אי תשלום דמי נסיעות לעובד שמגיע לעבודה ברכב פרטי החובה לשלם דמי נסיעות

[footnoteRef:20] כמו כן, התובע טען לראשונה בעדותו כי לעיתים הנתבעת לא שילמה את שכרו בזמן ולכן נאלץ להתריע כי יסיים את עבודתו אם לא ישולם שכרו,[footnoteRef:21] אולם בתצהיר טען כי השכר שולם לו כל חודש בחודשו, לאחר שמסר לנתבעת קבלה מתאימה.

חגים התובע עובד במשכורת חודשית ולכן לא זכאי לתשלום דמי חגים, ועיון בסיכומיו מלמד כי זנח את טענתו בגין רכיב זה. נסיעות לפי צו ההרחבה בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, על המעסיק לשלם החזר הוצאות נסיעה לעובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, עד לתקרה הקבועה בסעיף 2 לצוו ההרחבה, בעד כל יום עבודה בפועל שבו השתמש בתחבורה כדי להגיע לעבודתו.

כמו כן, התובע לא טען כי לא ניתן היה להשתמש בתחבורה ציבורית כדי להגיע לעבודה, אלא רק כי הגיע ברכב פרטי שכן הנתבעת לא העמידה לרשותו הסעה.

חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, קובע את חובת המעסיק למסור לעובד הודעה על תנאי העבודה: "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו". סעיף 2(א) לחוק מיפרט את תנאי העבודה שיש לציינם בהודעה וסעיף 5(א) לחוק קובע כי בית הדין רשאי לפסוק פיצוי אף אם לא נגרם נזק של ממון, עד לסכום של 15,000 ₪.

...

גם ב ע"ע (ארצי) 52804-12-15 ריין - הומטקס ר.ע.ש.נ. בע"מ (3.6.18) נקבע כי "לרוב אי ניכוי שזכאי המעסיק לבצע מלמד על ויתור מצידו על הניכוי, שכן על פי ההלכה הפסוקה אין המעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין". משעה שהנתבעת בחרה שלא להפחית את שכרו של התובע גם כאשר החסיר שעות עבודה, כהחלטה מודעת לאור בקשתו, הרי שטענתה של הנתבעת לקיזוז השעות כיום דינה להידחות.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 17,916 ₪ הודעה מוקדמת 10,000 ₪ שעות נוספות 9,892 ₪ הבראה 3,685.5 ₪ נסיעות 3,139 ₪ פנסיה 9,744 ₪ הודעה על תנאי עבודה 2,000 ₪ לסכומים אלו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.19 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, נוכח תוצאות ההליך מחד ונוכח הפער בין סכום התביעה לבין הסכומים שנפסקו לעיל מאידך, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יתווספו לסכומים הפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

האם הוסכם בין הצדדים כי שכרו של התובע בסך 7,000 ₪ נטו יהא שכר הכולל תשלום בגין נסיעות ותשלום גלובלי בעד שעות נוספות? זכאות התובע לתשלום דמי נסיעות? זכאות התובע לתשלום דמי הבראה? זכאות התובע לתשלום פדיון חופשה? נסיבות סיום עבודת התובע- האם פוטר או התפטר? כפוף לכך זכאות התובע לפצויי פיטורים ולחילופין להשלמת הפרשות לקופת פיצויים.

בע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (פורסם בנבו, 28.02.2017) (להלן- עניין קנסטו) נפסק כי "ההכרה הפסיקתית בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה על ידי בתי הדין בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי הגלום בחוק שעות עבודה ומנוחה. התנאים המרכזיים הם: (א) צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהוה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת.  (ב) שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר כך שבממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה (אם יסתבר כי הגמול אינו הוגן לא יינתן לו תוקף משפטי, ותחשיב הגמול יבוצע על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר כפי שתוקן בתיקון 24). (ג) המעסיק נידרש לעקוב אחר הקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל על מנת שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובאלי כמכלול בנסיבות הענין (חובת המעקב נדרשה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ומשנחקק תיקון 24 הרי שמנגנון המעקב צריך לעמוד באמות המידה שהותוו בו לרבות עריכת חובת רישום הקף השעות הנוספות בפנקס ובתלוש השכר, כפי שהותווה בתיקון 24).  (ד) ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובאלי. (ה) כל אחד מהסכומים הנפרדים – קרי השכר וגמול שעות נוספות גלובאלי – צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישותיה של חקיקת המגן. במילים אחרות, אין בתשלום גמול שעות נוספות גלובאלי כדי לפטור את רכיב השכר, שהוא מובחן ונפרד מכוח התנאי הרביעי לעיל מגמול השעות הנוספות הגלובאלי, לעמוד בדרישותיה של חקיקת המגן לרבות חוק שכר מינימום. כמו כן, אין בתשלום שעות נוספות גלובאלי כדי לפטור את המעסיק מתשלום תוספות שכר אחרות שהוא חב בהן בהתאם לכל דין." כמבואר לעיל, בהעדר הסכם עבודה או הודעה על תנאי העבודה על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי התובע הסכים כי שכרו החודשי המוסכם יכלול תשלום בגין נסיעות ותשלום גלובלי בגין 10 שעות נוספות לחודש.

