אי קיום צו הריסה: מאסר על תנאי ככלי אכיפה

המערערת ציינה כי הוראות תיקון 116 חלות על צוים שניתנו מיום התחילה ואילך, דהיינו-תיקון 116 חל על הצוים, בהיותו בגדר אמצעי אכיפה נוספים, ולא ענישה, בהתייחס לגזר-הדין בתיק זה. נטען כי אין המדובר במקרה בו ניתן להכשיר את עבירות הבניה, ואף לא נעשה נסיון רציני כל שהוא להכשיר עבירות אלה, והמשיבים לא הצביעו על אופק תיכנוני, ועל כן לא היתה כל הצדקה למתן אורכה של שנה לבצוע ההריסה, ולמתן האורכה שניתנה בהתייחס לאיסור השמוש.

יש לציין, כי המדובר בגזר-דין שניתן עוד לפני תיקון 116 לחוק, ובעניינינו - המדובר בשטח של 400 מ"ר בניה ללא היתר, לצרכים מסחריים - השטח שימש כמסגריה, וכחנות לממכר כלי עבודה וציוד טכני, תוך המשך שימוש במסגריה שלגביה ניתנו צוי הריסה, ותוך הפרת צוים שפוטיים.

משלא הרס המערער את המבנה, הוגש נגדו כתב-אישום רביעי בשנת 2011 בגין אי-קיום צו הריסה שפוטי, ובגין עבירה של שימוש הטעון היתר בלא היתר, ונגזר דינו למאסר בפועל לשישה חודשים, הפעלת מאסר על-תנאי מהתיק הקודם, כך שחודשיים ירוצו במצטבר למאסר החדש וחודשיים בחופף, כך שהמאסר הכולל שנגזר עליו היה 8 חודשי מאסר בפועל, בנוסף הופעלה התחייבות עצמית, עליה חתם המערער בסך 15,000 ₪, ונגזר עליו קנס נוסף בסך 20,000 ₪, והוא חויב לחתום על התחייבות עצמית חדשה מלהימנע מלבצע עבירה דומה בעתיד.

בר"ע לבית-משפט עליון נדחתה, תוך שצוין כי העונש שהושת על המערער ראוי ומאוזן, ואין להקל ראש בכך שהמערער לא קיים צו שפוטי במשך 11 שנים תמימות, גם שעה שעונש מאסר מותנה ריחף מעל ראשו, והארכת מאסר מותנה בנסיבות כאלה, מעבירה מסר שלילי של זילזול והפרה חוזרת ונשנית של צוים שפוטיים, ככל שלגבי הפרה כזו נוקטים בענישה מקילה.

...

העובדה כי כנגד המשיב 1 ניתן צו כינוס, והוא מצוי בהליכי פשיטת רגל (ויש לציין כי המשיב 1 טרם הוכרז כפושט רגל), נלקחה בחשבון באשר לשיעור הקנס בו חויב המשיב 1, אלא שיש לציין כי הימצאותו של המשיב 1 בהליכי פשיטת רגל, אין בה כדי להביא למסקנה שהמשיב 1 לא יחויב בתשלום קנס כלל בגין הפרת הצווים השיפוטיים, ובגין הבניה והשימוש הבלתי-חוקיים שביצע לאורך שנים.

סעיף 254ב' קובע כי גזר-הדין יכלול הריסת העבודה האסורה, וככלל - צו כזה אמור להיות מבוצע על-ידי המורשע בתוך 30 יום (עיין סעיף 254ד(א) לחוק), אולם רשאי בית-המשפט, אם נוכח שהעבודה האסורה אינה מסכנת את שלום הציבור, לדחות את מועד ביצוע הצו, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

אשר על כן, מתקבל הערעור כך שעל המשיבים לבצע את צו ההריסה עד לתאריך 1/9/19.

ההליך דנן הוא מעין מקרה פרטי של בזיון בית משפט וממילא בדין לא הורה מחוקק המשנה כי הענישה לגבי אי ציות לצוו שפוטי תבוצע בכלי של קנס מנהלי.

לשם קידום מטרה זו העמיד המחוקק בפני רשויות האכיפה מיגוון כלים שבאמצעותם ניתן לפעול למימוש התכליות.

הנאשם לא יישא בעונש מאסר זה אלא אם יעבור עבירה של אי קיום צו שפוטי בנגוד להוראות חוק התיכנון והבניה ויורשע בשל עבירה זו. קנס כספי בסך 14,000 ₪ ב-28 תשלומים חודשיים שוים רצופים החל ביום 28.8.2020 ובכל 28 לחודש שלאחר מכן.

