מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אי תיקון קלקול במכשיר טלוויזיה

בהליך רשות ערעור תביעות קטנות (רת"ק) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בתביעה, תבע המבקש סעד כספי בסך של 16,816.5 ₪, בגין אי מענה של הנתבעות לדרישות של התובע לתקן תקלה שהתגלתה במסך טלויזיה 40 LCD מתוצרת חברת SANSUI (להלן – המכשיר) שהתובע רכש מן הנתבעת 2.
ביחס לתקופה זו צוין בכתב האחריות שצורף (בסעיף 13), כי "אנו מתחייבים לתקן, כל קילקול שהתגלה במוצר, לרבות החלפת חלקים במוצר בעלות של שעות עבודה בלבד וזאת ככל ובמידה שתדרש". המשיבות מיתנגדות להגשת הראייה הנוספת.
...
אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור" (דברי כב' השופטת ד' דורנר ברע"א 1297/01‏מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נה(4) 577 (2001) בעמוד 580) יש ממש בטענת המשיבות, כי התנהלות המבקש בבית משפט קמא אינה מצביעה על שקידה סבירה.
משהגעתי למסקנה כי יש לקבל את הראיות הנוספות (בכפוף לפסיקת הוצאות), יש להורות על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא.
התוצאה של כל האמור היא, כי החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (באין התנגדות לכך מאת המשיבות), לדון בבקשת הרשות לערער כבערעור, ולקבל את הערעור.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2017 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

בתעודת האחריות שניתנה לתובעים נרשם כי הנתבעת מתחייבת לתקן קילקול המונע את השמוש העקרי במכשיר תוך 7 ימים ובכל קילקול אחר תוך 10 ימים, אך התקנות, כאמור לעיל, קובעות כי במקרה של המכשיר המצוי בידי התובע – טלוויזיה שהיא מעל 20 אינטש – יש לתקן הקלקול תוך 3 ימים.
ס' 1 בתעודת האחריות קובע: "אני מתחייבים לתקן ללא תמורה כל קילקול במוצר שנתגלה בתקופת האחריות, כולל החלפת חלפים שיהיו דרושים לתיקון המוצר בחלפים חדשים ומקוריים" ס' 2 לתעודה קובע: "אני מתחייבים שבמידה ולא נקיים את האמור בסעף 1, נספק לצרכן מוצר חדש זהה או מסוג ואיכות דומים ושווה ערך או נשיב לצרכן את התמורה ששילם בעד המוצר לפי בחירתו". כפי שעולה מתעודת האחריות הנתבעת התחייבה לתקן קילקול שנתגלה בתקופת האחריות, כולל אם הדבר יצריך החלפת חלקים.
...
בנוסף, דרישת התובעים לקבלת סך של 10,000 ₪, דינה להידחות שכן התקנות אינן חלות בנסיבות דנא.
הכרעה לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין, בסיכומים ושמעתי את הצדדים לפני, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה מהנימוקים הבאים: המסגרת המשפטית האם חוק הגנת הצרכן חל בענייננו? בת"ק 41937-08-14 ברייסטר נ' דינמיקה רשת חנויות תקשורת בע"מ, שם הוטעה התובע לחשוב כי רכש "מכשיר מתצוגה" בעוד שבפועל רכש "מכשיר משומש", ציין כב' השופט אפרים צ'יזיק, לעניין "תצוגה" כלהלן: "בכל הנוגע לשאלת ביטול העסקה, אני סבור כי על הנתבעת היה לאפשר ביטולה של העסקה. הישענותה של הנתבעת על תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א 2010, נעשתה בצורה שגויה. התובע רכש מכשיר שאינו מכשיר חדש, אלא "מכשיר מתצוגה" (כפי שהוגדר על ידי הנתבעת), שהיה מכשיר משומש ולא מכשיר מתצוגה, אולם כאשר נתבקש הביטול, טענה הנתבעת כי לא ניתן לבטל ההתקשרות, מאחר והמכשיר אינו ניתן עוד למכירה כחדש.
הכרעה לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין, שמעתי את הצדדים לפני, ועיינתי בראיות, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה, מהטעמים הבאים: לעניין מועדי התיקון אין מחלוקת כי התובע רכש את המכשיר ביום 24.5.16 ופנה לראשונה לנתבעת, יבואנית המכשיר, והלין על תקלה ביום 30.4.17 (יום א'), במסגרת חלותה של תעודת האחריות (התובע רכש תעודת אחריות מורחבת לשלוש שנים).
לסיכום, נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את התובעים בסך כולל של 2,000 ₪, כולל הוצאות.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2013 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