מר קינד הסביר בעדותו בבית הדין כי הוסכם בין הצדדים כי שכר התובע יכלול תשלום בגין נסיעות וכי בתחילת תקופת העבודה, התובע התגורר במזרח ירושלים והגיע לעבודה (בגבעון) ברכבו הפרטי ולכן הסכומים שפורטו בתלוש המשכורת היו גבוהים (כ-1,500 נטו כמפורט בתלושי המשכורת) שכן המטרה היתה לבטא "הישתתפות בהוצאות רכב" של התובע והשינויים שחלו בסכומים שפורטו בתלושי המשכורת לקחו בחשבון את שינוי מקום המגורים של התובע ממזרח ירושלים לבית חנינא ובהמשך לקלנדיה (עמוד 22, שורות 8 עד עמוד 23, שורה 21).

...

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,603 ₪ בגין הפרשות לפנסיה בחסר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.15 ועד לתשלום בפועל.

בשים לב לפער שבין סכום התביעה לסכום שנפסק, החלטנו לחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

בסיכומיו, הוסיף התובע כי בהתאם לפסיקה לא מוטלת עליו החובה להמציא אישור מרופא תעסוקתי ודי בהצגת תעודה רפואית מקופת החולים וכי במועד ההודעה על התפטרותו, הנתבעת לא הציעה לו תפקיד חלופי המתאים למגבלותיו; עוד נטען, כי אמנם התובע פתח עסק הסעות כבר ביום 1.1.19 אלא שהוכח, כי הוא המשיך להתייצב בעבודתו בנתבעת עד למועד התפטרותו, ללמדך כי התפטרות התובע מהעבודה לא היתה על רקע פתיחת עסק עצמאי כפי שטענה הנתבעת.

החזר הוצאות נסיעה לטענת התובע, הוא הגיע לעבודה באמצעות רכבו הפרטי והנתבעת לא שילמה לו דבר בגין הוצאותיו; התובע עתר לתשלום החזר הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית בעיר חיפה בסך 6,450 ₪, לפי 215 ₪ לחודש במכפלת 30 חודשים (סע' 19 לכתב התביעה).

מעיון בתלושי השכר עולה, כי במסגרתם אכן שולמו לתובע מדי חודש הן החזר הוצאות נסיעה, בהתאם לעלות הנסיעה בתחבורה ציבורית והן דמי הישתתפות בהוצאות רכב, ברכיבים נפרדים מעבר למשכורת ששולמה, כאשר מעדות התובע אכן עלה, כי האחרון ביצע את עבודתו בנתבעת עם כלי הרכב הפרטיים שבבעלותו (לרוב אופנוע ולעיתים רכב פרטי – עמ' 22, ש' 24-29).

עוד נטען, כי התובע לא פירט את מועדי החגים ולא הוכיח עמידתו בתנאים המזכים בתשלום דמי חגים, קרי עבודה בסמוך ליום החג, מה גם שהתובע אינו זכאי לתשלום בגין ימי חג שחלו בשלושת החודשים הראשונים להעסקה ולימי חג שחלו ביום שבת בשבוע; לחלופין טענה הנתבעת, כי סכום דמי החגים עומד לכל היותר על הסך 1,965 ₪ (131 ₪ * 15 ימי חג) – תשלום אותו יש לקזז כנגד אי מתן הודעה מוקדמת וכנגד הסכומים ששולמו לתובע בטעות ביתר.

...

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את תחשיב התובע בסיכומיו המתייחס למשרה בהיקף 71.4% (סע' 86) ואני קובעת, כי התובע עבד בממוצע ב-62% משרה.