מובהר לנאשם שאם עד מועד כניסת צו ההריסה או ההתאמה לתוקף לא יהיה בידו היתר לבניה מושא ההרשעה ב-ת"פ 3179/2012, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירה נוספת של אי-קיום צו שפוטי, דבר שעשוי להביא להפעלת המאסר על תנאי - אשר נוכח הארכת תקופת התנאי יהיה חב הפעלה (ללא שיקול דעת לבית המשפט) במקרה של הרשעה באי ציות נוסף בתקופת התנאי המוארך.

...

בית המשפט קבע כי הבקשה לא מנומקת ולפיכך דינה להידחות.

עם זאת, בהעדר ראיות סבורני כי הנסיבות מצדיקות פריסה לתשלומים אך לא הפחתה בשיעור הקנס.

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני מורה על הארכת עונש המאסר על תנאי של 2 חודשים שהוטל ב-ת"פ 5129/2016, לתקופה של שנתיים מיום 6.5.2021.

במצב דברים זה, מן הראוי לא להחסיר מידי המדינה כלים חיוניים למאבק בפשיעה, אלא לאפשר לה למצות את הדין עם עברייני הבנייה לפי הכללים הרגילים.

  לגבי העבירה של אי קיום צו בית משפט קבע בית המשפט מיתחם עונש מאסר הנע בין ארבעה חודשי מאסר על תנאי לששה חודשי מאסר בפועל וכי מיתחם הקנס ההולם בגין ביצוע העבירה בה הורשע הנאשם נע בין סך 40,000 ₪ לבין לסך של 150,000 ₪.

זאת לאחר שהמערערים הורשעו בבצוע עבירות של אי ביצוע צו הריסה ושימוש טעון היתר ללא היתר של מבנה בשטח של כ – 120 מ"ר. ג.          בת"פ. 46709-11-12 (שלום חיפה) הורשע הנאשם בעבירות של אי קיום צו שפוטי (צו הריסה) של מבנה בשטח כ – 152 מ"ר ושימוש טעון היתר ללא היתר במבנה זה.  בית משפט קמא הטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר, הפעיל מאסר מותנה  בן 8 חודשי מאסר בחופף, מאסר מותנה , קנס ע"ס 35,000 ₪ ועונשים נלווים.

כאמור, הנאשם לא הביא ראיות בנושא , לא נשמעו עדים רלוואנטיים בנושא ולא ניתן לקבוע מסמרות עובדתיות בגין טיעוני הנאשם לטענת הגנה מן הצדק מסוג אכיפה בררנית במקרה זה. אשר על כן, אני משית על כל הנאשם את העונשים הבאים : א.         מאסר על תנאי לתקופה של  4 חודשים והתנאי הוא כי במשך  3  שנים לא יעבר אחת העבירות המנויות בפרק י' לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 ויורשע בגינה תוך תקופת התנאי או לאחריה.

...

לאור הפגיעה בערך המוגן והצורך למגר עבירות הבניה הבלתי חוקית בכלל ואי קיום הוראות בתי המשפט בפרט, שטח הבניה הבלתי חוקית בו עשה הנאשם שימוש , התמשכות העבירות על פני כארבע שנים ומאידך רף הענישה שהתבקש על ידי המאשימה לעניין רכיב המאסר על תנאי, מצבו הכלכלי של הנאשם שהינו קשה למדי כפי שהוכח באסמכתאות ואופי המבנה המשמש למגורים אני קובע כי מתחם הענישה במקרה זה הוא ממאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר שיכול ירוצה בעבודות שירות, קנס הנע בין 10,000 ₪ עד 50,000  ₪ וחתימה על  התחייבות כספית.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כי מתקיימות במקרה שבפני טעמים המצדיקים סטייה ממתחם הענישה לחומרה או לקולא.

ג.          אני מורה על חילוט ההתחייבות בסך 8,000 ₪ אשר הוטלה על הנאשם בתיק תו"ב  63064-03-14 ביום 19/2/15.

ב"כ המאשימה תיאר את מדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות המקרה, הפנה לפסיקה רלוואנטית בעיניין ועתר לעונש כולל של קנס במיתחם שנע בין 265,000 ₪ - 280,000 ₪; חיוב בכפל אגרה בסך של 36,000 ₪; חתימה על התחייבות בסך 200,000 ₪ להמנע למשך שלוש שנים מלעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התיכנון והבניה; מאסר בפועל לתקופה של 2-4 חודשים (ניתן לבצעו בעבודות שירות) ; מאסר על תנאי ; צו להריסת המבנה לפני ובהתאם לסעיף 254ד (א) לחוק התיכנון והבניה אשר ייכנס לתוקף בתום חודש מיום מתן גזר הדין לבצוע על ידי הנאשם, שאם לא כן, תהיה המאשימה רשאית לבצעו ולהפרע מהנאשם על הוצאותיה; וכן צו הפסקת שימוש במקרקעין ובמבנה נשוא האישום לפי ובהתאם לסעיף 254ד (א) לחוק התיכנון והבניה, אשר ייכנס לתוקף בתום חודש מיום מתן גזר הדין לצורך התארגנות בלבד.

