לאור זאת יש לנתבעת חסר בראיות לעניין הוכחת זכותה להמשיך בדירה כדיירת מוגנת;
תשלום דמי פינוי לנתבעת, יביא לידי כך שהנתבעת תוכל להשלים את בית המגורים שהחלה משפחתה לבנות אל המיגרש שהיקצה לה המינהל ואשר קיבלו אותו בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ולבית זו תוכל להביא את אחותה מרגריטה ולטפל בה, כפי שהצהירה בעדותה בבית המשפט;
השמוש בבית הכנסת מותנה בהכרה בזכותה של הנתבעת לקבל את זכות הדיירות המוגנת בבית הכנסת.
התובעת טענה בסיכומיה שיש לקבל התביעה מהנימוקים כדלקמן:
לא ניתן להתגורר בנכס מאחר ומדובר במבנה מסוכן;
הנתבעת אינה דיירת מוגנת במבנה אותו היא מחזיקה ובשטח שמסביב, מאחר והיא מחזיקה בעוד שלושה נכסי מקרקעין ובין היתר דירה בגני יער בלוד;
אילו הייתה התובעת יודעת בזמן אמת שלנתבעת דירת מגורים נוספת, היא לא הייתה מנהלת משא ומתן לתשלום פיצויים לנתבעת תמורת פינוי המושכר;
האחיות מרגריטה ורחל לא היו יכולות לידרוש דמי פינוי, שכן מרגריטה מאושפזת בבית חולים סיעודי ואינה צפויה לחזור למושכר, ואילו רחל מתגוררת 30 שנה בשכירות בדירה אחרת ולא במושכר;
הנתבעת נטשה את המושכר, ולכן יש ליתן כנגדה פסק דין לפינוי ללא תשלום פיצויים.
וכך כותב מר עורבי למר מולכו:
"הנני לציין שמשפחת ג'נח קיבלה בפטור ממכרז מיגרש דו משפחתי בפרויקט בנה ביתך בלוד, וזאת לאור העובדה כי במשפחה ישנם 3 נפשות עם נכות של 100%. סגן מנהל המינהל דאז מר אורי בידץ אישר ביצוע העסקה תוך מתן הנחה של 40% מתוך ה- 80%. חוזה חכירה בגין המיגרש הנ"ל נחתם עם ג'נח דוסה ב- 30.10.84 (מצורף בזה העתק חוזה). לאור כל האמור לעיל הנני לציין כי למשפחת ג'נח דוסה 2 מבני מגורים. האחד בשטח משהב"ש בגוש 3973/37/23 בו היא גרה כיום ומבנה מגורים שני בשטח בנה ביתך."
ביום 23.2.1993 כתב מר נתן מולכו מנהל אגף רשות הפיתוח בחב' עמידר (כיום הוא בא כוחה של הנתבעת), בו הוא כותב למר אוחיון, מנהל סניף רמלה לוד האגף לניהול נכסי רשות הפיתוח, כדלקמן:
"הנידון: ג'נח מרים – רח' החלוץ 23 לוד גו"ח 3973/37
המדובר בדירה בת חדר וחצי בקומת קרקע בשטח 46.8 מ"ר. חוזה החכירה נחתם לאחר שחב' שיכון עובדים שבנתה את הבניין בו מצויה הדירה אישרה את העברת הזכויות בדירה זו הנמצאת ברח' מפונים 17/1 בלוד הידועה כגוש 3953 חלקה זמנית 17, שטח הדירה 46.8 ברוטו ובה חדר וחצי, והיא מצויה במבנה בן 4 דירות, תאריך כניסת הורי המנוחים לדירה היה ביום 20.4.1958, וההורים המנוחים שילמו עבור הדירה את הסך 5,557 ל"י.
מחוזה החכירה עולה כי הדירה נימסרה להורים המנוחים ביום 20.4.1956, וכי תקופת החכירה הנה ל-49 שנה שתחילתה ביום 1.4.1958 וסופה ביום 2007.
...
מכל האמור לעיל עולה שגם מתחושת הצדק יש לדחות את טענת הנתבעת לפנותה מהמושכר אך ורק תמורת דמי פינוי.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:
אני מורה לנתבעת ולכל הבאים מכוחה לפנות את המקרקעין ודירת המגורים הנמצאת ברחוב החלוץ 23 בלוד והידועה כגוש 3973 חלקה 37 וכן את המקרקעין הידועים כגוש 3973 חלקה 73, הידועים במגרש 215 לפי תב"ע לד/2/213, מקרקעין הצבועים בצבע צהוב ומתוחמים בקו כחול במפת המדידה המהווה נספח א' לחוות הדעת של המודד סיני גורדון מיום 2.3.2021 אותה סימנתי במ/1, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.
כמו כן על הנתבעת ועל כל הבאים מכוחה לסלק ידיה מהמקרקעין הנ"ל, ולהשיבם לתובעת;
את הפיצוי עבור הפינוי קיבלו הוריה המנוחים של הנתבעת בעת שקבלו את החכירה במגרש לבניית 2 יחידות דיור צמודות קרקע בהנחות מפליגות, מגרש הנמצא ברח' זיבלבוים פינת יונתן נתניהו בלוד;
הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן:
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
