אי תשלום דמי ביטוח לאומי על ידי המעסיק

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 20510-12-17 02 ספטמבר 2019 לפני: כב' השופט אורן שגב נציג ציבור (מעסיקים) – מר יעקב חמצני התובעת אורית אליתים ת.ז 040432478 ע"י ב"כ עוה"ד תמר איטח הנתבעים 1. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד שירלי ברדוגו פסק דין

ודוק, בעיניינה של התובעת, אי תשלום דמי הלידה במלואם נעוץ במחדליה שלה ובראשם אי הגשת תביעה תוך פירוט מלוא נתוני השכר כדין.

דיון והכרעה הזכות לדמי לידה קבועה בסעיף 49 חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן- החוק) וכדלקמן – "(א) המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה". סעיף 50 לחוק קובע את תנאי הזכאות – "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה...". סעיף 53 לחוק עוסק בשיעור דמי הלידה וסעיף 54 לחוק מיפרט מהו "שכר העבודה הרגיל" תוך הבחנה בין "עובדת" ל"עובדת עצמאית".

דברים דומים נדונו בעבל (ארצי) 22345-08-14 המוסד לביטוח לאומי נ' איילת כהן (פורסם בנבו, 28.3.2017) (להלן- עניין - איילת כהן), ובלשון בית הדין הארצי- "לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת העירעור הגענו לכלל מסקנה כי דין העירעור להדחות. מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האיזורי לרבות הניתוח המשפטי העומד ביסודה, לפיה תביעתה של המשיבה לדמי לידה שהוגשה כתביעה יזומה על ידי המוסד לביטוח לאומי הוגשה במועד, בעת שכל הכנסותיה של המשיבה, בין כעצמאית ובין כשכירה, היו ידועות ומדווחות כדין למוסד. משהתביעה הוגשה במועד, ומבלי שהמוסד הבהיר באופן סדור ומפורש מה מהותה, ממילא לא היה מקום לדחותה על יסוד הוראת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי מפאת מועד הגשתה, ככל שהיא התייחסה להכנסות המשיבה כשכירה. על האמור נוסיף עוד אך הדגשים אחדים....

...

דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו הנתבע הגיע לכלל מסקנה כי שילם לתובעת דמי לידה ביתר והחל לקזז את הסכום מקצבת הילדים לה היא זכאית.

דברים דומים נדונו בעבל (ארצי) 22345-08-14 המוסד לביטוח לאומי נ' איילת כהן (פורסם בנבו, 28.3.2017) (להלן- עניין - איילת כהן), ובלשון בית הדין הארצי- "לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי לרבות הניתוח המשפטי העומד ביסודה, לפיה תביעתה של המשיבה לדמי לידה שהוגשה כתביעה יזומה על ידי המוסד לביטוח לאומי הוגשה במועד, בעת שכל הכנסותיה של המשיבה, בין כעצמאית ובין כשכירה, היו ידועות ומדווחות כדין למוסד. משהתביעה הוגשה במועד, ומבלי שהמוסד הבהיר באופן סדור ומפורש מה מהותה, ממילא לא היה מקום לדחותה על יסוד הוראת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי מפאת מועד הגשתה, ככל שהיא התייחסה להכנסות המשיבה כשכירה. על האמור נוסיף עוד אך הדגשים אחדים....

" לאור כל המקובץ לעיל, אנו מורים על דחית התביעה.

סעיף 364 לחוק קובע את גובה הקנס והתוספת (בגין עליית המדד) אשר ישולמו על ידי מי שלא שילם את דמי הביטוח במועד התשלום.

ביקורת הנכויים נועדה לבדוק האם קיימים ליקויים לגבי אופן תשלום דמי ביטוח על ידי המעסיקים ובמידה שאלה קיימים, חלה חובה על המעסיק לתקנם.