סוף דבר על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות מעסיק חסרות לפיצויים בסך 760 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית תקופת הזכאות, 1.2.18, ועד למועד התשלום בפועל; פדיון חופשה שנתית בסך 3,930 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה, 13.1.19, ועד למועד התשלום בפועל; פיצוי חלף הפרשות מעסיק חסרות לתגמולים בסך 1,302 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.18 ועד למועד התשלום בפועל; דמי חגים בסך 1,972 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית תקופת הזכאות, 15.11.17, ועד למועד התשלום בפועל.

יתר התביעות נדחות.

מתכונת עבודתו של התובע הייתה 6 ימים בשבוע; על פי חוזה העבודה של התובע, שכרו מורכב מהרכיבים הבאים: 7,600 ₪ משכורת בסיס (40.86 ₪ לשעה לפי הקף משרה מלאה של 186 שעות בחודש); 900 ₪ דמי נסיעה; 200 ₪ דמי הבראה; 5,500 ₪ תשלום גלובלי עבור שעות נוספות.

התובע נחקר והעיד על כך שהוא הגיע לעבודה ברכבו הפרטי.

שעות העבודה של התובע היו בלילה כך שלפחות לעיתים צריך היה להסדיר לו מוניות, ככל שהוא לא היה נוסע ברכב פרטי, הוצאה שהיא כשלעצמה גבוהה.

עובדה זו מצביעה על אומד דעתם של הנתבעים לשלם לתובע משכורת קבועה, גם אם ביתר, כדי לצאת עמו ידי חובה ולשמר אותו כעובד.

על רקע מסקנותינו לעיל, רכיבי התביעה לתשלום דמי נסיעות, דמי הבראה, שעות נוספות, והפרשי שכר המבוססת על הטענה וההנחה שרכיבים אלו לא שולמו לתובע, אף הם נדחים.

...

לפיכך, התביעה להרמת מסך כלפי חנן נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

על אף סכום התביעה הגבוה (כ-840,000 ₪) ותוצאת ההליך, מצאנו לנכון להעמיד את סכום שכר הטרחה שעל התובע לשלם לנתבעים על הצד הנמוך, סכום של 20,000 ₪.

דיון והכרעה גמול עבודה בשעות נוספות התובע טען כי בהתאם לתלושי השכר לא שולם לו מלוא הגמול המגיע לו בגין עבודתו בשעות נוספות.לפי תחשיב שערך הוא זכאי לסך של 3,020.21 ₪ בגין סעד זה. לטענת הנתבעת, בהתאם לדוחות הנוכחות ותלושי השכר שולם לתובע עבור כל שעות עבודתו הנוספות כדין.

ראשית, הסכם העבודה עליו חתם התובע עם תחילת עבודתו קובע במפורש כי לתובע לא ישולמו דמי נסיעות מן הטעם שמדובר ב"מרחק הליכה" בין מקום מגורי התובע למקום העבודה.

נוסיף כי לא נעלם מעיננו שהתובע טען כי הגיע לעבודה ברכבו הפרטי.

מקורה של חובה זו היא בעיקרון תום הלב שכל מעסיק חב בו. וכפי שקבע השופט רבינוביץ בע"ע 516/09 מלכה אברהם נ' עגם מפעלי מתכת בע"מ (ניתן ביום 17.12.09) (להלן – עניין מלכה): "זכות השימוע טרם פיטורין הוכרה במשפט העבודה הישראלי הן במיגזר הצבורי והן במיגזר הפרטי. "זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הצבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי". זכותו של אדם להשמע, בטרם תיתקבל החלטה העלולה לפגוע בו, מצויה היא כבר במקרא: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" (דברים א, טז), ושרשיה מגיעים לשחר ימיה של האנושות: "התחיל באדם לשאול: מי הגיד לך כי עירום אתה; וכן לקין אמר לו: אי הבל אחיך, כדי לשמוע טענותיו; קל וחומר להדיוט; וכזה דרשו רז"ל ממה שנאמר: ארדה נא ואראה - לימד לדיינים שלא ידונו עד שישמעו ויבינו". זכות זו יונקת מכללי המשפט המנהלי, הקובעים, כי זכותו של אדם להמשיך בעבודתו לא תיפגע בטרם ניתנת לו היזדמנות נאותה הוגנת וסבירה להשמיע את טענותיו כנגד הכוונה לפגוע בזכות זו. זוהי זכות הנגזרת מכללי הצדק הטבעי ונחשבת כזכות יסוד המהוה חלק בלתי נפרד ממשפט העבודה ובשר מבשרו.

...

יוצא אפוא כי התובע זכאי להפרש בסך של 1,709 ₪.

כללו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך של 1,709 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: גמול עבודה בשעות נוספות בסך 3,020 ₪.