בכתב ההגנה (ובכתב ההגנה המתוקן) ביקשה נתבעת 3 לדחות את התביעה נגדה וזאת בשל העדר הודעה על המקרה מצד מבוטח נתבעת 2 או נתבע 1; אי שתוף פעולה והכשלת בירור החבות; העדר כסוי בטוחי לנתבע 1; העדר רשיון נהיגה בתוקף לנתבע 1 בעת התאונה או היותו בפסילה בידיעתו.
...
מסקנה זו ביסס הבוחן על מספר אדנים – נטען שאין חולק שהתאונה אירעה על גבי הנתיב השמאלי; נטען שאין חולק שכלי הרכב המעורבים, למעט היונדאי, היו במצב של עמידה בפקק תנועה; נטען שאין חולק שהיונדאי התנגשה חזית-אחור ברכב שמרית, וכי מעוצמת הפגיעה ניזוק היונדאי באופן קשה בחזיתו, עד אשר החל להתלקח.
בנסיבות אלה, משאין כל תיעוד לנזק בחלקו האחורי של היונדאי, אשר יכול לתמוך בגירסת נתבע 1 לפיה נפגע מאחור ונהדף אל רכב שמרית; משברכב שמרית נזקים בצדדים אשר עולים בקנה אחד עם שפשוף במעקה בטיחות משמאל ושפשוף מימין עם רכב התיירים; משברכב התיירים מתוארים שפשופים בצד שמאל של הרכב שיכולים להיגרם מדחיפת רכב שמרית לשמאלו; ומשבמקום התאונה שול שמאלי רחב שיכול לאפשר תנועת רכב שמרית על גביו לאחר הפגיעה מאחור וחזרה ימינה תוך פגיעה באחורי הפורד והמשך היזרקות ימינה (עמ' 4 לחוות הדעת) – המסקנה המתבקשת היא שהיונדאי פגעה ברכב שמרית על גבי הנתיב השמאלי, הדפה אותו לפנים ולשמאל, רכב שמרית חולף על פני רכב התיירים כשהוא על גבי השול השמאלי ומשתפשף במעקה הבטיחות משמאל וברכב התיירים מימין, פוגע באחורי הפורד ומוטח לפנים ולימין עד אשר נעצר במעקה הבטיחות מימין.
לאור האמור לעיל, אני קובע שנתבעת 2 לא השכילה להוכיח שנתבע 1 נהג בלא רשות ביונדאי בזמן התאונה; נתבעת 2 לא צייתה אחר צווי בית המשפט ולא הציגה את הסכם השכירות המקורי על נספחיו; בכך, גרמה נתבעת 2 נזק ראייתי לנתבעת 3; על כן, יש לחייב את נתבעות 2 ו-3 בנזקי התובע, ביחד ולחוד, ולחייב את נתבעת 2 בהוצאות לטובת נתבעת 3.
לפיכך, אני דוחה את התביעה נגד נתבע 1, ללא צו להוצאות, ומקבל את התביעה נגד נתבעות 2 ו-3 ומחייב אותן, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 17,130 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 2,104 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה (מחצית ראשונה ושניה) ושכר בטלת העדים והעד המומחה, כפי שהפסק – הכל בתוך 30 יום.
כמו כן, אני מחייב את נתבעת 2 לשלם לנתבעת 3 הוצאות בסך 10,000 ₪.