                        "התכלית הסוציאלית הניצבת ברקע פעולתו של המוסד לביטוח לאומי מביאה, בין היתר, לתוצאה כי לא נידרשת בהכרח זיקה, בין מלאה ובין חלקית, בין דמי הביטוח הנגבים על-ידי המוסד לביטוח לאומי וגובהם, לבין הגימלאות המשתלמות לזכאים בגין עילות הזכאות השונות וגובהן. הטעם לכך הוא כי הביטוח הלאומי – בתורת ביטוח סוצאלי – נועד להבטיח קיומה של רשת בטחון סוציאלית מינימלית זהה לכל המבוטחים, וזאת בהבדל מ"ביטוח" במובנו החוזי-כלכלי המקובל, הבנוי על זיקה ישירה בין שעורי דמי הביטוח המשולמים על-ידי המבוטח לבין הקף זכותו לתגמולי ביטוח".

...

טענות התובעת בעניין זה נדחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן שהקנס שהוטל על התובעת במסגרת ביקורת הניכויים, מבוטל.

כל יתר טענות התובעת, נדחות.

יצויין כי גב' אוחיון פנתה לבית הדין על מנת להשיג על החלטה זו – תיק ב"ל 44411-12-16 אלא שתביעתה נמחקה, ובין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם סכום דמי הביטוח ששילמה גב' אוחיון בגין התקופה (294 ₪ ) הושב לה. על רקע האמור, ביום 23/2/17 נימסרה לתובעת הודעה לפיה נוצר לה חוב בגין אי תשלום דמי ביטוח לתקופה שמחודש אוגוסט 2014 עד חודש פברואר 16.

הכרעה חובת המבוטחים בתשלום דמי הביטוח הלאומי נקבעה בסעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995, תוך יצירת איבחנה בין מבוטח שהוא "עובד" לבין מבוטח שהוא "עצמאי" או "שאינו עובד". על פי הגדרות הדין, ה"עובד" איננו נידרש לשלם דמי ביטוח בעצמו שכן דמי הביטוח משולמים בגינו על ידי מעבידו, בהתאם לדווח שבתלוש השכר.

על פי הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, שכר עבודה משולם לעובד על ידי מעסיקו בדרך של הפקת תלוש שכר, שבמסגרתו מיפרט המעסיק את רכיבי השכר והזכויות הסוציאליות ומנכה את תשלומי החובה למס הכנסה, לביטוח לאומי ועוד כיו"ב. חריג לכלל המחייב הפקת תלוש שכר לעובד מתייחס למעביד כדוגמת מעביד של עובד במשק בית כאמור בסעיף 24(ד) לחוק: (ד) הוראות סעיף זה לא יחולו על יחיד לגבי עובדו שאותו הוא מעסיק שלא במסגרת עסקו או משלח ידו, .

...

יצויין כי גב' אוחיון פנתה לבית הדין על מנת להשיג על החלטה זו – תיק ב"ל 44411-12-16 אלא שתביעתה נמחקה, ובין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם סכום דמי הביטוח ששילמה גב' אוחיון בגין התקופה (294 ₪ ) הושב לה. על רקע האמור, ביום 23/2/17 נמסרה לתובעת הודעה לפיה נוצר לה חוב בגין אי תשלום דמי ביטוח לתקופה שמחודש אוגוסט 2014 עד חודש פברואר 16.

לדידנו, בנסיבות העניין, העדר התלושים מצטרף לראיות הנסיבתיות האחרות המלמדות על כך שאין מדובר ביחסי עבודה (התמורה המינורית, ההסכמה בתום לב בדבר אי תשלום זכויות סוציאליות, המסגרת של תרומה לקהילה), ומוביל למסקנה כי היה על התובעת לשלם דמי ביטוח כמי שאינה עובדת.

