפצוי בגין גניבת סוד מסחרי ? האם התובעת שכנגד זכאית לפצוי עקב הפרת חובת תום הלב והאמון מצד הנתבע שכנגד? האם התובעת שכנגד זכאית לפצוי עקב סיכול הזדמנויות עסקיות שנגרמו ע"י הנתבע שכנגד? להלן נדון בפלוגתות לפי סדרן ובהתחלה – הפלוגתות בקשר לתביעה העיקרית; האם נימסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו? והאם התובע זכאי לפצויי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה? התובע טען כי לא נימסרה לו הודעה על תנאי העסקתו (להלן - הודעה) וכי בטרם התחיל לעבוד אצל הנתבעת הוא נפגש בבית קפה עם שניר (אחיו של הנתבע) ושם דיברו על תנאי העבודה וסיכמו ביניהם בעל פה לצורך התחלת העבודה כי התובע יעבוד בין השעות 07:00-17:00 ויקבל שכר של 7,500 ₪ נטו.

האם התובע זכאי לתשלום דמי הבראה? התובע טען כי הנתבעת לא שילמה לו דמי הבראה לאורך תקופת עסקתו וכי הרכיב בתלוש השכר עבור דמי הבראה הנו חלק משכרו שרגיל - על כן הוא תובע עבור 77 חודשים סכום של 22,302 ₪ וטוען לפצויי הלנה והפרשי הצמדה וריבית כך שהסכום עמד על סך 23,167 ₪ .

...

דיון והכרעה - נציין כי בטרם יגביל ביה"ד את עיסוקו של העובד עליו לבחון את הנסיבות הבאות: סוד מסחרי השייך למעסיק; הכשרה מיוחדת; חובת תום הלב וחובת האמון המטילה על העובד נורמות התנהגות חמורות יותר מאשר קיום חוזה רגיל בתום לב. לאחר שבחנו את שנטען לפנינו מצאנו כי פעולות הנתבע שכנגד אינן מהוות הפרה של חובות האמון ותום הלב בהם חייב היה כעובד כלפי מעסיקתו - התובעת שכנגד.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ולאחר שדחינו את התביעה שכנגד במלואה וכן דחינו את בקשת התובע לבצע הרמת מסך בין הנתבע לנתבעת ובכך דחינו למעשה את התביעה כנגד הנתבע הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 5,000 ₪ מכוח סעיף 5(ב)לחוק הודעה לעובד אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בכל הקשור לענין זה - בהתחשב בטענות הנתבעת אשר לעבודה הרבה שנדרשה לעשות (כפי שהדבר אכן בא לידי ביטוי בסיכומיה) מאחר והתובע התעקש לעמוד על טענותיו לענין חלות צו ההרחבה בענף ההובלה, עד אשר התקבל פסה"ד של הארצי בעניין עלוש וכן בהתחשב בפער הגדול מאוד בין סכום התביעה לסכום שפסקנו לתובע בסופו של דבר וכן בהתחשב בכך שדחינו את התביעה כנגד הנתבע, שקלנו לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת ו/או הנתבע אלא שבסופו של דבר החלטנו שלא לעשות כן ושכל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשל התביעה שכנגד, בסכום של 500,000 ₪ שבחרה הנתבעת להגיש כנגד התובע - תביעה שכנגד אשר כולה נדחתה על ידינו.

בכתב התביעה נטען כי ביום 19.2.21 נגנב רכבו של התובע, אך הנתבעת סירבה לשלם לתובע פיצוי בגין ניזקי גניבת הרכב, בהתאם לתנאי הפוליסה.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בדוח החוקר ובסיכומים בכתב, ולאחר ששמעתי את עדי הצדדים ואת טענותיהם בדיון בפניי, נוכחתי כי דין התביעה להידחות.

לנוכח המפורט לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בגין שכר עד הנתבעת בשיעור 1,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, כולל מע"מ. זכות ערעור כדין.