אי קיום תנאי רישיון עסק: נגריה בתל אביב

בסעיף 3.5 להסכם יבנה-מילאנו, נקבע כי "אישור המשרד להגנת הסיבה הנו תנאי מהותי לתוקפו של הסכם זה". בסעיף 4.3 להסכם יבנה מילאנו נקבע כי המבקשת 1 "מתחייבת לקיים בידה במשך כל תקופת ההיתקשרות, את כל האישורים, ההיתרים והרישיונות הדרושים על פי כל דין...". ביום 2.7.13 שלח מר ישראל אושר, נותן האישור מהמשרד להגנת הסביבה, מכתב אל גב' רוחמה רוניוק, מנהלת מחלקת רשוי עסקים בעירית יבנה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי תחילה חתמה על ההסכם המבקשת 1 בלבד, שכן ראש העיר הודיע למבקשים כי חתימתו על ההסכם תעשה רק לאחר קבלת אישור המשרד להגנת הסביבה, אשר עיון בהסכם יבנה מלמד שהנו תנאי מהותי להסכם, כאשר המבקשים סבורים מחד, כי חתימת ראש העיר נעשתה לאחר שהיתקבל אישור המשרד להגנת הסביבה (תוך שהם מסתמכים על תצהירו של מר נגר - נספח כו' לבקשה), בעוד שהמשיבה 2, טוענת כי הסכם זה מעולם לא קיבל את אישור המשרד להגנת הסביבה ומכאן הודע למבקשים כי התנאי המתלה בהסכם לא קוים וממילא ההסכם לא ניכנס לתוקף.

בעת"מ (ת"א) 1584/02 הפרדס אפי אנד בי בע"מ נ' עריית תל אביב (פורסם בנבו) (ניתן ביום 16.3.03) נקבע: "התכלית העומדת ביסודו של ההיתר הזמני הנה לאפשר הוצאת היתר זמני לעסק בכפוף לתנאים יסודיים החייבים להתקיים ובכלל זה הדינים הנוגעים לתיכנון ולבניה על פי חוק התיכנון והבניה. זאת במובחן מתנאים טכניים, כגון: דרישות סביבתיות אלה ואחרות אשר ניתן לאפשר הפעלתם באופן מדורג או במקרים אשר לצורך קביעת התנאים יש לבצע בחינת ההשקעות הסביבתיות לתקופת ניסיון וכו'. כל עוד לא נתמלאו הוראות חוק התיכנון והבניה, לא ניתן להתיר הפרתם, ולו באופן זמני. ...

מקום שהשימוש בנכס פלוני נוגד את הילכות תיכנון ובניה, חזקה על רשות הרשוי שלא תיתן רשיון המרשה את ניהול העסק במקום אסור" (בג"ץ 199/78 אלקטרו תקע בע"מ נ' ראש עירית תל-אביב-יפו ואח' [1], בעמ' 507; וראו גם: בג"ץ 354/73 לב-עמי ( לוי) נ' עירית פתח-תקוה [2]; בג"ץ 5384/90 ישראל אמריקן דיוולופר ( ד.א.) בע"מ נ' ראש עריית קרית אתא ואח' [3]).

...

לא מן הנמנע כי היה מקום להיעתר לבקשה, ואולם, בשל העובדה כי בתחילת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בתיק זה לא היו הצדדים מיוצגים ועל מנת ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט ולהימנע מתחושתם שלפיה לא ניתנה להם ההזדמנות (חרף דיונים רבים שהתקיימו בעניינם) לבסס את הגנתם, מצאתי שלא להיעתר לבקשה להורות על בקשה המחיקה כמפורט לעיל.

בענייננו, כאמור לעיל, לא מצאתי להיעתר לבקשה, טענות המבקשים נדחו, לא מצאתי כי המבקשים הצליחו להרים את הנטל להוכיח כי הרשות פעלה כנגדם במזיד או כי ניסתה לסכל את מאמצי המבקשים לפעול בשטח.

על פניו, מהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט עולה, כי ניתנו למבקשים הזדמנויות להסיר את המחדלים, להכשיר את האזור על מנת שניתן יהיה לקבל אישור המשרד להגנת הסביבה והם לא עשו כן. נכון אמנם כי במקומות מסוימים מצאתי כי התנהלות הרשות אינה נקייה מקשיים, אך אין בכך כדי להיעתר לבקשה להורות על ביטול כתב האישום ואין בכך כדי להצדיק את התנהלות המבקשים, אשר הודו בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

סוף דבר: סיכומו של עניין הבקשה למחיקת כתבי האישום בשל טענת הגנה מן הצדק נדחית.