במאמר מוסגר, לאור טענות ב"כ התובעת לעניין מעמדה של התובעת כ"עובדת לשעה" יוזכר כי בסעיף 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א-1971 נקבע כך : מיום 20.10.1998 תק' תשנ"ט-1998 ק"ת תשנ"ט מס' 5932 מיום 20.10.1998 עמ' 31 בתוקף סמכותי לפי סעיפים 34, 186 ו-242 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ה-1968 לפי סעיפים 78, 371 ו-400 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, אני מתקין תקנות אלה: על אף האמור בסעיף 342(ב) לחוק, ישלם עובד בעצמו את דמי הביטוח אם הוא אחד מאלה: (1) עובד לשעה בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד; (2) עובד לשעה בעבודה לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד, אם כלל מספר שעות העבודה אצל אותו מעביד אינו עולה על 4 לשבוע; דא עקא שעל פי הוראות חוק הביטוח הלאומי "עובד לשעה" משמעו - עובד שהקשר בינו לבין מעבידו הוא לזמן פחות משבעה ימים (ראה סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי), לפיכך לא ניתן לראות בתובעת "עובדת לשעה". לנוכח כל האמור לעיל אנו קובעים כי התובעת לא הייתה עובדת של הגב' אוחיון ו/או של הגמ"ח וכי אין הצדקה לראות בה ככזו.

לנוכח האמור תביעתה נדחית.

המדובר היה בארבעה ערעורים בהם התעוררה שאלה משפטית משותפת בדבר סמכותו של המוסד לביטוח לאומי להטיל קנסות על מעסיקים בגין שומות שהוצאו להם בעקבות ביקורת נכויים שנערכה על ידי מס הכנסה וכן המועד הקובע לעניין חיוב הקנס.

באשר למועד ממנו יחויב הקנס נקבע כדלקמן: "חיוב הקנסות יהיה מהמועד בו קמה חובת תשלום דמי הביטוח (השלב הראשון). כפי שהוגדר בסעיף 353(א) לחוק, ביחס לעובד, כַּיום ה-15 שאחרי תקופת התשלום. ממועד זה, וככל שתעלה טענה בדבר אי הפעלת שיקול הדעת של המוסד כדבעי, הרי שבמקרים המתאימים, שיקבע כי אכן לא הופעל שיקול הדעת המינהלי כפי שראוי היה שייעשה, העניין יוחזר אל הגורם המוסמך במוסד על מנת שיפעיל את שיקול דעתו, ואולם שונים הם פני הדברים במקרים שלפנינו. לדעתנו, מאחר שהייתה קיימת אי בהירות רבתי בנושאים הנדונים, ומדובר בסוגיה שהועלתה לראשונה לדיון משפטי, ובפרט נוכח כך שמנגנון ועדות ההשגה לא כונן בחלק הארי של התקופה הרלוואנטית לערעורים שלפנינו – הרי שיש מקום לכך שבתיקים מושא הערעורים שלפנינו, נפעל באופן מקל כך, שיוטלו הפרישי פסיקת ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, החל מהמועד בו קמה חובת תשלום דמי הביטוח (השלב הראשון), והחל ממועד עריכת השומה על ידי מס הכנסה (השלב השני) - חלף תשלום הקנס במלואו, עד לתשלומם של דמי הביטוח. לא ישולמו דמי הביטוח בתוך 30 ימים מהיום, יהיה המוסד רשאי לחייב את המשיבות בקנסות מיום מתן פסק דיננו ועד למועד תשלומם של דמי הביטוח." עם מתן פסק הדין בעיניין מגן דוד אדום ניתנה לצדדים הזכות להשלים טיעוניהם אשר יובאו להלן בתמצית: החברה טוענת כי הסוגיות שנידונו בפסק הדין שונות מהותית מאלו שעומדות להכרעה בערעורה.