בפני תביעה כספית על סך של 3,469 ש"ח בגין אי תיקון קילקול במכשיר טלוויזיה אשר רכשה התובעת מן הנתבעת, חברת רשת עולם הקולנוע (2007) בע"מ-סניף כרמיאל, ובגין אי החזרת המכשיר.
...
לאור קבלת ההודעה לצד ג' 2 בחלקה-והטלת אחריות עליה בשיעור 30%, הנני מחייבת את צד ג' 2 לשלם לתובעת את הסך של 710 ₪ כולל מע"מ. כמו כן, הנני מחייבת את צד ג' 2 לשלם לתובעת סך של 800 ₪ בגין הוצאות משפט ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בנסיבות העניין.
ההודעה לצד ג' 1 נדחית.
הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לצד ג' 1 הוצאות בסך של 300 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2004 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ההסכם דנן הוא מה שקרוי בדרך כלל "חוזה אחריות". בהסכם כזה מתחייב נותן השירות, כלפי מקבל השרות, תמורת תשלום תקופתי (בדרך כלל שנתי) מסוים, לתקן כל תקלה ו/או קלקול המתגלים, אם מתגלים, במכשיר או בנכס נשוא ההסכם, בתוך תקופת האחריות, בכפוף לסייגים שונים.
ידין, עמ' 23: "יש מקום לטענה, שהוא אינו חוזה ביטוח מפני שהצורך בתיקוני המקרר או מכשיר הטלויזיה אינו מסוג מקרי הביטוח הנדרשים לפי סעיף 1 לחוק ". בהמשך (עמ' 25), מגדיר ידין מהו "מקרה ביטוח": "זהו כינוי למאורע אשר להגנה בפני תוצאותיו נעשה הביטוח, ובו מותנה חיובו של המבטח לשלם את תגמולי הביטוח. מקרה הביטוח הוא "מקרה", זאת אומרת אירוע שאין לדעת מראש אם יקרה או מתי יקרה ".
...
השאלה המשפטית, הצריכה הכרעה כאן: הסכם, לפיו, תמורת תשלום שנתי מסוים, שתשלם הנתבעת לתובעת, מתחייבת התובעת לתקן את כל שמשות הרכבים של הנתבעת באותה שנה (להלן: "ההסכם"), האם הוא "חוזה ביטוח" לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק")? למאי נפקא מינה? לתשלום שהשלישה הנתבעת עבור התובעת בידיו של סוכן הביטוח שתווך לקשירת ההסכם (להלן: "הסוכן") ולא הועבר לידי התובעת.
לסיכום, הן מכוח היקש לסעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, והן מכוח סעיף 2 לחוק השליחות, דין תשלום דמי המנוי ששולמו לסוכן כדין תשלומם לתובעת.
התוצאה: התביעה נדחית.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2004 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ההסכם דנן הוא מה שקרוי בדרך כלל "חוזה אחריות". בהסכם כזה מתחייב נותן השירות, כלפי מקבל השרות, תמורת תשלום תקופתי (בדרך כלל שנתי) מסוים, לתקן כל תקלה ו/או קלקול המתגלים, אם מתגלים, במכשיר או בנכס נשוא ההסכם, בתוך תקופת האחריות, בכפוף לסייגים שונים.
ידין, עמ' 23: "יש מקום לטענה, שהוא אינו חוזה ביטוח מפני שהצורך בתיקוני המקרר או מכשיר הטלוויזיה אינו מסוג מקרי הביטוח הנדרשים לפי סעיף 1 לחוק ". בהמשך (עמ' 25), מגדיר ידין מהו "מקרה ביטוח": "זהו כינוי למאורע אשר להגנה בפני תוצאותיו נעשה הביטוח, ובו מותנה חיובו של המבטח לשלם את תגמולי הביטוח. מקרה הביטוח הוא "מקרה", זאת אומרת אירוע שאין לדעת מראש אם יקרה או מתי יקרה ".
...
השאלה המשפטית, הצריכה הכרעה כאן: הסכם, לפיו, תמורת תשלום שנתי מסוים, שתשלם הנתבעת לתובעת, מתחייבת התובעת לתקן את כל שמשות הרכבים של הנתבעת באותה שנה (להלן: "ההסכם"), האם הוא "חוזה ביטוח" לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק")? למאי נפקא מינה? לתשלום שהשלישה הנתבעת עבור התובעת בידיו של סוכן הביטוח שתווך לקשירת ההסכם (להלן: "הסוכן") ולא הועבר לידי התובעת.
לסיכום, הן מכוח היקש לסעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, והן מכוח סעיף 2 לחוק השליחות, דין תשלום דמי המנוי ששולמו לסוכן כדין תשלומם לתובעת.
התוצאה: התביעה נדחית.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש”ח בצרוף מע"מ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו