גזר־דין בעיניינו של נאשם אשר הורשע ביום 13.10.2021 בעבירה לפי סעיף 246 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בכך שלא קיים צו שפוטי שניתן לפי סעיף 205 או 206 לחוק (כפי נוסחו עובר לתיקון מס' 116), המורה לנאשם להרוס בנייה בלתי-חוקית בהקף כולל של 11 מ"ר (להלן: "הבנייה") שביצע בנכס ברחוב הסנהדרין 4 ירושלים קואורדינטות 220823/633838.
עד יום 9.2.2023 יחתום הנאשם במזכירות בית המשפט על התחייבות, שלא לעבור עבירה לפי סעיפים 243 (ב) ו-(ג) ו-246 לחוק, בסך של 14,000 ₪ להמנע מבצוע עבירת אי־קיום צו שפוטי לפי חוק התיכנון והבנייה, בתוך תקופה של 24 חודשים החל מיום 26.3.2023.
...
יחד עם זאת, הואיל והנאשם מפר את החוק ולא מקיים את הצו השיפוטי מזה תקופה ארוכה, הגעתי למסקנה כי לצד קנס יש להטיל על הנאשם עונש מותנה במתכונת חמורה פחות – התחייבות כספית.
לעניין צו התאמה/הריסה, לאור הפרשנות שניתנה לאחרונה על־ידי בית המשפט המחוזי לסעיף 254ב(א) לחוק, כאשר מופר צו התאמה/הריסה אין להאריך בגזר הדין את המועד לקיום הצו אלא יש להטיל צו חדש (ראו למשל: עפמ"ק (י-ם) 19746-12-21) וכך אני קובע.
לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
תשלום קנס בסך 14,000 ₪ עקב אי־הציות לצו ההריסה.