וכך נאמר: "המוסד לביטוח לאומי הוקם על-ידי מעשה המחוקק וסמכויותיו וכוחו נקבעו על-ידי המחוקק. אין המוסד רשאי לעשות בכספי המוסד, בין שכבר הגיעו לידיו ובין שהם מהוים חוב למוסד, כעשות אדם בשלו. המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי "למחוק חוב" כפי שמוצע לו בפסק-הדין שבערעור (סעיף 7, שבחלק iדלעיל), ועד אשר לא תוקן החוק ונוסף לו המקביל לסעיף 184 דעכשיו [368 בנוסחו היום העוסק בהסכם תשלומים – הח"מ], המוסד לביטוח לאומי לא היה רשאי אף לערוך הסכם תשלומים בדבר תשלום לשיעורים של חוב דמי ביטוח.

...

עוד נקבע בעניין מגן דוד אדום כי מאחר שלמעשה הקנס הניתן במסגרת הביטוח הלאומי כולל מעבר להיבט העונשי –הרתעתי אף את ההיבט של שמירה על ערכו הריאלי של הכסף, אין לאפשר מצב שבו לא ייקבעו קנסות בגין אי תשלום דמי ביטוח כל עוד נמצא העניין במחלוקת משפטית.

עם זאת, ובשים לב לאי הבהירות ששררה בנוגע לביטול הקנסות על ידי בית הדין, ובשים לב למשמעויות הכספיות שיש להותרת הקנס אין מקום לחסום את דרכה של החברה, שעה שלא קיימת הוראה המצמצמת או מסייגת זכות זאת, ומשבענין מגן דוד אדום הובהרה החשיבות של הבאת הענין להכרעת האורגן המוסמך – הרי שאין מנוס מקבלת ערעור המוסד.

סוף דבר – ערעור החברה נדחה, וערעור המוסד מתקבל כאמור בסעיף 73 לפסק הדין.

מהי המשמעות של הפרת החובות כאמור? הפרת החובה על ידי המעסיק - מעסיק שלא דווח על העסקת עובדו עשוי להיות צפוי, בין היתר, לקנס (סעיף 356 לחוק), ואילו מעסיק שלא שילם את דמי הביטוח בעד עובדו עשוי להיות חשוף לדרישה מהמוסד להחזיר לו את גמלאות הכסף ששילם לאותו עובד (סעיף 369 לחוק).

כן אין לייחס משקל באותו שלב לעובדה, שבשל אי-תשלום דמי ביטוח על-ידי המעביד - יכול והמוסד לביטוח לאומי יפעל כפי שמאפשר לו סעיף 185לחוק.

...

לפיכך טען המוסד כי המערער לא עבד אצל מעסיק ישראלי ואף לא היה מבוטח בעת התאונה באופן אחר המזכה בדמי פגיעה ולכן דין תביעתו להידחות.

שאלה שניתן להכריע בה בשים לב למכלול הראיות גם בהינתן כי הטענה הנוגעת להיותו של פלוני מעסיקו של המערער נדחית – אם כי עשוי להיות לה משקל בהוכחת הטענה להיות המערער במעמד של עובד בעת התאונה.

לעניין זה יש להביא בחשבון כי לכאורה עסקינן באתר בניה מוסדר וגדול בו פועלים מספר גורמים על כל המשתמע מכך מבחינת היכולת להיכנס לאתר ולעבוד בו. לאור האמור לעיל מצאנו כי יש להשיב את עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שידון ויברר מה היה מעמדו של המערער בעת ביצוע העבודה - האם מעמד של עובד שכיר או מעמד אחר, וככל שהיה שכיר האם של מעסיק ישראלי או לאו ומה משמעות הדברים מבחינת הזכאות לגמלה.

על מנת לאפשר את מיצוי הבירור, לרבות העובדתי, יתאפשר למערער במועדים שיקבעו על ידי בית הדין האזורי להמציא ראיות מתוקנות אשר יבהירו את טיבו של האתר, את זהות הקבלן הראשי וקבלני המשנה, את משמעות הכרטיס שנטען כי הוא כרטיס כניסה לאתר, תיק המשטרה, ענייני תביעת הביטוח וכיו"ב. סוף דבר – הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 39 לעיל.