אי רישום תקבול על ידי יועץ מס רשוי

כאשר נעברת עבירה על ידי פקיד או פקיד רישוי אצל סוכן מכס, לא נראה לי שיוכל סוכן המכס לפטור עצמו מאחריות בגין אותה עבירה בלי שיוכיח שהוא לא ידע על ביצוע אותה עבירה ושהוא נקט באמצעים סבירים כדי למנוע אותה.

בית המשפט המחוזי קבע, כי "הפסיקה שיכולה לשמש נר לרגלינו בעניין פירוש עבירות מכס היא הפסיקה בעניינים פיסקליים, עליה הצביע בא כוח המדינה, כגון פסק הדין בעיניין ע"פ 35/89 (סלמה נ' מדינת ישראל) פ"ד מד(1) 102". דא עקא שע"פ 35/89 סלמה נ' מדינת ישראל עניינו בהוראה שבפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], שבה הוטלה חובה על המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים למניעת העבירה של אי רישום תקבול בידי עובד, שאם לא הוכיח המעביד כי נקט את כל האמצעים כנ"ל, דינו להיות מורשע בדין (ראה סעיף 216(7) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]).

ההוראה שבסעיף זה נכנסת לסוג העבירות שבהן נובעת האחריות למעשה הזולת "במישרין מהפרת חובת הזהירות המוטלת על הנאשם עצמו, בתוקף הוראה ספציפית בחוק, המטילה עליו אחריות פלילית בשל חוסר השגחה על מעשיו של האחר" (ע"פ 325/64 היועץ המשפטי לממשלה נ' ירקוני ואח' בעמ' 57).

...

בית המשפט המחוזי קבע, כי "הפסיקה שיכולה לשמש נר לרגלינו בעיניין פירוש עבירות מכס היא הפסיקה בעניינים פיסקאליים, עליה הצביע בא כוח המדינה, כגון פסק הדין בעניין ע"פ 35/89 (סלמה נ' מדינת ישראל) פ"ד מד(1) 102". דא עקא שע"פ 35/89 סלמה נ' מדינת ישראל עניינו בהוראה שבפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], שבה הוטלה חובה על המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים למניעת העבירה של אי רישום תקבול בידי עובד, שאם לא הוכיח המעביד כי נקט את כל האמצעים כנ"ל, דינו להיות מורשע בדין (ראה סעיף 216(7) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]).

אחריות שילוחית הנה חריג לעקרונות דיני העונשין, ומן הדין לנקוט לגביה פרשנות דווקנית (ראה ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, כרך א, תשמ"ד) 601 וכאמור בע"פ 378/78 הנ"ל, בעמ' 446: "למותר להדגיש שבדרך כלל יש לפרש הוראת חיקוק פלילי כשוללת אחריות שילוחית ואין להרבות בחריגים מכלל זה", ולא מצאנו, בהקשר לעבירות שמדובר בהן בעירעור זה, הוראה מפורשת לביסוס אחריות אשר כזאת.

התוצאה המתחייבת מכל האמור היא, כי לא בדין הורשע המערער ויש לקבל את הערעור ולזכותו מן העבירות שבהן הורשע.

התובעת שבה למסלול חייה עד שביום 25.5.2010 בחלוף תקופה בת כשנתיים ממועד היעלמות כלי הרכב, קיבלה התובעת הודעה מחברת הביטוח, כי עליה להשיב את תגמולי הביטוח שנשתלמו לה, זאת, הואיל ונודע לחברת הביטוח כי הארוע הבטוחי שדווח לה, קרי, גניבת הרכב – לא היתרחש.

לדבריו, דני סטריק הנו יועץ מס שעבד עימו בזמנים הרלבאנטיים בחברת 'יוזמה' במסגרת זו טיפל בבקשות להחזרי מס של כ- 2,000 נישומים.

ברי, כי לו היה רישום עיקול במשרד הרשוי חברת הביטוח לא הייתה מפצה את התובעת במלוא ערך הרכב בטרם ערכה בירור מקיף בעיניין זה. הנה כי כן, דבר עיקול הרכב לא הגיע ליעדו לא רק כלפי התובעת אלא כלפי רשויות נוספות כגון משרד הרשוי ומשטרת ישראל.