לעמדת המאשימה , עניינינו בנאשם בגיר, כשיר לעמוד לדין ומודע היטב למעשיו אשר בחר לבצע בניה תוך היתעלמות מגורמי התיכנון והאכיפה.

מטרת סיווג מעשיו של נאשם לארוע אחד, או מספר אירועים, הוא לשמש כלי עזר לערכאות הדיוניות, בבואן להשוות את המקרה שבפניהן, למקרים אחרים, לצורך גזירת העונש לעבריין הניצב בפניהם (ראו: בע"פ 9308/12 עיסא נ' מדינת ישראל (30.7.2015), ע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל, (29.12.2014)).

אפנה גם לרע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל, (26.03.2007) בו נדחה עירעורו של נאשם על עונש של 45 ימי מאסר בפועל, קנס בסך של 7,500 ₪ והתחייבות בסך של 10,000 ₪ בגין הפרה ראשונה של צו הריסה לתוספות לבית מגורים בשטח כולל של 308 מ"ר (ראו גם : מקרה נוסף בעפ"א 61189-07-13 חט'יב נ' ועדה מקומית בקעת בית הכרם (1.4.14)) שם אישר בית המשפט המחוזי בחיפה גזר דין של 90 ימי מאסר בפועל על מי שהורשע באי קיום צו שפוטי להריסת בית מגורים.

...

שקלתי לקולא את הודאתו של הנאשם ללא ניהול הליך הוכחות בפני ביהמ"ש. לאור מתחם העונש שקבעתי, ובהתחשב בנסיבות אשר הבאתי לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 190,000 ₪ או 42 חודשי מאסר תמורתו.

אני מורה לנאשם לחתום היום על התחייבות כספית על סך של 150,000 ש"ח וזאת להימנע למשך תקופה של שנתיים מהיום מביצוע אחת העבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה.

אני מורה לנאשם להרוס את המבנה שבנה כפי המתואר בכתב האישום ולהחזיר את מצב המקרקעין לקדמותו.

נטען כי הנאשם, בן כ-62, סובל ממחלות רבות לרבות במערכת הלב וכלי הדם ואף זומן לניתוח עיניים נוכח ליקוי חמור בראיה (זימון לניתוח שנידחה לצורך המשפט וסיכום רפואי – הוגש וסומן נ/1).

" ובהמשך פסק הדין: "אי אכיפה של צוים שפוטיים היא הפרה בוטה של החוק והיא עולה כדי ערעור סדרי המשפט החיוניים לקיומה של חברה תקינה; ועם היתנהגות כזו אין מערכת אכיפת החוק יכולה להשלים." מדיניות הענישה הנהוגה בטרם יקבע מיתחם העונש ההולם יובאו להלן מספר דוגמאות למדיניות הענישה הנהוגה, הן ביחס לעבירת אי קיום צו שפוטי והן ביחס לעבירה של בניה ללא היתר כדין: ביחס לאי קיום צוי ההריסה ב- ע"פ 40893-04-15 ועדה מקומית לתיכנון ובניה מעלה חרמון נ' ראוף מרעי (11.6.15) – הנאשם הורשע באי קיום צו הריסה ושימוש חורג בקשר עם בית מגורים בשטח 300 מ"ר בקרקע שיעודה למגורים.

בתו"ב 27576-08-11 ועדה מקומית לתיכנון ובניה גבעות אלונים נ' מרעי (2.4.15) – הורשע הנאשם בעבירה של אי קיום צו שפוטי בפעם השניה, בגין בניה ללא היתר בהקף של 120 מ"ר. בית המשפט גזר על הנאשם מאסר על תנאי בן חודשיים למשך שלוש שנים; קנס כספי בסך של 11,000 ₪ או 110 ימי מאסר תמורתו; התחייבות כספית בסך של 25,000 ₪.

...

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לגבי שני האישומים יחד הינו: עד שישה חודשי מאסר בפועל: עד שישה חודשים מאסר על תנאי; קנס בסך של בין 50,000 ₪ לבין 150,000 ₪; חתימה על התחייבות כספית; צווי הריסה ואיסור שימוש.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים: המאסר על תנאי בן ה-6 חודשים שהוטל במסגרת עמק 20069/06 יחודש לתקופה של שנתיים מהיום והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של אי קיום צו בית משפט לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה.

אני מורה על חילוט התחייבות הנאשם מתיק עמק 20069/06 בסך 10,000 ₪.