אי תשלום עמלות של 5% מכל הפקדה של לקוחות שגויסו

בין הנתבעת לבין גולף היתנהל מיזם משותף במהלכו הפעילה הנתבעת את כל חנויות העודפים של הרשת כאשר כעבור תקופה, במהלך שנת 2017, התגלעו בין הצדדים מחלוקות אישיות, כספיות וניהוליות כאשר טענת הנתבעת הייתה שגולף קזזה לה הוצאות ביתר וגבתה ממנה עמלת כרטיסי אשראי גבוהה מזו שהיא משלמת לספק, כך שרק מסעיף זה הרויחה גולף לכאורה שלא כדין מעל 2.5 מיליון ₪.

במסגרת טענות התובע בהליך דנן, נטען כי במסגרת התביעה כנגד גולף, הגישה האחרונה בקשה לבית המשפט להפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט בסך 5% מסכום התביעה (587,500 ₪).

עם קבלת ההחלטה של בית המשפט להפקדת ערובה בסך 250,000 ₪, ביקש הנתבע מהתובע להעביר את התיק מיידית לגישור ו"לסגור" עם גולף, תוך שהוא חוזר על התחייבותו כלפי התובע לשלם לו 40% מכל סכום שיתקבל מגולף ובמילותיו של הנתבע: "כן, כן, תסגור! לא משנה מה הסכום קח 40 אחוז תסגור!". לאחר שעלה בידי הנתבעים לגייס את סכום הערובה, היא הופקדה ביום 2/5/19 בקופת בית המשפט ובהתאם ניתנה החלטה שיפוטית ביום 14/5/19 לפיה הוא מברך את הצדדים על התחלת הליך הגישור.

במסגרת טענות ההגנה של הנתבעים, העלו האחרונים תחילה מספר טענות סף שיש בהן להביא לדחיית התביעה; העידר עילת תביעה - במסגרת זו טענו הנתבעים כי שילמו לתובע את מלוא שכרו כפי שהתחייבו לכך בהסכם שכר הטירחה מיום 7/11/17 כאשר העבודה הנוספת לגביה טוען התובע, נכללת בשירותים אותם התחייב לספק לנתבעים; הפרה מכוונת של מיגוון חובות אתיות - לטענת הנתבעים יש לסלק את התביעה נוכח זאת שהוגשה תוך הפרת חיסיון עו"ד-לקוח, אי שימוש בידיעה מלקוח, איסור הקלטת לקוח וכיו"ב, לרבות באופן שיש בו לחשוף את הנתבעים לסיכונים והליכים משפטיים (כגון הפרת הסכם ו/או לשון הרע) וגם מהוה לשון הרע; תביעה טורדנית וקנטרנית - במסגרת זו נטען כי הסכם שכר הטירחה נכרת בשנת 2017 והטיפול בתיק הסתיים בשנת 2019 כאשר מאז התובע מטריד את הנתבעים ושולח מיגוון מכתבי התראה מבאי כח משתנים בניסיון להלך עליהם אימים שישלמו מאות אלפי שקלים או אחרת יגיש כנגדם תביעה כשבנסיבות אלה עסקינן בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר.

...

בכל הקשור לטענות הנתבעים באשר לעצם הבחירה לעריכת התיעוד האמור באופן שנוגד את כללי האתיקה החלים על התובע כבא כוחם דאז, הרי שמלבד זאת שמצאתי ליתן אמון בגרסת התובע אודות תכלית ההקלטה (וכך גם היה היקף חשיפת התיעוד בהליך זה והרלוונטיות נוכח היות ההליך עוסק במחלוקת לעניין שכר טרחה), מקובלת עלי טענת התובע בסיכומיו כי טענות אלה אינן רלוונטיות לשאלת הזכאות הנדונה במחלוקת שבפניי ועניין זה הינו בגדר סוגיה שהפורום הנאות לבחון אותה היא וועדה רלוונטית של לשכת עורכי הדין.

כך או כך, אין בפניי כל קביעה ישירה או עקיפה של טריבונל רלוונטי כזה או אחר שיש בה להשפיע על עצם הזכאות או על שיעור שכר הטרחה עליו הסכים הנתבע כאמור ברכיב שנקבע כי ייגזר מסכום הפשרה ועל -כן אין מקום גם לקבל את הטענה בסעיף 8.4 לסיכומי הנתבעים לפיה אי דחיית התביעה תביא לידי כך שבית המשפט נתן ידו "להתנהלות קלוקלת שיש להוקיע". סוף-דבר: לאור כל האמור, מצאתי לקבל את התביעה במלואה.

הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד (חיוב משותף שנגזר על רקע זאת שהנתבע הוא שבעצמו התחייב אישית בתשלום כמו גם לאור ההתקשרות עם התובע בשם שני הנתבעים), לשלם לידי התובע סך של 301,788 ₪ (סכום התביעה כשהוא נושא ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשתה ועד היום).