בעיניין זה יש לקחת בחשבון, בין היתר, את הכללים המנחים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 6824/07, ד"ר עאדל מנאע ואח' נגד רשות המיסים ואח' (פורסם בנבו) באשר לאיזונים שיש לבצע בין הזכויות הנוגדות כאשר סבורני, כי במקרה דנן, כאמור לעיל, הנתבעת לא פעלה על פי הנחיות אלה באופן מיטבי דבר שהוביל בסופו של יום לתפיסת רכב התובעת והחזקתו ברשותה במשך תקופה ארוכה ובלתי סבירה בעליל.

...

הנתבעת טוענת, כי דין התביעה להידחות בשל אי-הוכחת הנזקים.

באשר לנזק לא ממוני סבורני כי יש להכיר בפסיקת פיצוי בגין נזק לא-ממוני בנסיבות התיק המלמדות על פגיעה ממשית בזכויות התובעת.

בעניין זה יש לקחת בחשבון, בין היתר, את הכללים המנחים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 6824/07, ד"ר עאדל מנאע ואח' נגד רשות המיסים ואח' (פורסם בנבו) באשר לאיזונים שיש לבצע בין הזכויות הנוגדות כאשר סבורני, כי במקרה דנן, כאמור לעיל, הנתבעת לא פעלה על פי הנחיות אלה באופן מיטבי דבר שהוביל בסופו של יום לתפיסת רכב התובעת והחזקתו ברשותה במשך תקופה ארוכה ובלתי סבירה בעליל.

סוף דבר- הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪.

בהתאם לפוליסת ביטוח לרכב מסחרי מעל 4 טון שרכשה התובעת מהמבטחת, בוטחה גם משאית מתוצרת 'דאף', שנת ייצור 2013 (מס' רשוי 8460252), לתקופה שמיום 1.7.2013 ועד יום 30.6.2014 (להלן – המשאית ו-הפוליסה, לפי העניין) (הרשימה לביטוח וחוברת הפוליסה – נספחים 1 ו-2 של תצהירה של הגב' כרמית שמעוני מטעם הנתבעות).

על-פי הרישומים במערך הבקרה של חברת איתוראן ועל-פי שיחזור יזום שנעשה לאחר שהתקבלה הודעה על גניבת המשאית, מערכת איתוראן שהייתה מותקנת על המשאית נוטרלה סמוך לשעה 20:35 בידי "משתמש חוקי" (משתמש שקוד ההפעלה של המערכת היה ידוע לו).

אם נשיב על שאלה זו בחיוב, כי אז נבחן אם אמנם הוכח כי היתקיים החריג שלפיו, אם המשאית נגנבה "על-ידי עובד של המבוטח או בשיתוף עמו", שאז נשללת זכאות התובעת לקבלת תגמולי הביטוח.

הנתבעות הוכיחו זאת באמצעות חוות-דעתו של יועץ הביטוח מר יצחק רובינשטיין, אשר לא נסתרה ובמסגרתה נסקרו כל הפוליסות הקיימות בארץ לביטוח כלי רכב מסחריים.

...

תוצאת הדברים היא כי התביעה נגד שלוש הנתבעות (הנתבעות 3-1) נדחית.

התובעת תשלם לנתבעות 3-1 סך 45,000 ₪ עבור שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט.

מאחר ששלוש הנתבעות היו מיוצגות באמצעות בא-כוח אחד, תשלם התובעת את הסכום האמור לנתבעות 3-1 באמצעות בא-כוחן וזאת תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.

ביום 18.01.2021 הוריתי על פירסום הודעה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה לפי סעיפים 18(ג) ו-25 לחוק באופן שפורט בהחלטה, ועל משלוח העתק ההודעה בצרוף העתק הבקשה לאישור הסדר הפשרה, הסדר הפשרה ובקשת האישור, למנהל בתי המשפט, ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה על הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן.

חברי הקבוצה הם: "כל מי שבמועד הקובע רשום כבעלים של כלי רכב מתוצרת 'Chevrolet' קוריאה מדגמי 'קפטיבה', 'קרוז', 'אורלנדו', ו'סוניק' משנות הייצור 2010-2013, שהותקנה בהם תיבת הילוכים מסוג GF6, ששיווקו ונמכרו בישראל על ידי המשיבה 1". המועד הקובע הוא: "היום בו פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין - יהפוך לחלוט".  13.