על-פי עובדות כתב האישום, עסקו הנאשמים שהם חברה בע"מ ומנהל ומפעיל בעסק מסוג נגריה, הנמצא ברח' המסגר 20 בקרית ביאליק (להלן: "העסק"), מבלי שיש בידם רישיון כדין.

יש בביצוען בכדי ללמד על יחס מזלזל כלפי הוראות חוק וצוי בית המשפט והתעלמות מאלו, מסיבה פגיעה ברורה בשלטון החוק, עסקינן במי שהורשעו באי קיום צו בית משפט המורה על סגירה עסק שנוהל לא רישיון.

: ברע"פ 1483/14 מוזס מסעדה שותפות כללית נ' עריית תל אביב יפו (30.03.2014) ניהול מסעדה ללא רישיון, תוך הפרת צו שפוטי, בית המשפט השלום גזר על הנאשמים קנס בסך 60,000 ₪ ועונשים נלווים, בעירעור לבית משפט המחוזי הופחת הקנס ל 45,000 ₪ בצרוף עונשים נלווים.

רע"ס (מקומיים פ"ת) 42795-08-15 מדינת ישראל נ' מאמיס עסקי מזון בע"מ (03.11.2016) ניהול מסעדה ללא רישיון עסק תוך הפרת צו שפוטי, ביהמ"ש אימץ את הסדר הטיעון גזר על נאשם 1 קנס בסך 24,000 ₪ ועל נאשם 2 14,000 ₪ ו 2 חודשי מאסר על תנאי והתחייבות כספית.

...

מדיניות ענישה נוהגת באשר לעבירה של אי קיום צו שיפוטי, , לאחר שבחנתי את הפסיקה הנוהגת בנסיבות דומות, אני קובעת כי מתחם הענישה בעניינם, ברכיב הקנס, נע בין 10,000 ₪ ל – 45,000 ₪.

לאור הנימוקים המפורטים לעיל, אני גוזרת על הנאשמים קנס כספי בסך של 15,000 ₪ אשר ישולם בחלוקה הבאה: על הנאשמת 1: קנס ע"ס 10,000 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב סע"ש 1884-10-16 8 08 דצמבר 2019 לפני: כב' השופטת מיכל נעים דיבנר נציג ציבור עובדים גב' סיגל רונן כץ נציג ציבור מעסיקים מר עמוס הראלי התובע ארטור מאירזון ת.ז 312935331 ע"י ב"כ עו"ד דוד שרם הנתבעים 1. אידאה איכות ברהוט בע"מ ח.פ 512113812 2. ג'ורג'יו טרצ'יני ת.ז 013678768 ע"י ב" עו"ד קובי חתן ושיר אריאלי פסק דין

רקע עובדתי התובע, נגר במקצועו, מתגורר ביישוב קרני שומרון.

לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת.

בנוסף, בשל התארכות נסיעותיו ותלותו בתחבורה ציבורית (שכן לתובע אין רישיון נהיגה או רכב פרטי) נאלץ התובע לעבוד פחות 3 שעות ביום, דבר שפגע בפרנסתו ובהשתכרותו.

החברה מילאה אחר הוראות החוק כשצייתה לתקנות שנכנסו לתוקפן בשנת 2012 ואסרו על קיומם של עסקים מסחריים בנווה ימין, לכן לא הייתה בידה ברירה אלא להעביר את המפעל.

...

לאור עדותו האמינה של התובע בנושא  זה והתמיכה בעדותו של הנתבע כי התובע אכן התלונן בזמן אמת על הפגיעה בשעות עבודתו עקב קשיי תחבורה שנבעו ממעבר המפעל לסלעית אני סבורה כי התובע התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה, והוא זכאי לפיצויי פיטורים.

יחד עם זאת, מקובלת עליי הקביעה כי לא הוכחה עילה להרמת מסך ולחיוב אישי של הנתבע 2 בפיצויי הפיטורים.

סוף דבר על דעת שניים מחברי המותב וכנגד דעתה החולקת של נציגת ציבור העובדים, מוחלט לדחות את התביעה.

