אי תשלום מלוא התמורה עבור שירותי ייעוץ

בהקשר זה יצוין כי התובע טוען שבסופו של יום התובע לא קיבל כל שירות מהנתבעת ונאלץ לפנות ליועץ אחר על מנת לקבל יעוץ מיועץ משכנתות אחר וזאת על אף שהתובע שילם לנתבעת תשלום מלא לצורך קבלת שירות זה. טענה שלישית של התובע היא להטעיה.

הנתבעת גבתה את מלוא התשלום ולא סיפקה את השרות שכן היא השיגה עבור התובע רק אישור עיקרוני על סכום בסך 1,680,000 ₪.

זאת על אף שהתמורה עבור שירות זה שולמה בפועל.

...

נוכח מעשיה ומחדליה אלו של הנתבעת, אך בהתחשב לשירות שניתן, אני סבור שיש להורות על השבת יותר ממחצית התמורה של הסכום ששולם.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כי הנתבעת תפעל כדלקמן: תשיב הנתבעת לתובע סך 16,000 ₪ כערכם היום.

סך הכל תשלם הנתבעת 18,000 ₪.

רקע בפני תביעה כספית, בסך 37,621 ₪, שעניינה דרישת תשלום תמורה עבור שירותי ייעוץ ולווי להקמת מערכת סולרית להפקת חשמל.

התביעה התבררה עד תום, לרבות סיכומי טענות בכתב, ובשלה השעה להכריע בה. כתבי הטענות על פי כתב התביעה, אישרה הנתבעת הצעת מחיר מיום 17.10.2012 (שצורפה לכתב התביעה; להלן – "הצעת מחיר 3159") שהעבירה התובעת (שהיא חברה בבעלותו ובניהולו של מר ציון גל; להלן – "גל") למתן שירותי ייעוץ ולווי כאמור, תמורת הסך של 30,000 ₪ ומע"מ (אז: 35,400 ₪), אולם לא שילמה את התמורה המוסכמת.

שלישית, על הנתבעת להראות כי קמה לה הזכות להפר את ההסכם עם גל, בביטולו קודם לסיומו, זאת על יסוד הוראה חוזית המאפשרת זאת, או על יסוד הפרתו על ידי גל, באופן שיצדיק את ביטולו; אחרת, שומה עליה לשלם את התמורה במלואה.

...

תוצאה אופרטיבית סוף דבר, שאני מקבל את התביעה, באופן שיראו את ההתנגדות כאילו נדחתה למפרע.

בהתאם, אני מחייב את הנתבעת לשלם את סכום החוב כפי שהוא מופיע בתיק ההוצאה לפועל (כולל ההוצאות ושכה"ט שנצברו שם).

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאותיה בניהול ההליך בבית המשפט (הפרשי מחצית ראשונה של האגרה בסך 71 ₪ ליום 4.4.2017, מחצית שניה של האגרה בסך 470 ₪ ליום 7.3.2018, ושכר העד בסך 700 ₪ ליום 4.6.2019), הוצאות כלליות המתבטאות בזמנו של גל, בסך של 1,800 ₪ (להיום), ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪ (להיום).

דא עקא, למרות ששילמה עבור שלושת החודשים תמורה מלאה, סירבה הנתבעת להחזיר את יתר הצ'קים.

דיון והכרעה טרם בחינת טענות הצדדים, ראוי להדרש לתנאי החוזה (נספח א' לתביעה): בהתאם למוסכם, התובעת תקבל ייעוץ עסקי הכולל 12 שירותים (סע' 1 להסכם; להלן - הייעוץ) ו-6 שירותים נוספים (סע' 1.3 להסכם; להלן - השירותים הנוספים), הכל תמורת תשלום חודשי בסך של 2,900 ₪ + מע"מ, כפול 12 חודשים.

הנתבעת הודתה כי התוכנית האסטרטגית לא נימסרה לתובעת מחמת אי תשלום, למרות שנתנו לה הנחה וחייבו אותה רק במחצית העלות, וכפי עדות נציג הנתבעת בדיון: "אפשר לראות שהתוכנית האסטרטגית שלה היא נכתבה אבל היא לא נימסרה כי הלקוחה לא רצתה לשלם". מאידך, לטענת התובעת לא קיבלה את התוכנית האסטרטגית כיון שזו לא הוכנה.

...

מאחר שהתכנית לא הושלמה והטיוטה לא הועברה לתובעת (אף לא צורפה לכתב ההגנה ולא הוצגה בעת הדיון), אני סבורה כי הנתבעת אינה זכאית לתשלום בעבור שרות זה. נשאלת השאלה כיצד תשיב התובעת לנתבעת את השירות שקיבלה במסגרת החוזה, בתקופה טרם ביטולו, שהרי מדובר בשירות שלא ניתן להשיבו בעין.