גם העובדה שהבנק אפשר לתובע, מידי פעם, חריגות ממסגרת האשראי המאושרת, בין אם על יסוד הבטחותיו לכיסויין המהיר ובין אם לאו, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על שינוי הסכם האשראי שבין הבנק לבין התובע, או כדי ליצור חובה מצד הבנק לכבד כל משיכת יתר עתידית של הלקוח (ראה ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2), 673, בעמ' 684) וראה לעניין זה גם ע"א (י-ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגר נבו), כמצוטט להלן: בענייננו, כימעט כדרך שבשיגרה, כאשר אך מובן הוא שבהגבלה אין למשיב עניין לטובת עצמו, והוא נאלץ לתור אחר "שביל הזהב" בין חפצו לשמור על מעגל לקוחותיו מהם (מכספם) פרנסתו, לבין ניהול הסיכונים העסקיים להם הוא נידרש בגין העובדה שהוא נדון לפעול לתועלת הציבור בעניין ההגבלות על חשבונות שיקים, הרי למרות שאיפשר למערערת לחרוג ממסגרת האשראי המאושר הוא גם סרב באותה עת לכבד חמישה שיקים.

היום יש תקנות של בנק ישראל שלגבי שיקים של עד 500 ש"ח לא בודקים כל שיק ושיק אלא מדגמית רק 5%.

כן ראה גם עדותו של פקיד הבנק איב גבאי בע' 40 לפרוטוקול) בן שלום העיד עוד כי בעבר אפשר היה, אף כי הדבר קרה אך לעיתים נדירות, כי שיק שהופקד למשמרת הוחזר פיזית ללקוח בטרם הגיע מועד פרעונו אך פרטיו לא הוסרו מרישומי המחשב.

עוד טוען התובע כי ביום 19.11.01 היתקשר עם הרב אברהם קוק בהסכם עבודה לגיוס תרומות לישיבת "תורת רפאל". בהתאם להסכם, אמור היה לקבל שכר חודשי של 1,500 דולר, בתוספת 49% מכל תרומה שיגייס.

התובע טוען כי בשל ההגבלה כי נגרם לו נזק כשוויו המלא של חוזה העבודה, ובסה"כ כ-90,000 ש”ח בגין השכר הבסיסי על פי החוזה, ועוד סכום ממוצע ומוערך של 5,000 ש”ח נוספים בכל חודש, עמלתו באחוזים בגין גיוס תרומות, מעבר לשכר הבסיסי המובטח.

אף שהחל עבודתו על פי חוזה ההעסקה עם הרב קוק, לטענתו, ביום 21.10.01, ואף שההגבלה נכנסה לתוקפה רק בחודש מרץ 2002, טען התובע כי קיבל רק שני תשלומים בסך 1,250 דולר על פי החוזה ועוד עמלה בסך 1,700 ש”ח, כולם במזומן.

בשל החזרת השיקים היו ידועים בקהילה, לפי דבריה, כאנשים "לא אמינים ולא משלמים" (וראה גם מכתבה לבנק נ/14).

...

מקום בו הוא מאשר חריגה, נושא הוא בסיכון עד לשלב שלא יחפוץ להמשיך ולנהוג כך. לסיכום פרק זה, יש לדחות טענות התובע לשינוי מסגרת האשראי המאושרת, בין אם עקב כריתת הסכם חדש שבעל-פה, ובין אם מכוח הסכם מכללא הנלמד מדפוס התנהגות מתמשך של הבנק.

סיכומו של דבר, שיק מס' 500 סורב שלא כדין.

הנני מחייבת, אפוא, את הבנק לשלם לתובע פיצוי בסך 15,000 ש”ח. לאור גובה התביעה לעומת תוצאותיה, ישלם הבנק לתובע רבע מאגרת בית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש”ח בצירוף מע"מ כחוק.

ההתנהלות המניפולטיבית של התובעת, העובדה שלא הצליחה לגייס כימעט אף לקוח חדש ואי האמון שנוצר הובילו למסקנה שאין מנוס מסיום ההיתקשרות עם התובעת.

גם אם העמלות היו מגיעות לתובעת, הרי שהיא המשיכה לעבוד אף שלא שולמו לה ובכך הסכימה ל"הרעת תנאים".

התובעת מבקשת השלמת הפקדות לפנסיה ולפיצויים וכן דורשת פצויי פיטורים ומדובר בתביעה כפולה.

זכאות התובעת לעמלות בתקופת העבודה שולמו לתובעת עמלות בגין שתי עיסקאות בלבד, עם הלקוחות "חומץ" וחלק מעיסקת חברת "סופרהב". לטענת התובעת קמה לה זכאות לתשלום עמלות בגין עיסקאות שסיכמה בתקופת עבודתה, אף אם בשל פיטוריה הושלמה העסקה לאחר מועד סיום העבודה.