בית משפט השלום תל אביב-יפו (בשבתו בבת ים) תא"ק 56794-12-16 ישראל ואח' נ' סבג ואח' לפני כבוד השופט יגאל נמרודי התובעות: 1.מדינת ישראל 2.פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ 3.אביוד נכסים בע''מ 4.אלעד ישראל מגורים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יוסי אשכנזי ועו"ד יונתן בר יהודה הנתבעים: הנאמן 1.צדוק סבג, ת"ז 000343327 2.מאיר סבג, ת"ז 022705529 4.משה סבג, ת"ז 000343335 נתבעים 1, 2 ו-4 ע"י ב"כ עו"ד יצחק הוס עו"ד ישראל שפלר בעצמו ו/או ע"י עו"ד אהוד שטמר פסק דין

בהתאם להוראות המיכרז, על נספחיו, כמו גם הוראות הדין הייחודי החל על שכונת הארגזים (ראו ע"א (מחוזי ת"א) 17401-01-17 רשות מקרקעי ישראל נ' לוי (30.11.2017) (להלן – עניין לוי)), אלו הן קבוצות הזכאים בשכונה לחבילת פיצוי כנגד פינוי: קבוצה ראשונה: "כל המיועדים לפינויים, לרבות אלה הכלולים ברשימת הפינויים הנ"ל" (סע' 3(א)(1) למסמך התנאים המיוחדים: נספח לבצוע פינויים ועבודות פיתוח התשתיות הציבוריות).

הערכה ראשונית זו התחזקה כשבוחנים את כל יתר הראיות, לרבות את מימצאי החקירות הפרטיות שערכו החוקרים מר עודד נגר ומר עודד אופיר.

אם קיים פסק-דין המתייחס באופן פרטני למחזיק מסוים ולמבנה מסוים, יש בכך משום הסבר מניח את הדעת מדוע המוסך אינו נכלל בסקר העסקים.

אני מפנה לעניין זה, בין היתר, לסעיף 14 לתצהירו של צדוק בבקשה למתן רשות להיתגונן: "כיום, ומזה שנים, בית המגורים, העסקים, המוסך, חצריהם וכל המקרקעין נשוא תביעת הפינוי, בחזקתי"; בסעיף 40 לתצהיר ציין צדוק: "במקרה בו ייקבע על ידי בית המשפט נכבד זה, שאינני בר-רשות בלתי הדירה במקרקעין, אזי עקב ביטול הרישיון לחזקה במקרקעין, בנוסף על מנגנון הפצוי הקבוע במיכרז, ברור שאני זכאי לפצוי בגין השקעותיי במקרקעין, לרבות עבור המוסך המכונה "החולץ" [.

...

כאמור, מסקנה זו מתיישבת עם גרסתו של משה.

מסקנה זו מתחייבת לאחר שהתעורר ספק ניכר ומהותי באשר לכנות הטענה כי משה הוא הבעלים של המוסך.

במעמד וכנגד המסירה של המוסך – כשהמקרקעין פנויים מכל אדם וחפץ – ישלמו הנתבעות 4-2, ביחד ולחוד, באמצעות המחאות בנקאיות, לצדוק ולמשה – מחצית לכל אחד מהם – סך כולל של 612,570 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 6.11.2018 ועד למועד התשלום בפועל (לצדוק: 306,285 ₪, בצירוף מחצית משיעור הפרשי ההצמדה והריבית; למשה: 306,285 ₪, בצירוף מחצית משיעור הפרשי ההצמדה והריבית).

בנוסף, אין לומר כי הנתבע "לא קיים תנאי מתנאי השכירות", כאמור בהוראת תקנה 131(2) לחוק, כאשר התובע – הוא עצמו – הפר – באופן ניכר ומשמעותי יותר – את חובותיו לתחזק את מבנה הנגרייה.

הוא ציין כי מבנה המושכר מופיע בתכניות שהוגשו לעריית תל אביב לשם קבלת רישיון עסק, עוד בשנת 1989, והעירייה אף אישרה את התכניות.

...

דין הטענה להידחות גם על-יסוד שני נימוקים נוספים, כמפורט להלן.

סוף דבר התביעה נדחית.

המזכירות תשלח את החלטתי אל ב"כ הצדדים.