בתעודת האחריות שניתנה לתובעים נרשם כי הנתבעת מתחייבת לתקן קילקול המונע את השמוש העקרי במכשיר תוך 7 ימים ובכל קילקול אחר תוך 10 ימים, אך התקנות, כאמור לעיל, קובעות כי במקרה של המכשיר המצוי בידי התובע – טלוויזיה שהיא מעל 20 אינטש – יש לתקן הקלקול תוך 3 ימים.
ס' 1 בתעודת האחריות קובע:
"אני מתחייבים לתקן ללא תמורה כל קילקול במוצר שנתגלה בתקופת האחריות, כולל החלפת חלפים שיהיו דרושים לתיקון המוצר בחלפים חדשים ומקוריים"
ס' 2 לתעודה קובע:
"אני מתחייבים שבמידה ולא נקיים את האמור בסעף 1, נספק לצרכן מוצר חדש זהה או מסוג ואיכות דומים ושווה ערך או נשיב לצרכן את התמורה ששילם בעד המוצר לפי בחירתו".
כפי שעולה מתעודת האחריות הנתבעת התחייבה לתקן קילקול שנתגלה בתקופת האחריות, כולל אם הדבר יצריך החלפת חלקים.
...
בנוסף, דרישת התובעים לקבלת סך של 10,000 ₪, דינה להידחות שכן התקנות אינן חלות בנסיבות דנא.
הכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין, בסיכומים ושמעתי את הצדדים לפני, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה מהנימוקים הבאים:
המסגרת המשפטית
האם חוק הגנת הצרכן חל בענייננו?
בת"ק 41937-08-14 ברייסטר נ' דינמיקה רשת חנויות תקשורת בע"מ, שם הוטעה התובע לחשוב כי רכש "מכשיר מתצוגה" בעוד שבפועל רכש "מכשיר משומש", ציין כב' השופט אפרים צ'יזיק, לעניין "תצוגה" כלהלן:
"בכל הנוגע לשאלת ביטול העסקה, אני סבור כי על הנתבעת היה לאפשר ביטולה של העסקה. הישענותה של הנתבעת על תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א 2010, נעשתה בצורה שגויה. התובע רכש מכשיר שאינו מכשיר חדש, אלא "מכשיר מתצוגה" (כפי שהוגדר על ידי הנתבעת), שהיה מכשיר משומש ולא מכשיר מתצוגה, אולם כאשר נתבקש הביטול, טענה הנתבעת כי לא ניתן לבטל ההתקשרות, מאחר והמכשיר אינו ניתן עוד למכירה כחדש.
הכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין, שמעתי את הצדדים לפני, ועיינתי בראיות, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה, מהטעמים הבאים:
לעניין מועדי התיקון
אין מחלוקת כי התובע רכש את המכשיר ביום 24.5.16 ופנה לראשונה לנתבעת, יבואנית המכשיר, והלין על תקלה ביום 30.4.17 (יום א'), במסגרת חלותה של תעודת האחריות (התובע רכש תעודת אחריות מורחבת לשלוש שנים).
לסיכום, נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את התובעים בסך כולל של 2,000 ₪, כולל הוצאות.