הנתבע 2 בתצהירו דוחה מכל וכל את טענות התובעת בהקשר זה, ולשיטתו (הטעויות במקור): "לא יעלה על הדעת כי התובעת תצטרף טבלה בגין עיסקאות שחלקן כלל לא נעשו חלקן נכרתו כארבעה חודשים לאחר מועד עזיבתה!!!!! ובמתכונת שונה, כולם עיסקאות של לקוחות חוזרים ו/או כאלו המזמינים מהתובעת ו/או כאלו המצויות בתביעות כספיות (ודי בעובדה זו על מנת לאיין ולנתק כל קשר בינה לבין עיסקאות אלו) ותדרוש עמלות בגין עיסקאות אלו" כן טוען הנתבע 2 כי בפועל התובעת "לא ביצעה כל מכירה כימעט" (סעיף 12 לתצהיר מר שמש).

טענה זו אינה נתמכת בלשונו של ההסכם בין הצדדים, המקנה לתובעת בבירור זכות לעמלה של 5% מכל מכירה, לאו דוקא ללקוחות חדשים, והיא נדחית.

...

הנתבעת תשלם לתובעת השלמת פיצויי פיטורים בסך 35,904 ₪, בהתאם לחישוביה שלא נסתרו.

סיכום לאור כל האמור, מתקבלת התביעה ברובה.

מאחר שהתובעת הודיעה כי אינה עומדת על התביעה נגד הנתבע 2 רק בתום ההליכים בתיק, ולא הוכחה עילת תביעה אישית נגדו, התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

תביעה כספית בעילה חוזית ועשיית עושר ולא במשפט הוגשה בגין אי תשלום עמלות בשיעור של 5% מכל הפקדה של לקוחות שגויסו ע"י התובע למטרות מסחר במט"ח באמצעות הנתבעת 1 (להלן-"הנתבעת").

...

לאור האמור, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות.

לאור קביעותיי לפיהן לא הוכח קיומו של הסכם מחייב עם הנתבעת ומשלא טען התובע בדבר קיומן של התחייביות אישית של הנתבעים האחרים כלפיו כי אם בגין אחריותם מכוח התחייבותה של הנתבעת , דין התביעה כנגד הנתבעים 2-4 להידחות.

לאור האמור, נדחית התביעה כנגד הנתבע 5.

למעשה, החברה מבקשת היום להשיב לידיה את כל העמלות ואת כל הבונוסים ששילמה לו במסגרת שכרו, משל כל העיסקאות שגויסו על ידו בוטלו בדיעבד, הגם שבין הצדדים התבצעה בזמן אמת היתחשבנות חודשית, במהלכה קזזה החברה מהעמלות ששולמו לו בגין חודש מסוים עמלות של עיסקאות עבר.

בנוסף, רמי המציא "טופס ביטול" אשר נשלח ללקוחות החברה, ללא יידוע ממוניו דבר אשר הוביל באופן ישיר לביטול של 40% מהעסקאות (כאשר עובר לתקופת העסקתו אלו עמדו על 5% בלבד).

אשר על כן, אנו מקבלים את עיקר טענותיו של רמי בכתב התביעה לעניין ההפקדות לפנסיה אשר נתמך בתחשיב אשר צורף לתצהירו (ת/3 ו-ת/5), שלפיהן יש לכלול את רכיב העמלות כחלק מהשכר הקובע- טענות אשר ממילא לא נסתרו – לא בכתב ההגנה ולא בתצהירו של אלכסנדר, וללא שהנתבעים העמידו תחשיב נגדי מצידם.

מכל מקום, רמי לא הציג הסכם או הסדר או כל מקור נורמאטיבי אחר המחייב את החברה להעביר תשלומים לקרן הישתלמות משכר גבוה משכר היסוד כאמור.

...

אשר על כן, אנו מקבלים את עיקר טענותיו של רמי בכתב התביעה לעניין ההפקדות לפנסיה אשר נתמך בתחשיב אשר צורף לתצהירו (ת/3 ו-ת/5), שלפיהן יש לכלול את רכיב העמלות כחלק מהשכר הקובע- טענות אשר ממילא לא נסתרו – לא בכתב ההגנה ולא בתצהירו של אלכסנדר, וללא שהנתבעים העמידו תחשיב נגדי מצדם.

התביעה שכנגד לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה שכנגד להידחות.

נוכח כללם של דברים, לא מצאנו רלוונטיות למסמכים שצורפו על ידי הנתבעים שכנגד בעניין העיצומים הכספיים (נת/10-11), כמו גם לתמליל השיחה בין רמי לגילה, אשר לא צורפה הקלטה הימנה (נת/12) והעתקי הפרוטוקולים של חקירת הרשות להגנת הצרכן, אשר הובאו אך חלקים ממנה (נת/13; ע' 7 ש' 1-4).

סוף דבר תביעתו של התובע (רמי) מתקבלת בעיקרה והתביעה שכנגד נדחית.