לעניין זה היועמ"ש מבקש לחדד את אופן ביצוע הדיוור וממליץ שכדי להבטיח יידוע אפקטיבי ומשמעותי של כל חברי הקבוצה, הדיוור יבוצע באותו האופן שבו יושם הסדר הפשרה בעיניין צ'מפיון מוטורס (ת"צ 58915-03-17) ובאופן הבא: משיבה 1 תעביר למשרד התחבורה גיליון נתונים בו מפורטים מספרי שלדות ומספרי רשוי של כלי הרכב מושא ההסדר תוך 30 יום ממתן פסק הדין וכן את נוסח מכתב הפניה לבעלי הרכבים.

גמול ושכר טירחה במסגרת הסדר הפשרה המליצו הצדדים כי המשיבות ישלמו למבקשים ולב"כ סכום של 2,800,000 ₪ בתוספת מע"מ כסכום כולל בגין גמול ושכר טירחה, כאשר הגמול לכל אחד מהמבקשים יעמוד על 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, ושכ"ט ב"כ המבקשים יעמוד על 2,740,000 ₪ בתוספת מע"מ. סעיף 19(ו) לחוק קובע כך: "אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טירחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להיתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה". סעיף 22 לחוק מונה את השיקולים האמורים להנחות את בית משפט בפסיקת גמול לתובע המייצג.

...

לאור האמור, ומשהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 19 לחוק, אני מאשרת את הסדר הפשרה בין המבקשים למשיבות ונותנת לו תוקף של פסק דין, כפוף לשתי הערות אלו.

המשיבות ישלמו למבקשים גמול למבקשים בסכום של 30,000 ₪ לכל אחד מהמבקשים שישולמו בתוך 30 יום מהמועד הקובע בתוספת מע"מ בכפוף להצגת חשבונית מס כדין.

כן ישלמו המשיבות שכ"ט ב"כ המבקשים בסכום של 2,740,000 ₪ בתוספת מע"מ (כנגד חשבונית מס כחוק), 75% משכר הטרחה ישולם בתוך 30 יום מהמועד הקובע, ו - 25% משכר הטרחה ישולמו בתוך 30 יום ממועד הגשת הודעת המשיבות על סיום ביצוע כל הפעולות על פי הסדר הפשרה כמפורט בסעיפים 14 ו – 47 לפסק הדין.

המחוקק לא פירש מהו בשר מוכן או שאינו מוכן לאכילה, ובהקשר הזה גייס המבקש לעזרתו את סעיף 1 לתקנות רשוי עסקים (תנאי תברואה נאותים ברוכלות מזון), התשס"ט–2009 (להלן: התקנות), ולפיו „מזון שאינו מוכן לאכילה“ הוא „[.

אין לקבל טענה זו. משרד הבריאות, על-ידי היועצת המשפטית לממשלה, תמך בטענת המשיבות כי „[.

] אכן, ישנם עניינים שלגביהם מיתנהל רישום של הרוכשים, כגון רוכשי מכוניות, רוכשי בתים וכיוצא באלה, ואולם לגבי מוצרים רבים עד למאוד, כגון מוצרי מזון, תרופות וכל כיוצא באלה, אין מיתנהל שום רישום של הצרכנים, ואין זה גם ממנהגן של הבריות לשמור קבלות לאורך זמן.

] הדבר יקבל ביטוי במישור הגמול ושכר הטירחה וכן בשיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשת האישור לגופה.

...

אפשר לסכם ולומר כי קיימת אפשרות סבירה שהמבקש יצליח להוכיח את יסודות ההטעיה על-פי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן בכינוי המוצרים „אמיתית“, ומשכך אני מאשרת דיון בעילה זו. מנגד לא מצאתי הטעיה במחדל ולא הפרה של חובת הגילוי (סעיף 4 לחוק).

אֵי-לכך, לולֵי נזנחה הטענה כי המשיבות הפרו את חובתן משלא סימנו את המוצרים, היא הייתה נדחית.

נחה דעתי כי יש יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב, והעובדה שהמבקש לא פנה אל המשיבות לפני הגשת הבקשה אינה משנה זאת.