לאחר ששקלתי מכלול הנתונים, כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובנספחיהם, את העדויות ואת תנאי ההסכם, לרבות הסכומים הנקובים בו, ולא התעלמתי מהסכמת הצדדים לתשלום 10% מהגידול בהכנסות התובעת לרבעון הראשון של ההתקשרות, אני סבורה שיש לקבוע כי הערך הכולל של השירותים אותם סיפקה הנתבעת לתובעת, לרבות הסכום שהיה על התובעת לשלם לנתבעת לפי הגידול בהכנסותיה, הינו 15,000 ₪ +מע"מ. על הנתבעת להשיב לתובעת את ההפרש בין מה שקיבלה לבין סכום זה. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת סך של 3,092 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה עד לתשלום בפועל.

לפניי תביעה על סך 49,715 ₪ בגין אי תשלום עבור שירותי ייעוץ עסקי ושכירת משרד.

בפועל שילם הנתבע סך של 30,664 ₪ (באמצעות ההלוואה הנ"ל) בעוד ש-3 שיקים שמסר בסך של 9,243 ₪ הופקדו וחוללו, ובגינם ניפתח תיק ההוצל"פ נשוא הליך זה. התובעת טוענת כי הנתבע הפר את ההסכם עמה הפרה יסודית וחד צדדית, ומשכך זכאית לקבלת תמורת 3 השיקים לרבות מלוא סכום התביעה, לה חב הנתבע בהסתמך על תמחור השירותים בנפרד בעקבות פירוק החבילה שהוצעה בהסכם, ובסך הכל – 49,715 ₪.

...

רביעית, סבורני כי סעיף 2.1.2 להסכם הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד מכוח סעיף 4(6) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982.

במאזן ההסתברות שוכנעתי כי לא סופקה תמורה המצדיקה המשך תשלום תמורת ההסכם מעבר לסכום שכבר שולם על ידי הנתבע.

אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

הצדדים בחרו להגיש סיכומים בכתב בנוגע ליתר המחלוקות, בתביעה ובתביעה שכנגד, והן כדלקמן:- האם התובע שילם לנתבעת את מלוא התמורה עבור הבית, ואם כן – מהו הסכום שעליו לשלם לה? האם על התובע לשלם פיצוי מוסכם לנתבעת בגין הפרת החוזה ביניהם? האם הנתבעת חייבת לשלם לתובע את ההוצאות שנגרמו לו לצרכי המשפט (מומחים) ולצורך תיקון תכנית ההגשה למטרת טופס 4, ובאיזה סכום? האם על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפסד שכירות ואבדן הנאה מהנכס בשים לב לשטחו הבנוי? האם על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש? הצדדים התקשרו בחוזה מיום 29.10.14 על פיו התובע יקבל מהנתבעת שירותי בניית בית בבית אורן, לרבות תיכנון אדריכלי, בלווי מהנדס ויועץ קרקע והוצאת היתר בנייה, וישלם לה כספים עבור שירותיה.

ההסכם קובע כי הנתבעת תעניק לתובע שירותי אדריכלות הנדסה וייעוץ לצרכי תיכנון ותבנה את הבית המתוכנן, על פי התכניות.

הנתבעת סברה כי יש לחייב את התובע בשווי הפצוי המוסכם, משום שלא שילם את יתרת התמורה במועד, ואילו התובע טען כי הנתבעת הפרה ברגל גסה את התחייבויותיה לבנות: "...באמצעות קבלן מורשה הרשום אצל רשם הקבלנים, המתאים לבצוע העבודות ויהא בעל הידע המקצועי, הניסיון, המומחיות, הכושר המקצועי, הציוד, העובדים, המימון וכל יתר האמצעים הנדרשים לבצוע העבודות....והוא מקבל על עצמו למלא אחר כל התנאים וההתחייבויות עפ"י חוזה זה ל כל נספחיו, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל יבצע את העבודות בהתאם לכל הוראות חוזה זה, לפי המפרט והתוכניות...לשביעות רצונו של המזמין". טענה הנתבעת, כי התובע חדל מלשלם לה עבור עבודתה עד אשר נאלצה להפסיק את העבודות, לעכבן ולפנות לילדיו על מנת שישלמו במקומו, ורק לאחר שהתקבלו התשלומים (לא במלואם) המשיכה בבצוע.

...

אציין, כי לא רק התובע כשל בעניין זה. לסיכום התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, כדלקמן:- הנתבעת תשלם לתובע 30,000 ₪ בגין הוצאות למומחים מטעמו.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,700 ₪.

התביעה שכנגד נדחית בעניינם של הנתבעים שכנגד 2-4.