אי תשלום אגרת בית משפט במלואה

ערעור על החלטות כב' השופטת ס' רסלר-זכאי (בכובעה כרשמת) בת"א 66227-12-20 מתאריכים 14.12.2021, 06.02.2022 לפיהן, התקבלה חלקית בקשת המשיבה 1 לסילוק תביעת המערער על הסף מחמת אי-תשלום אגרת בית משפט כדין, ולחלופין לחייב את המערער בתשלום מלוא האגרה כן, חויב המערער בתשלום הוצאות המשיבות בסך 2,500 במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע.

ביום 26.05.2021 הגישה משיבה 1 בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל אי תשלום אגרת בית משפט כדין ולחילופין לחייב את המערער בתשלום האגרה (להלן: "הבקשה").

...

בתגובה טען, המערער כי, יש לדחות את הבקשה שכן, לגרסתו כלל הסעדים אשר הוא תובע הם הצהרתיים וצווי עשה ולפיכך, אין מקום לשינוי סיווג התביעה.

המערער מלין על חיוב זה וטוען כי, שגה בית המשפט בהחלטתו לדבריו; "חיוב המערער בהוצאות במסגרת ההחלטה (נספח 1) וכן ההחלטה השנייה (נספח 2) יסודם בטעות, ובייחוד בשים לב לדחיית הסעד העיקרי שביקשה נצבא ובכך ששומה היה על המוטב קמא לעכב ביצוע". (ראו: פס' 54 לכתב הערעור) דין טענה זו להידחות.

אשר על כן, דין הערעור להידחות, המערער ישלם את האגרה על פי ההחלטה עד לתאריך 14.07.2022 אלא אם יבחר לתקן את כתב התביעה עד לאותו יום.

המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

בפסק הדין מושא הבקשה נדחה ערעור המבקש על החלטות רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ס' רסלר-זכאי) מיום 14.12.2021 ומיום 6.2.2022, בהן התקבלה בקשת המשיבה 1 לסלק את תביעת המבקש על הסף מחמת אי תשלום אגרת בית משפט כדין, ולחלופין לחייבו בתשלום מלוא האגרה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובות לה, אציע לחברותיי כי נעשה שימוש בסמכותנו שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, נדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

עוד יוער כי אף אם מנוסחו של כתב התביעה עצמו לא הייתה ברורה כוונתו של המערער, במסגרת ערעורו על החלטות הרשמת מיום 14.12.2021 ומיום 6.2.2022 בפניי בית המשפט המחוזי, הבהיר המבקש כי בסעיף 215 לא נתבע על ידו סעד במסגרת התובענה הנוכחית, כך שאין הצדקה לחייבו בתשלום אגרה בגין האמור בסעיף זה. מכל מקום, שעה שבמסגרת בקשתו הנוכחית הבהיר המערער, פעם נוספת, כי כוונתו בסעיף 215 לכתב התביעה הינה אך ורק להצהיר על כוונתו להגיש בקשה עתידית לפיצול סעדים, וכי לא נתבע על ידו במסגרת הסעיף האמור כל סעד במסגרת התובענה הנוכחית, ברי כי אין לחייבו באגרת בית משפט ביחס לסעיף זה, כך שדין הערעור להתקבל.

סיכומו של דבר: אילו תשמע דעתי, ייקבע כי דין הערעור להתקבל במובן זה שמובהר כי הסעד הנקוב בסעיף 215 לכתב התביעה אינו סעד הנתבע במסגרת תביעת המבקש הנוכחית, ונזכר בה רק כהערת המבקש כי בכוונתו להגיש בעתיד בקשה לפיצול סעדים בנידון, כך שאין המערער נדרש לשלם בגינו אגרה בהליך דנא.

(בדילול מלא) של [המשיבה] כפי שיהיה במועד ההקצאה וכן להורות ולהצהיר כי זכותה של [המבקשת] לממש את האופציות הנ"ל במחיר מימוש של 60 אג' לכל מניה, התגבשה ביום 20.10.2021 מועד הגשת הבקשה לפטנט נוסף כאמור בסעיף 6.3 להסכם הנ"ל. המבקשת הגדירה את תביעתה כתביעה שרואים את שוויה כבלתי ניתן לביטוי בכסף כאמור בתקנה 3(1) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן התקנות), ומשכך שילמה אגרה בהתאם לפרט 10 לתוספת לתקנות.

...

מתן סעד כאמור משמעו כי יהיה על המשיבה להעביר לבעלות המבקשת מניות בשיעור מסוים שנקבע, בכפוף לכך שהמבקשת תשלם בעבורן את התמורה שנקבעה בהסכמים.

כלומר, בסופו של דבר המבקשת תקבל לרשותה מניות ולא תמורה כספית.

עם זאת, משהגעתי למסקנה כי ממילא אין בסעדים המבוקשים משום כפיית מימוש האופציות, לא ראיתי צורך להכריע בסוגיה זו. סוף דבר – לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את בקשת רשות הערעור ואת הערעור וקובעת כי האגרה ששולמה במועד הגשת התביעה מספקת.

המשיבים הגישו כאמור הודעה לצד שלישי נגד הבנק, אך זו נמחקה במהלך ניהול ההליך בשל אי תשלום מלוא האגרה.

מכאן שהמשיבים נטלו אחריות לאספקת הסחורה גם בקשר לתשלום זה. בית משפט קמא נתן אמון בעדות המשיב שהיצרן הסיני דרש שהתשלום יבוצע באמצעות חשבון פרטי שלו.

...

סוף דבר פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל.

התביעה מתקבלת בחלקה, באופן שעל המשיבים להשיב למערערת את סכום התמורה ששילמה להם – 402,098 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה (11.2.2019) ועד לתשלום בפועל.

בנוסף ישלמו המשיבים למערערת הוצאות ושכ"ט בשתי הערכאות בסכום כולל של 50,000 ₪.

הנתבע, שגם הוא, כאמור, נינו של המנוח, טוען כי סבתא מזל העניקה לו את מלוא זכויותיה בנכס כמתנה ללא תמורה עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת וכי אימו של התובע ידעה על כך והסכימה לכך.

לטענת הנתבע יש להורות על סילוק התביעה על הסף וזאת מהטעמים הבאים: העידר סמכות עניינית של בית המשפט השלום לידון בתביעה שמבוקש בה סעד של "בעלות" במקרקעין; אי תשלום אגרת בית המשפט בגין הסעד ההצהרתי לתשלום מחצית דמי השכירות במשך 26 שנה; העידר יריבות הואיל והתובע אינו הבעלים ואינו מי שזכאי להחזיק בנכס; עוד טוען הנתבע להתיישנות, שהוי ומניעות.

...

לכאורה, די בכל האמור לעיל, כדי להביא למחיקת התביעה.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה זה, בשים לב לזהות הצדדים, למהות הסכסוך ביניהם ולטענותיהם, שאלת הבעלות היא מהותית ועומדת בלב ההליך, ולא מתעוררת בו כבדרך אגב.

סיכום מכלל הטעמים שפורטו – אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה ומורה על מחיקת התובענה ללא תנאים.